כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

יהונתן גרילק על חג החנוכה

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 06.12.15 , 08:19ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
החנוכיה תאיר שוב / ד"ר בלייר גרוב

לפני מספר שנים התקשר אלי רופא מדרום צרפת. הוא סיפר כי נכדתו חלתה במחלה מסוימת, שהרופאים המקומיים לא הצליחו לפענח. ולכן, לאחר שקרא כמה ממאמריי בנושא ליקויים במערכת העצבים האוטונומית, החליט להתקשר.נכדתו התאימו לאלו שתיארתי במאמריי, והוא שאל אם אוכל לעזור. הסכמתי ברצון, ובמשך חודשים רבים שיתפתי פעולה עם רופאיה הצרפתיים של הילדה, הן בטלפון והן בפקס, כשאני מכוון אותם כיצד לאבחן את הדיאגנוזה. לבסוף הגענו לאבחנה מדוייקת ורשמתי לה את התרופות והטיפולים הדרושים. במשך מספר שבועות לאחר מכן, הילדה החלימה באופן פלאי ממש. סבה וסבתה של הילדה הביעו את תודתם העמוקה ובקשו שאם בכוונתי לבקר אי-פעם בצרפת, שאודיע להם.

בקיץ 1996, הוזמנתי לדבר בוועידה מדעית בינלאומית שהתקיימה בעיר ניס שבצרפת. הודעתי על כך לרופא, לו עזרתי בזמנו בקשר לילדה. כשהגעתי למלון, חיכתה לי הודעה ממנו להתקשר אליו. התקשרתי וקבענו להיפגש באחד הערבים לארוחת ערב.

נפגשנו ביום שנקבע ונסענו יחד צפונה לביתו במחוז יפהפה בדרום צרפת. היה קצת עצוב לראות שהבית בו הוא מתגורר ישן יותר משנות קיומה של ארה"ב... תוך כדי נסיעה הוא סיפר לי שאשתו סובלת מסרטן השד, היא אינה מרגישה טוב אך התעקשה שהיא רוצה לפגוש אותי. כשהוא הציג אותי לפניה, ראיתי שלמרות מחלתה הקשה היא עדיין אישה יפה בעלת הופעה אצילית.

לאחר ארוחת הערב, ישבנו בסלון ביתו בסגנון המאה ה- 17, לוגמים קוניאק ומשוחחים. 

לאחר זמן שאלה אותי האישה: בעלי אומר לי שאתה יהודי, האם זה נכון? כן, אמרתי. אני יהודי. הם ביקשו שאספר להם על היהדות, ובמיוחד על החגים. הסברתי כמיטב יכולתי והייתי בהלם כמה מעט הם ידעו על היהדות. במיוחד התעניינה האישה בחג החנוכה. כשסיימתי לענות על שאלותיה, היא הביטה בי ואמרה: יש לי משהו לתת לך.

היא נעלמה וחזרה אחרי מספר דקות עם חבילה עטופה בבד. היא ישבה, עיניה העייפות מביטות בי והיא החלה לדבר באיטיות.

כשהייתי ילדה בת 8, בזמן מלחמת העולם השנייה, השלטונות הגיעו לכפר שלנו כדי לכנס את כל היהודים. חברתי הטובה באותם ימים הייתה ילדה יהודיה בגילי בשם ג'נט. בוקר אחד, כשבאתי לשחק אתה, ראיתי שמאלצים אותה ואת משפחתה, באמצעות איומי רובה, לעלות למשאית. רצתי הביתה, סיפרתי לאמי מה קרה. לאן היא הולכת? שאלתי, ואמי הרגיעה אותי: אל תדאגי, היא תיכף תשוב.

