אימרה שבועית:
אוהב כסף לא ישבע כסף {קהלת ה', ט'}
סטטוס שבועי:
אין עם בעולם אשר יכול להרשות לעצמו התנתקות גמורה מערכיו ההיסטוריים, שהורישו לו דורות קודמים. אם הדבר אמור בקשר לכל עם ולשון, קל וחומר לעמנו שיש לו מורשת רוחנית כה מבורכת.
ציטוט שבועי:
יהודי הוא זה הדואג שילדיו וצאצאיו יישארו יהודים. {שמעון פרס}
סיפור שבועי:
יש קונה עולמו בשעה אחת...
בראש השנה הובאנו קבוצת בחורות לשטוף את הרצפות במפקדת הס.ס. כ-100 נשים היינו. עבדנו ושרנו: 'שפוך חמתך...'
לפתע, שמעתי צעקות. מבטי הופנה לכיוון הצעקה. שערותי סמרו. בדיוק מולי עמד ראש העיר לשעבר, המשומד ד"ר גונשאר, ששמו בשנאת אחיו "לשעבר" הלך לפניו. הרוצחים היכוהו עד זוב דם: 'היהודי אתה או לא?' צרחו לעומתו.
הוא ספג מהלומות קשות, פניו התעקמו מכאב. השטורמפיהרר בכבודו ובעצמו הילקהו, אולם הוא עמד בקומה זקופה, לא הוציא הגה מפיו.
'שתי שאלות יש לי לשאול אותך', אמר הרשע, 'האם עזבת את יהדותך מרצונך? ומי הם היהודים העשירים בעיר? מסור את כתובותיהם ולא תסבול'.
גונשאר עמד דומם, שפתיו מהודקות היטב.
ואז רמז השטורמפיהרר לאחד הרשעים. הלה הוציא מתוך פח אשפה ספר תורה, הדליק עצים אחדים שנתלקחו למדורה: 'זרוק ספר תורה זה לתוך המדורה ותינצל!'
דממת מוות השתררה. לפתע הזדקף גונשאר ואמר בקול רם: 'לא אעשה זאת, לא אשרוף את ספר התורה, את זה אהבתי! הנני יהודי. תוכלו להמיתני, לא איכפת לי מאום'.
הוא הפנה את מבטו למעלה, השמיימה, ולחש: 'הוקל לי, הוקל לי!' ושוב הרים את קולו: 'כל הזמן לא יכולתי לגלות את סבלי זה, תמיד נשארתי יהודי בנפשי, ואני אוהב אותם אהבה עזה'. ואז הוא קד לעבר המרצחים קידה תיאטרלית: 'תודה רבה לכם, מרצחים...!'
מכת אגרוף חזקה הפסיקה את שטף דיבורו של ד"ר גונשאר, פניו החווירו והוא נאנח וצנח על האדמה. על שפתיו נשארה בת צחוק קפואה.
{מתוך עדותה של מרת פסיה שרשבסקי ע"ה}
פרשה שבועית:
פרשת לך לך / "שילוב מנצח"
"ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים... ויאמר אליו... התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א').
על סף שנתו המאה נודע לו לאברהם שהוא בסך הכול בתחילת הדרך. חיים עשירים היו מאחוריו, חיים מלאי פעילות רוחנית שהביאוהו אל קרבת אלוקים שאין דומה לה. עם זאת מתברר לו, שעדיין לא הגיע אל הייעוד האלוקי. רק עכשיו, בגילו המתקדם, מצווה עליו האלוקים ציווי זה.
משמע, שכל חייו של אברהם, האיש המורם מעם, מחדש האמונה, שהיתה למהפכה הרוחנית הגדולה אשר שינתה את פני החברה האנושית עד לבלי הכר – חסרה לו התמימות. הוא, שמאמונתו הבהירה באלוקים הגיע אל אהבת האדם במיטבה והפליא במידת הכנסת האורחים שלו – מתברר לו לפתע שסך חייו עד היום, על הניסיונות הקשים, על המאבקים הבלתי נלאים לשלמות אישית, לא היו אלא הכנה. הכנה בלבד אל הפיסגה הרוחנית שאליה חייב היהודי להעפיל במשך ימי חייו.
הנה פגשו הצו "היה תמים", בגיל שבו כבר נח האדם על זרי הדפנה של פעילותו רבת השנים. בגיל זה נקרא אברהם להמשיך במסע אל השלמות. זוהי מצוות ברית המילה המוכרת לנו כל כך. מה טמון במצווה זו המובילה את היהודי אל ייעודו?
זוהי אמת היהדות – מלחמה נגד הפיצול בין הגוף לבין הרוח. זוהי התרבות היהודית המאזנת בין הכוחות המנוגדים שבאדם. זוהי התרבות המתייצבת מול תרבות המזרח ותרבות המערב כאחת. מול תרבות המזרח שאינה יודעת כיצד לשלוט בתאוות הגוף, שאינה מסוגלת להפעילו. על כן בורחת רוח האדם במזרח, תוך דיכוי הגוף, אל מנטרות ערטילאיות המתאיידות בשמי הנירוואנה. ומול תרבות החומר המערבית המשועבדת לתשוקות הגוף, בלא שום כוונה להשליט עליו את ערכי הרוח. ניצבת היהדות כמאחדת את הכוחות המנוגדים הללו. באמצעות מערך מצוותיה היא מצליחה להשליט את יסודות הרוח על הגוף, ובכך היא מעניקה לגוף את האיזון ואת ההרמוניה.
מה הוא הכשלון הגדול של התרבות האירופית? היא אינה תרבות גופנית. לתרבות האירופית הגוף הוא ענין של ספורט בלבד, ואילו לתרבות היהודית הגוף הוא ענין של קדושה. בריתי בבשרכם! התרבות האירופית מתנכרת לכוחות הבלתי מרוסנים של הבריאה או מסתפקת בעשותה אותם נושא חשוב של אמנות. שם באמנות, היא מגלה את הטרגיקה של האדם שנולד חצי מלאך וחצי חיה.
כל חינוך אמיתי שואף לפתח ולתקן את אופיו ואת תכונותיו של החניך. אכן, הניסיון ההיסטורי מראה כי אופיו של האדם ותכונותיו הם כאלו רק כל עוד הגוף מתנמנם. אין אופי ואין תכונה המתקיימים בפני פרוץ הגעש. אחרי ההתגעשות לעתים קרובות האדם עצמו מתבונן ומתפלא: מה עשיתי? איך יכולתי? כי הוא אינו מכיר את... גופו, הוא לא קיבל חינוך גופני.
את תחילת החינוך הגופני קיבל אברהם על סף שנתו המאה. הברית נחתמה דווקא באיבר ההולדה של האדם. בכך היה המסר כפול. זהו האיבר המבטא מצד אחד את התשוקה במלוא עוזה, ואין כמוהו עד נאמן אילו אסונות הביאו על עצמן הבריות שלא ידעו לרסנו, לשלוט עליו, לשמור על גבולותיו. והמסר השני הטמון בו הוא שעיקר תפקידו של אברהם הוא להעביר ברית זו לתולדותיו. למען תיבנה החברה האנושית על היסודות הבריאים של האיחוד בין הגוף והרוח, הגוף המקודש על פי דרישות הרוח.
{{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}
שבת שלום - יהונתן גרילק
