כותרת
> C;
1/1
טיולים ותיירות

לחצות את הנמיב - מסע במדבר באפריקה

כרמיאלי טיולים ותיירותפורסם: 10.02.15 , 09:09שם הכותב/ת: מאת ערן חקלאי
 "לא כל מה שנוצץ זהב ולא כל מה שנראה כמו זהב נוצץ". את המשפט הזה שמעתי לראשונה בחיי מפיה של לימור באחד המסעות היפים והמוצלחים שלי בנמיביה. זה היה מסע בו יצאתי עם קבוצה לחפש מכרה נטוש של אבני חן נוצצות, באחת מפיסות הנוף היפות שפגשתי בין טיולי בעולם.
 
בסוכות 2013, יצאתי עם קבוצה לטייל בנמיביה. מדובר בטיול שונה משאר הטיולים באפריקה. תשכחו מהמוני האנשים, הרעב, הפשע, הג׳ונגלים הירוקים או המדבר הצהוב של הסהרה. באופן יחסי לשאר אפריקה, נמיביה היא ״אי בודד״ בחלקה הדרום מערבי. מדינה שעשויה היטב ובהקפדה. אסטטית להפליא ונטולת התערבות אדם כמעט לחלוטין. הצד המערבי שלה הוא הנמיב, מדבר שאורכו מצפון לדרום הוא כ-2000 ק״מ, ורוחבו נע בין 100-200 ק״מ לכל היותר. ניתן לחצות אותו ממערב למזרח (וההיפך) ביום אחד בדרכי שטח לא סלולות, אבל, נדרשת לא מעט הכנה והבנה. ההכנה כוללת את תוואי המסלול, מפות, אמצעי ניווט וסיפור דרך. ההבנה כוללת, הכנה נפשית לתקלות בלתי פתירות העלולות לאלץ אותנו להעביר לילה צונן בלב המדבר עד לבוא החילוץ. אפשרות שנייה, היא לבצע את חצייתו יחד מספר רכבים ובמקרה של תקלה חמורה, אם אין ברירה, נוטשים את אחד הרכבים בשטח ובהמשך חוזרים עם החילוץ. על כן, עם תכנון הנסיעה יש לשקול את כל המרכיבים לפני תכנון חציית המדבר בדרכי השטח.
 
את הרעיון לחצות את הנמיב בסביבתו של הברנדנברג (הר בזלת גבוה שהתרומם מעל פני השטח לגובה של 2500 מטר), קיבלתי כשקראתי את סיפורו ותיאוריו של קפטיין מסום שהיה האדם הלבן הראשון שהסתובב ותיאר בכתב את הנמיב בחלק הזה של דרום מערב אפריקה, כבר בשנת 1846. הסיפורים הללו נקראו גם בעיניו של בחור אחר בשם הנדריק שזכה במכרז מאוניברסיטת קליפורניה. מכרז מהסוג של הימים ההם. לפי תנאי המכרז, הוא היה אמור לספק להם שלד של קרנף שחור. זהו מין של קרנף שכמעט ונכחד, כך שלא נותרו ממנו הרבה פרטים.  גם היום ניתן למצוא כמותו בסביבת הברנדנברג ביחד עם פילי המדבר העצומים של הנמיב. הנדריק נחת בחופים המערביים של דרום מערב אפריקה ב-1931, והסתובב במשך מספר שבועות ממערב לברנדנברג עד שעלה בידיו לצוד קרנף שחור. לאחר מכן עמל במשך יומיים לקלף את הבשר מהפגר, ועם השלד הנרקב שנותר החל לנוע בדרכו חזרה. מהרווחים של מכירת השלד, בנה בית על החוף הסמוך של האוקיינוס ונשאר לחיות שם עד יומו האחרון. גם הנדריק, תיאר את הנופים שראה ביומן המסע שלו וזה שכנע אותי שגם עלי לצאת ולחקור יחד עם הקבוצה הראשונה שתקרא בדרכי את הנוף המעניין של האזור.
 
