הם מצליחים. בתי הולכת בחייה בדרך שמובילה להצלחה בעסקיה. היא עובדת בעבודה שהיא אוהבת וכמו כן מקבלת משכורת טובה בעבודתה. היא במערכת יחסים עם מי שהיא אוהבת. מערכת יחסיהם בנויה על אהבה. לא מזמן הם חגגו שנה שהם ביחד. לפני כשנתיים בני שם לו מטרות לחיים למשך 10 השנים הקרובות, וכמו שאני רואה הוא דבוק במטרות שהוא שם לעצמו, שהנושא המרכזי הוא פיזיקה ומתמטיקה. כמו כן, קיבל ומקבל הרבה תעודות הצטיינות על הישגיו. הוא מזמין ספרים העוסקים בנושאים שבהם בחר לעסוק בהם בעתיד וקורא אותם בעברית ובאנגלית.ואז מה? אתם תשאלו, אני מבינה את אי הבנתכם במה מיוחד בזה. פשוט הכל התחיל באופן מאוד שונה... לפני 11 שנה, אני הייתי די מרוצה מהחיים שלי. אני, ילדי, מערכת יחסים חדשה אחרי מערכת יחסים לא טובה שנמשכה כ-8 שנים, הסדנאות הראשונות שלי בפיתוח הנפש.... חשבתי לעצמי שאני עפה בשמיים ולא הולכת באדמה...
השוק הראשון שלי היה כאשר בתי התחילה להיות בבתי חולים כמה פעמים בחודש לא ידוע למה עם כאבים בלבלב. כך זה נמשך כמה שנים. היו כמה ניתוחים אך זה לא פתר את הבעיה. בגלל זה היא פספסה 4 שנים של לימודים בבית הספר, וזאת ילדה שלמדה כל הזמן וקיבלה 100 כל הזמן. היא תמיד היתה מצטיינת בבית ספר והיא רצתה לעשות בגרות.
עוד יש לי בן, הוא נולד בישראל, ובגן התחילו להגיד לי שהוא מפגר בהבנת השפה העברית שכושר הדיבור שלו כל כך מבולבל שאפילו עולים חדשים אינם מדברים כך, ושצריך לעשות אבחון וגם בבית הספר זה המשיך, והוא הרבה לא הבין והתבלבל המון וקרא מאוד רע, אני אמא רוסיה אשר בבית קראו המון והשלימה עם הילד את קופיקו.
אז חשבתי שאני אמא לא טובה מכיוון שיש לי ילדים כאלה. באמת למה אפשר לצפות מהילדים שלי שאני לא יכולה להרשות לעצמי לשלם שיעורים פרטיים לילדים שלי או לאפשר להם לטוס לחו"ל? אני לא יכולתי לאפשר לעצמי לקנות להם מתנות פשוטות לימי ההולדת למרות שהייתי רוצה לקנות להם. כמובן כאמא הייתי כל הזמן עם בתי בבית החולים אך לא ידעתי איך לעזור לה. אחרי זה הייתי חוזרת הביתה לבני לא הייתי יודעת מה לעשות - לדבר אתו או להכין מרק.
כל מה שהיה לי זה שני דברים:
1)רצון חזק לצאת מהמעגל זה.
2)אמונה שאני יכולה לעשות את זה.
התחלתי לחפש בכל הכיוונים: היו מגלי עתידות, אנשי הרוח הטובים ביותר אשר לא הסכימו לעזור לבתי ושאמרו שאין בכוחם לעזור לה, אך זה רק חיזק את הביטחון בכוחות שלי וחיזק את הרצון שלי לצאת מזה. אני חקרתי ולמדתי שיטות שונות ודרכים לא שגרתיות. נסעתי לסדנאות שונות, התחלתי להבין שההצלחה של הילדים תלויה המון בהורים שלהם, התחלתי להבין גם שהמפתח לדלת המבוקשת שעליה תלוי השלט המוזהב שכתוב עליה "יציאה" נמצאת אצלי. וגם הבנתי שאולי אני צריכה לשנות גישה בהבנת החיים שלי. אני הייתי מוכנה לזה, משום שחוץ מאמונה ואהבה לא היה לי כלום. והתברר שזה הדבר החשוב ביותר - להאמין ולאהוב את הילדים שלי. התחלתי להאמין, ולא אמרתי לאף אחד שאני מאמינה רק בהצלחה, אני זוכרת שפעם אחת בטעות אמרתי את זה לרופא שניתח את בתי והוא ענה לי שאני לא נורמאלית, והיציאה שאני חושבת עליה אינה קיימת. הפסקתי להביע את זה, והתחלתי את התהליך הפנימי שלי.הניצחון הראשון שלי היה שהבת שלי הצליחה לעשות בגרות תוך שנה, זאת עובדה שאי אפשר להתווכח אתה. באותו הזמן הבן שלי התחיל ללמוד יותר טוב, וזה היה מפתיע בשבילי כמו נס. אני התייחסתי לזה כמו על מזל ותראו את זה איך שאתם רוצים.
עכשיו אני לומדת גנטיקה מנטאלית במתודה של "טואוצ'י" ואני משתמשת במידע שאני קיבלתי בחיים שלי. ואני יכולה להגיד בוודאות שזה לא היה מזל אלא יש לזה חוקתיות. וגם להצלחה הזאת יש חוקיות. אבל הכל מתחיל מאמונה. למה לא להאמין שהילד שלכם כבר מיוחד והוא יחידי כזה בעולם? שיש לו את הזכות להיות מצליח ללא קשר ממה שאתם חושבים עליו או על עצמכם או מה שאומרים עליו המורים שלו או מישהו אחר. תרשו לעצמכם להאמין בזה, להאמין שבן שלכם או הבת שלכם בוודאות יהיו שמחים ומאושרים בבחירות שלהם בחיים. בואו נלמד להאמין, בואו נגיד את זה לילדים שלנו "אני מאמין בך, אתה מצליח!" אני מצאתי בעצמי את הכוחות לעשות והגיד זאת כאשר לא האמנתי בכלום, וכאשר הכל וכולם מסביבי אמרו דברים הפוכים וזלזלו אך אני האמנתי. וגם אתם תאמינו. ואם לא מצליח – תתקשרו אליי :)
באהבה אליכם אילנה טלפניב.
