מסב את תשומת לבי ליומן הפנימי שמלא במחשבות ורגשות האתמול ומתחיל לבחון ולסמן וי לאישור ביצוע ולתיוק במגירות הזיכרון,מי למגירה הענקית מלאת האבק שנקראת "עבר" ומי למגירת העתיד לבוא עם כוכבית או בלי.והנה היישר מולי מתחברת קבוצת מחשבות ורגשות שקו דמיוני מתחיל לחבר ביניהן כמו כשמגלים את העגלה הגדולה בשמיים זרועי כוכבים ומתחילה להתייצב מילה/תחושה/הרגשה שנקראת "לבד" ומנצנצת במוחי.ואני סקרן להבין איך זה התחבר ומה קרה ששם את זה קדימה.
וזה מתחיל איתי,ומה שקורה עכשיו.הצורך הגדול ואפילו הפינוק בלהיות לבד בחלק הזה של היום.אני חושב שבשבילי זה לנשום,להתחיל להתהוות למי שאני תוך פירוק והרכבה של חלקי חיי ועצמי השונים בצורה טבעית מבלי להיות נתון להשפעה או צרכים ורצונות של אחרים ולו לזמן קצר.ובמידה רבה להיות במעין אוקסימורון ביחד עם עצמי לבד.לקום ולהתמתח לאחור תוך שאני משלב את הידיים מאחורי עורפי ומפהק ותוך כך עובר רטט של עונג בשרירי הגב,לשפשף את העיניים חזק כך שכמו בילדותי אוכל לראות זהרורים של אור מתגבשים מול עיניי,או סתם לערבב בעצלתיים את כוס הקפה השחור בתנועה מעגלית כמו ילד שמשחק עם האוכל.זה מקום של מנוחה,הערכות,חשבון נפש,אבל בעיקר זה מקום של להיות.חגיגה קטנה ופרטית שלי,בלי מוזמנים בהחלט,בה אני דוחף את הכפית שלי לעוגת יום ההולדת שנקראת החיים.
ותוך כדי שאני יושב ובוהה בעשבי הבר והחרציות הצהובות נעים מעדנות ברוח הקלילה וברחוב הריק מאנשים מתווספת למילה לבד המילה מרחב שהיא לא רק המרחב הפיזי שלנו שחיוני כדי להיות לבד אלא המרחב הנפשי בו אנו מרגישים לבד.ואז כבר לא כל כך נעים לי כשאני מנסה לדמיין את חיי לבד לגמרי בלי האנשים בחיי,אשתי,ילדיי,משפחתי,חבריי,ולקוחותיי.ואט אט אני מרגיש את חגיגת הלבד מצטמקת ונובלת וצומח לבד אחר,מפחיד ומערער.לבד של חוסר משמעות בו אינך חשוב לאיש ואין בך צורך ואף אחד לא באמת רואה אותך או לפחות חלקים ממך.מקום בו אתה הפרח עמוס האבקנים ואין שום רוח שתישא אותם.ואז ממש מול עיניי העיוורות זה מכה בי,ברחוב שלנו אתמול התאבד נער.לא מכיר אותו ולא את משפחתו ועדיין אני מלא בתחושת אשם.ומתוך צער עמוק על נפש צעירה שאיננה עוד ותחושת ההחמצה שלו הייתה לי ההזדמנות,אולי.עולה תהייה כמה לבד היה הנער למרות שהיה מוקף באנשים בחייו.איזה מצור הטילה תחושת הלבד על נפשו עד שקיפד חייו.איזה שקרנים מוצלחים אנחנו,מסתובבים בין המוני אנשים ומרגישים לבד.ומבין שלבד זו חרב פיפיות או תרופה מסוכנת שיש לצרוך אותה בזהירות ובמינונים נכונים בתוך היחד בחיינו.ונובטת הבנה חדשה לגבי האנשים בחיי וכמה חשוב לי לשים לב ולהיות הרוח שנושבת בלבד שלהם.