הברנדנברג הוא הר גבוה, גוש עצום, ענק ומרשים שעשוי כולו בזלת. התרוממותו הישירה, המיתמרת באנכיות מאיימת לשמיים, והעמידה מתחתיו מייצרת תחושה מדומה שעל פסגת ההר יושב השטן ומנהל משם את תחבולותיו. מרחוק, ההר נראה כמו יבלת עצומה בנוף, מאיים על סביבתו בפסגתו העצומה, בצבעיו הכהים ובמצוקיו האימתניים.
 
כשהתחלתי לחפש מידע נוסף עדכני על המסלולים באזור - מפות מתאימות, דרכים מומלצות ואתרים כדאיים לביקור - כל מה שהצלחתי להשיג היה תצלומי אויר איכותיים ב- google map. בשום מפה שהייתה בידי, לא היו מסומנים צירים בהם ניתן לנסוע ובעזרתם לחצות את המדבר מהצד המערבי אל המזרחי בסמוך לברנדנברג. רק לאחר מספר שעות של "חפירה" אינטנסיבית בתצלומי לוין וחקירת השטח, הצלחתי לבנות מסלול העובר במספר אטרקציות שהבדיקה העלתה שהן נראות מעניינות. בנוסף, זיהיתי באזור מספר צירים לגביהם נראה היה שמספר אנשים נסעו בהם כבר לפני.
 
בערב, הכנתי היטב את הקבוצה אבל נתתי להם לבחור: לחזור לארץ מחוסרי ריגושים כמו כל מי שעשה עוד טיול ג׳יפים סטנדרטי בנמיביה, או להיות פורצי דרך תורנים. המשמעות היא - לבוא איתי לדרך שאת מרביתה לא הכרתי, אבל, השמועות אמרו שהיא יוצאת דופן, מרגשת ומסעירה. אמרתי להם שייקחו בחשבון סיכוי כלשהו ללינת שטח במקרה של תקלות או נסיעה ארוכה בלילה עד ללודג׳.
כדי להמנע מכך קבענו הרמת קלאצ' למחרת עם אור ראשון.
בבוקר, יצאנו לדרך חמישה רכבים ועשרים מטיילים דרוכים. עברנו מכתש עתיק ימים של הר געש שהתפורר וניכרו עליו מספר מיליוני שנים. המכתש היה עצום והנוף אדמדם בדיוק כמו התמונות מהחלליות שנוחתות על מאדים. מדבר שאף יצור לא גדל בו ולא חי בו. ישימון מוחלט, נקי, סטרילי כמו להסתכל על העולם לימים שלפני בריאתו. זה היה אחד המראות היפים, הבראשיתיים, המעניינים והמיוחדים שפגשתי אי פעם, שרק הלך והשתכלל בהמשך היום.
 
הבטנו צפונה אל ההרים אותם ביקשנו לחצות בעוד חמישים ק״מ. כל מה שניתן היה להבחין בו, היה מראה משונה ולא ברור של "הרי זברה" מפוספסים. יצאנו מהמכתש לכיוון "הרי הזברה" ואל המכרה הנטוש שחיפשנו. עד הכניסה אל ההרים, הנסיעה הייתה מהירה יחסית. עברנו באחד מערוצי הנחלים. נראה היה שנפלנו על עורק החיים היחידי בכל האזור. הערוץ היה עמוס בצמחי וולבציה מהגדולים ביותר שראיתי בנמיביה. הוולבציה הוא צמח מופלא שחי באמצע הנמיב ותומך באוכלוסיות מחוסרות ברירה של יענים וראמים. צמח יחיד בלב איזור שרואה אחת לכמה שנים גשם. אורך חיים ממוצע של וולבציה הוא 1500-2000 שנים. הצמח הוא קרוב משפחה של האורן למרות שכל קשר בינו לבין האורן לא הייתם מנחשים לבד. הוא נראה כמו ערימת גרוטאות של צמח.  ״זה לא פשוט לנסוע 300 ק״מ מאובקים אל תוך המדבר רק בשביל לעלות על הטריבונה ולהביט בצמח מכוער שעשה את זה, ומה זה עשה זאת? הוא עושה זאת כבר 2000 שנה״ - אמר עליו פעם מוטי קירשנבאום.
 
