מכולות הבגדים מחפשות תורם

יש מקום בכרמיאל שמתקיים מחסדים ומעשים טובים, מצוות לאורך כל יום כל היום. מן גן עדן כזה קטן שעושה, מזיז ומרים דברים מאוד מאוד גדולים, בזמן שאנחנו קצת עסוקים.ואם יש רגליים קטנות שנרטבו כבר בגשם הראשון, הם לא הלכו לישון עד שמילאו את משאלתם וכבר באותו היום נמצאו התורמים לנעליים חדשות לכמה ילדים.
אחרי גן העדן הזה אני עוקבת כבר שנים, אליו הגעתי דרך יוכי מארגון  יד עזרא ושולמית אישה ייחודית שאי אפשר לפספס את דף הפייסבוק שלה, את הבקשות את התודות  המרגשות שלה לכל מי שעוזר לה להגשים מצוות ולשמח אנשים.
ואת המחמאות של כל מי שמכיר אותה, אבל בצניעותה נתבקשתי להוריד את כל הפרגונים האלה .
והעתקתי תודה אחת שלה כדי שתבינו עד כמה חשובה העזרה שלנו בלתת לא רק את הנשמה ואת הלב.
ויוכי אלופה בלשדך בין הבקשות לפתרונות.
"אי אפשר לתאר את האושר והשמחה והאור שאתם מכניסים לבתים הללו.. את ההרגשה הטובה שערכה לא יסולא בפז! חיוך של ילד קטן שווה מיליונים!!! אנחת רווחה של אמא שווה טריליונים!! 
לכו עכשיו למראה ותסתכלו טוב... תביטו לעצמכם בעיניים ותגידו: עשיתי מעשה טוב באמת יפה מצידי. תמחאו לעצמכם כפיים בשקט כי זה מגיע לכם ביושר! אשריכם!!!!"
ובראש כל אלה מנצח כבוד הרב פינטו, איש חסד רב פעלים ואין דבר של חסד שהוא לא נוגע בו, כמו בנוסף לארגון להיות כונן מתנדב במד"א, מתנדב בזק"א.
אחראי על חלוקה של 100 טון מזון בכל חודש.
מפעיל מועדוני נוער מאילת ועד קריית שמונה, חסדיו גם בפרוייקט גדול בצפת.
לא ישן ולא אוכל חי כמו מלאך מספרת לי יוכי.
הקונספט בארגון הוא שהכל ניתן בחינם למי שזקוק, זה עניין של תפיסת עולם אומרת יוכי כמו שלא משלמים על סל מזון, כך לא משלמים על הבגדים.
ולכן אין החזר הוצאה ואנחנו מגייסים תרומות.
החלטתי לכתוב על הארגון של יד עזרא ושולמית, בעקבות קושי שנקלעו אליו בנושא מכולות הבגדים, קיוויתי גם על הדרך שתדבק בי גם איזו מצווה קטנה.
בכל הארץ יש מאה  מכולות, כמה עשרות מתוכן ממוקמות בתוך כרמיאל.
יש מקומות כמו מקלטים או מחסנים אליהם כל מי שזקוק יכול לבוא בתיאום ובדיסקרטיות ולקחת מה שצריך, מבלי שאף אחד ידע, ולכן גם אין שלט על הדלת.
לא הרבה יודעים אבל הרעיון של מכולות הביגוד ברחבי הארץ שהוא הצלת נפשות של ממש!
הוא  פרוייקט  שבו זכו אלפי משפחות לקבל ביגוד הולם ואיכותי בחינם.
פרוייקט הביגוד יד שנייה צבר תאוצה ואנשים כבר התרגלו שהם תורמים את הבגדים שהם לא צריכים למי שכן צריך.
אין לתאר את שמחת המשפחות שקיבלו בגדים, הבגדים עוברים מיון קפדני ורק דברים איכותיים מגיעים לנזקקים.
יוכי מספרת בעצב רב שכל זה הולך להיגמר.
הפרוייקט לא מחזיק את עצמו והעמותה לא עומדת תחת הנטל.
"העלויות של הפרוייקט יצאו מפורפורציה, גבוהות, נהג, משאית, דלק , כל הפרוייקט בנוי על חסדים וצדקה ולא לרווחים לכן קיים קושי להחזיק אותו וקמה ההחלטה שהוא כנראה ייסגר".
יוכי מרגישה כל כך רע עם ההחלטה והשלב הבא, רגע לפני שהלב נצבט, יוכי לא מוותרת בקלות ומבקשת להתחיל בחיפושים אחר ספונסר, מישהו שיאמץ את המכולות שתורמות כל כך הרבה לקהילה נזקקת.
 מישהו שיצליח להמשיך לשמח כל כך הרבה משפחות שזקוקות לבגדים במיוחד בחורף הקר שהחל על ידי תרומה חודשית, כמובן שקיימת אפשרות של פרסום על המכולות , על המשאית וכמובן שהתרומה מוכרת מתקציב פרסומי.
האם רק מי שהרגיש מחסור יכול להבין לליבו של רעב? רק אדם שהיה במצוקה והיה לו מחסור בילדותו יכול היום לפתוח את ליבו?
לא כולנו מבינים שיש אנשים שאין להם בגדים וגם לא חמישה שקלים בארנק.
מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים;    אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
יד  נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע;    וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
טו  סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב;    בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
 (תהילים פרק לד)