רצתי בחזרה לביתה של ג'נט וראיתי שהיא כבר לא שם. כפריים אחרים בזזו את חפצי הערך ואת פריטי היודאיקה הם השליכו אל הרחוב. כשהתקרבתי, ראיתי משהו זרוק בערימת זבל. הרמתי אותו. היה זה חפץ שג'נט ומשפחתה נהגו להדליק בסביבות חג המולד. במוחי הקטן, מוח של ילדה קטנה, אמרתי לעצמי: אקח את זה הביתה ואשמור את זה לג'נט עד שתחזור. אולם היא ומשפחתה מעולם לא חזרו.

היא הפסיקה לרגע ולגמה מעט ברנדי. מאז שמרתי על הפריט הזה. החבאתי אותו מהוריי ולא סיפרתי לאיש על קיומו. למעשה, במשך 50 השנים האחרונות, האדם היחידי שידע על כך היה בעלי. כאשר גיליתי מה באמת קרה ליהודים, ושכמה מן האנשים שהכרתי שיתפו פעולה עם הנאצים ימ"ש, לא הייתי מסוגלת להסתכל על הדבר הזה. אולם בכל זאת שמרתי עליו, מוחבא, מחכה למשהו, למרות שלא ידעתי בדיוק למה. עכשיו אני יודעת למה חיכיתי. בשבילך, יהודי שעזר לרפא את נכדתנו, אני רוצה לתת לך את זה.

ידיה הרועדות שמו את החבילה על ברכיי. פתחתי בזהירות את כיסוי הבד. בפנים הייתה חנוכייה, כזו שלא ראיתי כמוה מעולם. עשויה מפליז מוצק, היו לה שמונה קנים עם קעריות לשמן ופתילות, וקערית תשיעית שהייתה ממוקמת גבוה יותר מהאחרות. למעלה הייתה מעין טבעת שהאישה זכרה שמשפחתה של ג'נט נהגה לתלות בה את החנוכייה בפרוזדור הבית.

החנוכייה נראתה לי די עתיקה. מאוחר יותר, אמרו לי מספר אנשים שגילה של החנוכייה הוא לפחות 100 שנה. כאשר הסתכלתי עליה וחשבתי מה היא מייצגת, התחלתי לבכות. כל מה שיכולתי היה רק למלמל דברי תודה. כשעזבתי, מילותיה האחרונות אליי היו: 'מי יתן והחנוכיה תאיר שוב'.

מאוחר יותר שמעתי שתוך פחות מחודש מאז שנפגשנו, היא נפטרה. השנה, שוב יעלה אור בחנוכיה. אני ומשפחתי נדליק אותה, ונאמר תפילה מיוחדת לזכר אלו שאותם היא מייצגת. לא ניתן לאור הזה לכבות שוב...

 

חג חנוכה:

אנו מדליקים והם מדליקים!