עם הכניסה אל הרי הזברה, יושבי הג'יפים מאחור הודיעו לי בעזרת מכשירי הקשר שעלינו לעצור. הגלגל האחורי שמאלי של הג'יפ האחרון היה ריק מתוכן. מאחר וזה היה הפנצ׳ר הראשון של הטיול, עוד לא היינו מתורגלים בהחלפת גלגל ולכן רשמתי לי עיכוב לא מתוכנן של כחצי שעה. המשכנו בנסיעה פנימה אל תוך ההרים באחד הוואדיות הגדולים שמנקזים אותם. הדרך בערוץ החלה להראות אחרת והנסיעה התנהלה בתוך חולות טובעניים בין עצי שיטה  גדולים. בין לבין, על החול היו גושים חומים של צואת פילים בצורת כדורים בקוטר של 20 ס"מ. לא היה ספק, בשטח מתנועעת להקת פילי מדבר והבנו שצריך לפתוח עיניים מכאן והלאה. מלבד העובדה שיש לנו סיכוי לפגוש אותם, אלו "המאפיונרים" של הנמיב - פילים אלימים יחסית שכל התנהלות שאינה לפי רוחם עלולה לגרום להם להפוך מכונית בעזרת החדק.
 
 
במהלך הנסיעה, הבחנתי כי אנחנו עוברים במכרה הנטוש שחיפשנו. עצרנו את הרכבים ומצאנו חתיכות שבורות של קוורץ צבעוני ומיוחד. מאחר ומרבית המסלע בנמיביה הוא בן 100 מיליון שנה ומעלה הוא תוצר של חומר מגמתי שעלה מתוך מעמקי האדמה במשך מאות מיליוני שנים, אפשר למצוא בו הרבה מאוד אוצרות טבע בניהם גבישי קוורץ ואבני חן צבעוניות.
 
הגענו ליציאה המתוכננת מהערוץ והתחלנו לטפס בדרך ג׳יפים תלולה וקשה עם הרבה מהמורות גדולות. גלגלי הרכבים, התחילו להסתובב במקום והמהמורות גרמו להם לכמה עכבות. הנחתי את הנהגים לנעול דיפרנציאל בהילוך נמוך והבעיה נפתרה. כל הרכבים, נעו לאיטם במעלה הדרך הקשה. בסיום העלייה נעלם לנו הג׳יפ מהפנצ'ר הראשון והקשר איתו נותק. חזרתי אחורה ומצאתי אותו עם פנצ׳ר נוסף. הפעם היה זה גלגל אחורי שעמד בזווית שלא ניתן להחליף בה גלגל. קדמנו את הרכב אט אט לסוף העלייה עד לנקודת החלפה סבירה.
 
השעה הייתה שלוש אחר הצהריים ו- 50 ק״מ של דרך שטח נוספים עמדו לפנינו. השטח אכן היה מרהיב ביופיו והריגוש בא בעקבותיו. הסתכלנו סביב ולפתע התבהרו לנו פסי הזברה שראינו מרחוק כשעמדנו במכתש באותו הבוקר. אלו היו פסים ישרים של שכבות סלע אנכיות שכל הרכס היה מפוספס בהן. בסיום הטיול חקרתי את ההסבר לתופעה. גיליתי שהדבר נובע מסלע ייחודי הנוצר בנקודת הלחץ והחיבור בין שני גושי יבשה קדומים. האזור בו הסתובבנו, היה בדיוק קו המגע שבין שני לוחות יבשתיים שפעם היו נפרדים והתאחו זה אל זה. כל העלילה הזאת, התרחשה כשאפריקה עוד לא הייתה לוח יבשתי אחד אלא שלושה או ארבעה שהתאחו לפני 600-750 מיליון שנים. השיכוב האנכי של הסלע היה חד והמחיר שגבה היה יקר בזמן ובצמיגים. הצמיגים נחתכו בקלות יתרה עם כל סטייה של הנהגים ממרכז השביל ועלייה על האבנים שבצדיו.
 
