נתקלתי פעם במשפט יפהפה שאומר ששינוי אמתי הוא כמו כמו דלת שנפתחת רק מבפנים, כזו שרק אנחנו יכולים לפתוח. איך נפתח את הדלת הזו? אצל מי נמצאים המפתחות לדלת של שינוי בחיים? ומה יקרה בחיים שלנו כשנפתח את הדלת?
בבואנו לדון בנושא של שינוי בחיים, עלינו להבין באיזה סוג של שינוי מדובר. ולא מדובר על שינוי שנגרם כתוצאה ממשהו חיצוני, בלתי צפוי או על שינוי שנגרם בכפייה, מדובר על שינוי בחיים שבא מתוככם, שבא מרצון, שינוי שנולד מבחירה אותנטית שלכם לשנות את החיים שלכם, לשנות את איך שהדברים נעשים ונראים, לשנות את פני התמונה.
לרצות לשנות את החיים זו נקודה התחלה טובה, אך היא לא תמיד מניעה אותנו לחפש את המפתחות לאותה דלת פנימית. במרבית המקרים היא מביאה אותנו להיות ממורמרים ולהאשים את כל העולם במה שקורה לנו בחיים חוץ מאשר את עצמנו. לפעמים אנחנו צריכים שיכאב לנו מספיק כדי שנתחיל לחפש ונמצא את המפתח של שינוי בחיים. במקרים רבים אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מתוסכלים, מצב שבו אנחנו אומרים: "די, אני לא מוכן יותר לחיות ככה".
אני לא מוכן לחיות בעוני, אני לא מוכן להיות שמן, אני לא מוכן לעבוד יותר בעבודה שאני שונא, וכן הלאה...כנראה שרק אז כשכואב לנו מספיק, אנחנו מתחילים לקחת אחריות על החיים ומגלים תובנה פשוטה אך כל כך משמעותית- המפתחות לדלת הפנימית נמצאים אצלנו והם היו שם כל הזמן הזה.
צ'רציל אמר שהמחיר של גדולה הוא האחריות. ברגע שאנחנו מבינים שאנחנו המקור של כל מה שקורה לנו בחיים, ברגע שאנחנו מתחילים לקחת אחריות על כל תחום, על כל מקרה, על כל אירוע, על כל פעולה, על כל מחשבה ועל כל רגש ותגובה שלנו בחיים, אנחנו גדלים ונעשים יותר ממה שאנחנו.
זה לא קל, כי יש כוחות פנימיים הנובעים מתת המודע שלנו, שמשמש כמאגר של זיכרונות, שכל תפקידם הוא לשמור על כך שלא נשתנה, שמה שהיה הוא מה שיהיה, שחס וחלילה לא נגדל ונצמח, שחס וחלילה לא נעשה שינוי בחיים. הכוחות האלה הם שומרי הראש החסונים שעומדים בפתח של הדלת הפנימית, בהתחלה אנחנו מפחדים מהם, אבל אחר כך אנחנו מגלים שהם בסה"כ בובות גומי שאפשר לפוצץ בקלות.
השאלות שמעוררות אותנו לפעולה הן : מי אני בסיטואציה? מה תפקידי בנדון? מה אני יכול לעשות? איך אני יכול לשנות? איך אני יכול לאפשר את זה? למה אני מחויב? כל אלו הן שאלות שמובילות ללקיחת אחריות.
על מה אנחנו לוקחים אחריות? על כל מה שקרה עד עכשיו, על כל מה שקורה עכשיו ובעיקר על כל מה שיקרה מעכשיו.
כשמתחילים לקחת אחריות ברצינות, אז נופלים האסימונים...במקום להתייחס אל עצמנו כמובן מאליו, אנחנו מתחילים להעריך את עצמנו ולהתייחס לעצמנו כמשאב הכי חשוב שיש. במקום להכניס זבל לראש, אנחנו מתחילים להשקות אותו באינפורמציה חיובית, במקום להתייחס לגוף כאל פח זבל, אנחנו מתחילים להזין אותו. במקום להסתכל על חצי הכוס הריקה אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה. במקום לחפש טעויות, אנחנו מתחילים לחפש נפלאות. במקום לחפש חולשות בעצמנו, אנחנו מתחילים לראות את החוזקות. במקום לתקן בעיות, אנחנו נהנים מהאתגרים. במקום לנסות לעשות דברים שאנחנו לא טובים בהם, אנחנו מתמקדים בלעשות את מה שאנחנו טובים בו הכי טוב שאפשר.
במקום לבכות על כך שלא נותנים לנו כבוד והכרה, אנחנו מתחילים לתת כבוד והכרה לאחרים. במקום להאשים אחרים בכפיות טובה אנחנו מתחילים להכיר תודה על כך שהם בחיינו. במקום לחפש מחמאות אנחנו מתחילים להחמיא, במקום לחשוב שאנחנו יודעים הכל אנחנו חוזרים לשאול שאלות. במקום לחכות להיות מאושרים או לחפש את האושר "מתי" ו"איפה",אנחנו בוחרים להיות מאושרים כאן ועכשיו.
במקום לשנוא אנחנו מתחילים לאהוב, במקום להיות חמדנים אנחנו מתחילים לתת, במקום לכעוס ולנטור טינה אנחנו מתחילים לסלוח לאחרים ויתרה מכך- לעצמנו. במקום להתלונן אנחנו פשוט מבקשים, במקום לשפוט אנחנו מתבוננים, במקום לבקר אנחנו מתחילים להתפעל, במקום להיות צודקים אנחנו מבינים שעדיף בפשטות לחיות! במקום ללכת לקוסמים שיגידו לנו מה צופן העתיד, אנחנו ממציאים את העתיד שאותו אנחנו רוצים, במקום להטיל ספק נתחיל להאמין, במקום להסתכל על החיים עוברים, אנחנו מתחילים לחיות אותם.
מה יקרה כשנפתח את הדלת הפנימית ונצא אל העולם החיצוני? מה שנראה יהיה השתקפות של עולמנו הפנימי, העולם הקסום שיצרנו בעצמנו כשהתחלנו לקחת אחריות על חיינו. אז נבין שאנחנו לא חלק מהעולם, אלא העולם הוא חלק מאיתנו. העולם הוא בתוכנו, אנחנו יוצרים אותו- איזו תחושה עצומה זו, התחושה הזו שאנחנו לא נפרדים, שאנחנו לא סתם נפש כלואה בגוף פיזי נפרד.
דלתות נוספות ייפתחו, אנשים יחייכו, הזדמנויות יקפצו לבקר לעתים קרובות, נזכה להכרה ולמחמאות, הדברים שאנחנו רוצים יתקרבו אלינו, אנשים חיוביים יימשכו אלינו, אהבה תופיע או תחזור אל חיינו, השפע ייכנס בדלתנו, הצלחה תהיה שמנו האמצעי. כל אלה ועוד הם הפירות שלשינוי בחיים, השינוי שהתחיל מהבחירה להתבונן אל עצמנו פנימה ולבחור בנו.