אמנם גיבורים הם עמי התבל להדליק ולהאיר בימי שלום, ועל אחת כמה וכמה בימים שלאחר נצחון מוחלט על האויב. ויודעים הם גם להתכונן לזה בעצם ימי המלחמה, והמנורות יהיו מוכנות, אך למעשה כל זמן שסכנה מרחפת על הערים מפצצות והפצצות - חושך ואפילה. עונשים חמורים לעברייני ההאפלה.
ואנחנו - ?
בעשרים וחמישה יום לחודש כסלו נדליק את הנרות.
האם כבר הגענו לידי שביתת נשק? האם אוכלי עמינו הניחו את חרבם האוכלת את שארית הפליטה? אדרבה עולם כמנהגו נוהג.
ואעפ"כ אנו מדליקים!
בכ"ה בכסלו יום נצחון הספר על הסייף, נצחונם של שלומי אמוני ישראל על מרשיעי הברית... אנו מדליקים.
למעלה מאלפיים שנה אנו מדליקים שנה שנה, נרות חנוכה אמנם יסודם בנצחון מזהיר של עם התורה, רבים נמסרו ביד מעטים, רשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך, הנצחון הביאם לאויר העולם, אך מכיון שיצאו, אינם תלויים לא לזמן ולא למקום...
אחרי נצחון זה נפלנו שוב בנופלים, מה שיוון הרשעה החלה - ולא הצליחה, מירקה רומי החנופה, החריבה את ביתנו, והגלתנו מארצינו, את מיטב בנינו הכריעה לטבח, את בנותינו לבושת, שמונו ככלי ריק, עירומים נותרנו, את הכל לקחה מאתנו - את הכל, רק לא את הנרות...
במחשכי הגיטו, במבואות האופל, בחדרי הצינוק, ובמחנות הסגר, תחת מגפם של טיטוס, אנדרינוס, טורקוימדה, חמלניצקי עד הרשעים שבזמננו, אנו מדליקים... מצוה להניחו בחלון הסמוכה לרשות הרבים, לפרסומי ניסא. ובשעת הסכנה מניחו בתוך ביתו, ואפילו על שולחנו, בחדרי חדרים. ולפעמים גם על הארץ... לעורר את הלבבות ללעוס היטב את מנת המרור, לשתות את קובעת כוס התרעלה שמשביעים אותנו צוררי האנושיות, אך הנרות אנו מדליקים!
אנו מדליקים והם מדליקים!
הם מדליקים בלווית צלצולי פעמוני הנצחון. כשאור ההצלחה מאיר להם פנים, רק אז הם מסוגלים להדליק... ואנחנו... מצוותה משתשקע החמה... זמן שחושך יסובבנו, ואז 'קדשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה'.
הם - מכיון ששקעה שמשם, נוצחו על ידם אויביהם הולכים ומתנוונים וכלים ביאושם המר, ובימי האפלה מקברים הם את יעודיהם, את תקוותיהם וכל אשר להם.
ואנו - "כי אשב בחושך ה' אור לי" {מיכה ז' ח'}. האין בזה משום נס גלוי, שמסוגלים עודנו להדליק נרות של חנוכה? קרוב לאלפיים שנה שאנו נופלים וחוזרים ונופלים, כל שורה של דברי ימינו טבולה בדם ואש ותמרות עשן. אין לך יום שאין קללתו עמוקה מקודמו, ובל זאת אנו מדליקים על הניסים ועל התשועות ועל הנפלאות...
ושוב: אנו מדליקים והם מדליקים!
האור שלהם גדול, מסנוור את העיניים, בגנדרנות סובב והולך על כל סביביו. ולפעמים לא רחוקות, הוא שורף ומכלה את הנוגע בו...
והנרות שלנו צנועים הם, קטנים הם, מאירים ומחממים את הנפש והרוח, ללא גאווה נוצצים האורות בפנים בית ישראל. ועל אחת כמה וכמה שאינם מסוגלים להזיק.
הנרות הללו קדש הם, קדשו לשעה וקדשו לדורות!
זה כוחנו - וזו גבורתנו! בשעה שחושך יכסה ארץ וערפל לאומים, חיות רעות באות לעולם ומהרסים כל חלקה טובה, וכל מעיינם ישיתו אך להרס וחורבן - ואנחנו עוסקים בהדלקת נרות, להאיר לארץ ולדרים, וכה נמשיך להדליק עד...
בהעלותך את הנרות...
'אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מהן אתה מוכן. קרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם...' {מדרש רבה במדבר}
{הרב מרדכי שמואל קרול זצ"ל - חנוכה 1944}

חג שמח - יהונתן גרילק

 
אולי יעניין אותך גם
משמעות התפילה בקברי צדיקים
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
מה מעכב את בנייתו של בית הכנסת "היכל שלמה" ברבין?
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
הקייס אפרים לאווי ייצג את כרמיאל באמירויות
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
אילו תפילות מתפללים בשבת?
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
עיריית כרמיאל הכשירה מבנים ושטחים עירוניים לטובת מקומות תפילה ליום כיפור
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
נשנושבועי - פרשת נצבים
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
נשנושבועי - כי תבוא
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
נשנושבועי - פרשת כי תצא
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}
נשנושבועי - פרשת משפטים
לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור. {א. ד. גורדון}