לאחר החלפת הפנצ'ר המשכנו בנסיעה. לאט לאט, ההרים המפוספסים נהיו מתונים והדרך נכנסה אל תוך הערוצים הרחבים שביניהם. לא עברה חצי שעה נוספת ויושבי הג׳יפים מאחור דיווחו על שני פנצ׳רים נוספים. הסתבר ששוב אחד מהם הוא הרכב מהפנצ'ר הראשון וזה כבר לא היה צירוף נסיבות מקרי. אז הסתבר לי, כי יש בקבוצה נהגים שמתקשים להסתגל למצב הנתון בו ההגה בצד הימני של הרכב. הם התקשו לנהוג כך במרכז הדרך ועל כן נוהגים לרוב עם הגלגל השמאלי על האבנים, מחוץ לשביל. מאחר וכבר היינו במצוקה של גלגלי ספייר , נותר לנו רק אחד שהיה תקין עבור כל חמשת הרכבים. הסיכוי ללינת שטח התקרב וחיפשתי את הנהגים עם הנטיות הימניות. רבים כאלו לא מצאתי,  אז אילצתי גם את עצמי לתפוס הגה ולאמץ נטיות ימניות עם ידיים שמאליות.
 
על המצוק הסמוך עמדה חבורת עוזניות שחורות שהימרו על הפנ'צר האחרון שלנו. עוד אחד וארוחת הישראלים המדברית שתכננו הייתה בטוחה יותר. מכאן והלאה הדרך התנהלה במהירות יחסית והנהיגה הייתה הרבה יותר קלה. עקבות הפילים והקרנפים חזרו בדמות קוביות צואה. בין העצים היו גם כמה זברות שהסתובבו לג׳יראפות בין הרגליים בניסיונות שווא לגנוב להן את ההצגה. המדהים בכל אלו הוא שהם לא שותים מים בתדירות העולה על פעם בכמה ימים עד שבוע.
 
הגענו למכתש השני שמלמעלה נראה כמו אגס צבעוני. אבל שוב הזמן דחק ושוב הנסיעה בחושך התקרבה. דלגנו והמשכנו אל ציורי הקיר של הבושמנים בטוויפלפונטיין. אלו הם ציורי קיר מלפני 2000-5000 שנה. הבושמנים שישבו אז את כל החלק הדרום מערבי של אפריקה, הותירו אחריהם ציורי סלע מרשימים מאוד. אלו שמשו אותם ללמד את ילדיהם על שיטות ציד ולחבר בין צורת העקבות לבעלי החיים שבאים לשתות מהמעיין. בין הציורים הרבה פיגורות לא ברורות שמשמעותן קשורה לטקסי הפולחן המיסטיים המרתקים של הבושמנים. אונסק״ו הכירו ביופי ובחשיבות האתר ולכן הוכתר כאתר מורשת עולמית.
 
השעה הייתה שש בערב ולפנינו עוד שעה וחצי של אור. מאה ק״מ לפנינו נמצאת אחת מחלקות הארץ היפות של נמיביה. הנסיעה בתוך יער הסלעים היפיפה של הדמרהלנד הייתה מרתקת. הנוף של ההרים היה דרמתי ומפוסל מגושי סלע עגלגלים ואדומים. באופק נוף ההרים עוצב על ידי הרי שולחן ישרים והרים חרוטיים מיוחדים במינם עם שלל צבעים ומרחבים אין סופיים של סוואנה בניהם. גן עדן לחובבי הגיאולוגיה.
 
 

אזור הברנדנברג (הבלוטה העגולה שבצד ימין)

המכתש הראשון בו עברנו עם נוף אדמדם המזכיר את המאדים
 
וולבציה ענק - במוזם          
צמח הוולבציה מיראבליס
 
P9270448
חונים לביקור אצל כמה וולבציות
 
 

הרי הזברה ממבט רחוק עם השכבות האנכיות

הרי הזברה ממבט קרוב עם שכבות אופקיות
 

המסלע עם השיכוב האנכי שחתך לנו את הצמיגים
 

האבנים החותכות מחנכות אותנו כי עדיפות נטיות מרכזיות
עוצרים לתיקון עוד פנצ'ר

חציית מקטע משובש ברכס הזברה
 

עוזנייה ממתינה בבטחה לארוחתה ממצוק סמוך לנקודת החלפת הפנצ'ר האחרון

הרי הדמרהלנד באופק הרחוק