כותרת
> C;
1/1
תרבות ופנאי

סמדר ויצמן - כותבת סיפורי חיים

כרמיאלי תרבות ופנאיפורסם: 11.01.15 , 09:15ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
סיפורי חיים - רבותי סיפורים​שמי סמדר ויצמן. מתגוררת בכרמיאל עם משפחתי מאז המאה הקודמת, כן משנת 1976. לאחר סיום לימודי התואר הראשון בהיסטוריה ותנ"ך באוניברסיטת תל אביב הגענו לכרמיאל מכפר סבא עם בתנו שהייתה אז תינוקת בת שנתיים. זבולון בעלי החל את עבודתו בהוראה בבית הספר התיכון בצפת כמורה להיסטוריה ואזרחות.עבדתי כספרנית בבית הספר התיכון היחיד שהיה באותה תקופה בעיר – המקיף ע"ש הורוביץ, ולאחר מכן השלמתי את תעודת ההוראה והתחלתי ללמד בבית ספר משגב בגוש שגב, תחום התמחותי היה החינוך המיוחד. בבית הספר הקימו באותה תקופה מרכז למידה לתלמידים לקויי למידה בחטיבה העליונה. אני קיבלתי את ריכוז המרכז, ויחד עם מורות נוספות הכנו כמה דורות של תלמידים לבגרות במקצועות השונים, בשיטות מיוחדות שהביאו את רובם להצלחה, להישגים בבחינות הבגרות.
לאחר מכן קיבלתי תפקיד של מנחה במחוז הצפון בבתי הספר של הקיבוצים ובתי ספר חקלאיים, והנחיתי מורים גם בבתי ספר אחרים. לימדתי תקופה מסוימת במכללת הגליל המערבי. השלמתי את התואר השני בהיסטוריה וחינוך מיוחד באוניברסיטת חיפה.
בינתיים נולדה לנו עוד בת. הבנות למדו בבתי הספר בכרמיאל, שרתו בצבא,  המשיכו בלימודים אקדמיים ונישאו. והנה אנחנו כבר סבא וסבתא.   
לאחר שפרשתי מהוראה התחלתי לתהות על שורשי משפחתי. אבי ניצול שואה, היה ילד צעיר כשהתייתם מהוריו. לא נותרו קרובי משפחה שיוכלו לספר לי על סבי וסבתי ועל עוד אחד מילדיהם שנרצח גם הוא. רציתי מאוד לדעת איך נראו, מי היו, איך היו החיים במשפחה לפני המלחמה ועוד. נסעתי לעיר הולדתו של אבא ועדיין לא קיבלתי תשובות לתהיות שלי. ראיתי את הרחוב והמקום בו היה בית המשפחה, עליתי לקבר סבתי, כל זה עורר בי את הרצון לדעת עוד.  לא הסתייע בידי לחטט בארכיונים בעיר כדי למצוא מענה לשאלותיי.
לכתוב תמיד אהבתי, היסטוריה גם היא הנושא האהוב עלי, לכן החלטתי ללמוד את נושא הכתיבה היצירתית וכתיבת ביוגרפיות.
בספריי אני שומעת ומקליטה את זיכרונותיו של המספר. אני מאזינה בסבלנות, באמפטיה ומפנה למספר את הבמה. הוא/היא במרכז. הכול  סובב סביבו/ה. לאחר מכן אני כותבת את  הזיכרונות בצורה מעניינת  כסיפורים. מלבד ספרי הנצחה הנכתבים בגוף שלישי, את האוטוביוגרפיות אני כותבת בגוף ראשון. התחושה שלי היא כאילו אני עוברת את כול אותם האירועים ששמעתי מפי המספרים, אני נכנסת לעורם.
כמובן שגם מכתבים, מסמכים ותמונות מצורפים לספר.
במשך שלוש השנים שאני עוסקת במלאכה הזאת הספקתי כבר לכתוב 15 ספרים ויש עוד בדרך. כול ספר הוא פרויקט, ולאחר הוצאתו אני מרגישה כאילו נולד לי תינוק חדש. כדברי השיר: "איך שיר נולד כמו תינוק, בהתחלה זה כואב ולאחר מכן כולם שמחים...", כך גם הספר.
הספקתי לפגוש אנשים מעניינים עם סיפורים מדהימים. כול אחד מאתנו הוא ספר מהלך וגם מהסיפורים הבנליים, לכאורה, אפשר לכתוב ספר מעניין. כשאני שומעת את סיפורי האנשים אני מתרגשת, בוכה וצוחקת איתם. יש הרבה רגעים נפלאים , כאשר אני עוברת עם האנשים את חוויות האירועים שעיצבו אותם. בכלל, נוסטלגיה זה דבר מאוד מהנה.
חשבו על עצמכם כשאתם נפגשים עם חברים וקרובים כמה אתם נהנים להעלות זיכרונות מימי הילדות, הנעורים בקיצור מהעבר.
אודות ספר שיצא לאחרונה על יתומה מרומניה שהקימה משפחה בארץ.
שושנה מקריית טבעון התייתמה מהוריה. אביה ושני אחיה נרצחו בשואה ואמהּ נפטרה בילדותה. היא נותרה יתומה בגיל ארבע, הובאה לבית יתומים בעיר יאש ברומניה, ואחר כך עלתה ארצה במסגרת עליית הנוער. שושנה הפליגה באניית מעפילים שנעצרה על ידי הבריטים וכול  נוסעיה הובאו לקפריסין. בהמשך הגיעה ארצה  לקיבוץ כפר המכבי. שם הודות לטיפול המסור והיחס הנהדר השתקמה. אחר כך למדה להיות אחות, הקימה משפחה והיום היא אם לשלושה וסבתא לחמישה נכדים.
לאחר כמה מפגשים כתבתי את ספרה "כשושנה בין החוחים". ספר מרגש. הזיכרונות שלה לא יאבדו הם יעברו הלאה.

 
סמדר ויצמן - סיפורולוגית
אתר האינטרנט שלי: www.my-story.co.il
בפייסבוק: בשביל המילים - סמדר ויצמן, סיפורולוגית
אולי יעניין אותך גם