אני חולם לשחק כדורגל בשכונה עם חברים, להיות מסוגל לשחק חצי שעה על מגרש קט-רגל עם בלטות עקומות .לתת ספרינטים ולהזיע כך שהחולצה תדבק לגב ומשולש אזהרה מזיע יצטייר סביב הלב שלי,להתלהב משלושה פסים רצופים ולצעוק "תן,תן" כשאני באזור השער ואחת לעשר פעמים גם לקבל ולבעוט מכל הלב או מה שאני באמת אוהב לקבל "הרמה" ולפגוש את הכדור באוויר כשאני נועץ את המצח הקשה שלי לתוך הכדור ונוגח לשער ולצעוק "יש" כשבדרך נס זה נכנס ולהיות מאושר. אני חולם לחזור לרגע ההוא בתמונה כשאני שרוע על הדשא,ואל תשאלו איפה כי אין סיכוי שאני אזכור ועלי יושבים שלושה מילדיי צוהלים ומחייכים כמו מטפסים שכבשו את ההר.ואני מרגיש קצת כמו הר נטוש שמתגעגע לילדים שפוסעים במשעוליו,נכבש באהבה תחת כובד משקלם ושם תמיד בשעון גיאולוגי של אבות.
אני חולם להיכנס לספרייה העירונית לשוטט בין ערוגות הספרים ולהריח אותם מפתים אותי ולוחשים "אני,אני,קח אותי",ואני מעביר אצבע מלטפת וגולשת על שדרתם והם זוקפים יציבתם ומנערים את האבק הדק מעל כריכתם.ובאופן אקראי לגמרי אני קוטף מזה ומזה,מתרשם מהצבע,ממשקלם בידי אומד ובוחן ולעיתים טועם מהכריכה האחורית או עמוד או שניים.מאפשר לעצמי הכרות עמוקה יותר עם הפונט,הפסקאות,הקצב והמשקל,ומגלגל על הלשון ובוחן את העומק והעפיצות של הסיפור ואז בולע ועוצר לבחון האם ישנו שיכרון קל שמעיד על סיפור שישאב אותי אליו בלי מעצורים להילולת קריאה ומסע אל עולמות וחלומות רחוקים.
אני חולם להיות בארבע לפנות בוקר על הסנטה קטרינה בסיני,לרעוד מקור ולחבק את אהובתי ולראות את מופע התאורה המדהים שמפיק לנו כדור הארץ שמתחיל במעט אור חיוור והרבה חושך ואז באופן מילולי המסך עולה והמדבר מתגלה,עוטף בגוונים ורדרדים את ההרים והואדיות וצוקי גרניט נישאים נראים כענני מרשמלו רכים.ואז בקרשצ'נדו של תאורן מטורף מפציץ באדומים וצהובים כשהשמש הכוכבת הראשית עולה לבמה ונותנת בראש בטרק הכי משובח שקיים,שקט של בריאת העולם.
אני חולם להכנס לפיאט 127 האדומה עם הורי ואחיותי ולנסוע לאשקלון לקמפינג השנתי,לפתוח בדרך את החלונות כי אין מזגן ולהוציא את הראש ולצעוק אהה בפה פתוח אל הרוח.ולהיות מאושר כי הים מחכה,והצברים שבדרך וגם הסברסים,והרפתקאות מדהימות בהן אהיה טרזן ורובינזון וינטו ויד הנפץ לסירוגין וללא פחד בכלל כי בלילה אהיה בבית עם אבא ואמא ואחיותי באוהל חגור המשפחתי בגן הלאומי באשקלון.
