יש... עושר שמור לבעליו לרעתו. {קהלת ה', י"ב}
סטטוס שבועי:
הקשר ליהדות אצל נער ונערה יהודים בעצם נגמר ע"פ רוב לאחר חגיגת בר או בת המצווה. לאחר מכן עניין היהדות מתחיל להיות מסובך. הגיע הזמן להתחבר מחדש, כדי ללמוד ולהבין מה תהיה המרכזיות של היהדות בחיים של כל אחד ואחת.
ציטוט שבועי:
ציונות היא שיבה ליהדות עוד לפני השיבה לארץ ישראל. {בנימין זאב הרצל}
סיפור שבועי:
רב בתפקיד...
אברך אחד בא אל רבי אליעזר גורדון מטלז זצ"ל, כאשר היה רבה של קלם, ורצה להבחן על ידו ולהסמך להוראה.
בחן אותו הרב ומצאו מלא וגדוש בש"ס ובפוסקים וראוי להיות מורה הוראה. תוך כדי השיחה שאל אותו: אדם שנקף אצבעו בשבת ודמו שותת, מה דינו?
רק רגע, השיב האברך, מיד אעיין בשולחן ערוך.
לא, אמר רבי אליעזר, אסור למר להיות רב בישראל, מפני שעד שיעיין בשולחן ערוך תצא נפשו של אדם מישראל... ולא הסכים לסמוך אותו להוראה.
פרשה שבועית:
פרשת תצוה / "בחירות במדבר"
"ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי" {שמות כ"ח, א'}.
בחירת אהרן לכהונה היתה בחירה אלוקית. האלוקים בחר בו, מפני שראה בו את האדם הקרוב אליו ביותר, והראוי למלא נאמנה את התפקיד הרם.
מהי כהונה במובנה המקורי?
המשכן היה היכל ההיזכרות. מטרתו נועדה להזכיר לעם את חובותיו לאור אמיתות מעמד הר סיני. המשכן היה הר סיני נייד. מטרתו במידת-מה היתה לרענן בליבות בני ישראל את עשרת הדברות ואת יתר המסרים של חמשת חומשי תורה. המשכן בא להשכין שלום בין חלקו הגשמי שבאדם לבין חלקו הרוחני שבו, בין שמים לארץ, בין אלוקים לאדם. אחדות זו, הינה גם הבסיס להרמוניה ולאיזון החייבים לשרור בין האדם ליקום.
הואיל ותפקידה המרכזי של הכהונה הוא לפקח על תהליך ההתקרבות המתמיד בין האדם לבוראו, הרי שאהרן הוא הראוי לביצוע משימה זו.
אהרן היה אישיות שטוב לבה השופע עבר על גדותיו. מעולם לא קינא ברעהו לנוכח הצלחתו, גם לא כשאחיו הצעיר, משה, זכה - בהתגלות האלקית בסנה - בתואר המנהיג, הגואל ממצרים. כך השיב האלוקים למשה עת חשש שמא יקפיד האח הגדול: "וגם הנה הוא יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו" (שמות ד', י"ד). לא בפיו בלבד, אלא בלבו! לבו היה שלם שבשלמים.
זוך נפשי זה התבטא ביחסו ובגישתו אל הבריות. אהבת האדם שקיננה בלבו, אין לה אח ורע. היא הביאה אותו לפעילות חריגה שאינה מצויה בדרך כלל בקרב נבחרי העם: "שני בני אדם, שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב אצל אחד מהם ואמר לו: "בני, ראה, חברך מטרף את לבו (אכול צער) ואומר: אוי לי! איך אשא עיני ואראה את חברי? בושתי ממנו!"
היה יושב אצלו עד שמוציא את כל הקנאה והכעס מלבו.
לאחר מכן הלך אצל חברו ואמר לו דברים דומים. כשפגשו זה בזה (שני היריבים מאתמול), נשקו באהבה זה לזה" (אבות דרבי נתן).
זו היתה דמותו של אהרן. וכך גם היה דימויו בעיני העם, עד שהוצב לסמל הראוי לחיקוי: "הלל היה אומר: הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (מסכת אבות פרק א', י"ב).
אדרת הכהונה תאמה בדיוק את כתפיו והשתלבה היטב באופיו. הכהונה, שמטרתה להשכין שלום בין האלוקים לאדם ולסייע לבן אנוש בכפרת עוונותיו, היא הכפרה המשיבה את השלום לנפשו של אדם.
אהרן הוא הראוי לה - לכהונה. הוא יצק לתוכה תכני שלום אמיתיים, כפי שרק האלוקים מכירם עד תום. תכנים, שקלט מכוח אורחות חייו והתנהגותו עם הבריות. זו ההתנהגות שקירבה אותו אל האלוקים.
"ואתה הקרב את אהרן" - אמר האלוקים למשה: קרא אותו אל התפקיד, הוא האדם הראוי לקרב אלי את העם כולו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה וליקחה"}
שבת שלום - יהונתן גרילק
