אהבה מעוורת את העיניים מראות חסרונות והשנאה מעוורת את העיניים מראות יתרונות. {רבי משה אבן עזרא}
סטטוס שבועי:מבט מעמיק אל תקופות שונות בהסטוריה היהודית מורה, שלעתים קומץ אנשים, ששמרו בנאמנות על התורה ומצוותיה, היוו את הגרעין ששמר על נצחיות העם. לא אחת עבר העם שמדות וגזרות קשות שהמעיטו את מספרו, אולם אותו גרעין נבט שוב ושוב, וממנו צמח לאורך הדורות האילן הגדול של היהדות.
ציטוט שבועי:
היהודי ראה את כולם, הכה את כולם והוא היום מה שהיה מאז. אינו מראה סימני שקיעה, לא תשישות של זקנה, אין האטה בכישוריו וערנותו לא קהתה. כולם בני תמותה בעולם, מלבד היהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מהו סוד נצחיותו??? {מרק טווין}
סיפור שבועי:
למען השקופים.
רבי ישראל מסלנט הזדמן פעם לשבות בעיירה שבה התגורר אחד מתלמידיו, שהיה עשיר ומכניס אורחים. התלמיד הזמין את רבו לסעודת השבת, אך רבי ישראל התנה עמו שהוא ינהל את שולחן השבת והכול ייעשה על-פי הוראותיו.
אותו תלמיד נהג להאריך בשולחן השבת, והסעודה הייתה מסתיימת אחרי חצות הלילה. באותה שבת הורה רבי ישראל להזדרז בהגשת המנות, קיצר בדברי תורה ובזמירות, והסעודה נסתיימה מוקדם. לאחר ברכת המזון ניגש רבי ישראל למטבח וביקש את סליחת הטבחית, שנאלצה להגיש את המנות זו אחר זו, בלי מנוחה. הטבחית הגיבה: הלוואי שהיה הרב בא כל שבת. בכל יום שישי אני עובדת כאן מחמש בבוקר ועד אחרי חצות הלילה. הערב אוכל לנוח מוקדם.
פנה רבי ישראל לבעל-הבית ואמר לו: עכשיו הבנת למה קיצרתי בשולחן השבת?
פרשה שבועית:
פרשת חיי שרה / 'מוסר עבודה'
"אולי לא תאבה האשה ללכת" {בראשית כ"ד ה'}
חששו של אליעזר היה טבעי. הוא רצה באמת ובתמים לדעת כיצד עליו לנהוג במקרה שהנערה המיועדת תסרב לעזוב את בית הוריה בארם נהריים ולא תאבה להגר לארץ כנען.
אך מילה אחת בשאלתו של אליעזר חשפה את סגור ליבו.
המילה 'אולי' מביעה חשש וספק. אולם היא תופיע כשצד הספק הוא בעצם הצד שהדובר רוצה שאכן יתגשם בפועל.
אליעזר גילה את צפונות הלב המקווה, שאכן לא תאבה האשה ללכת ותבכר להישאר בביתה.
ומדוע ירצה אליעזר שלא תתקיים בקשת אברהם? תשובת המדרש: 'בת היתה לאליעזר, והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו, להשיאו בתו' (רש"י שם, ל"ט בשם המדרש).
אליעזר יצא לשליחות זו בלב כבד. בתחושה שמשאלתו האישית לא באה על סיפוקה. בהרגשה שחלום מתוק שטיפח במשך שנים רבות נגוז.
אנו פוגשים אותו ליד עין המים, בשעה שהוא מתפלל מעומק הלב לאלוקי אברהם ומבקשו שיצליח את שליחותו. אנו מתבוננים בו כאשר תפילתו מתגשמת ורבקה נבחנת במידת החסד. אנו משתאים לנוכח האדם המשתאה והמתלהב למראה הנערה, המדגימה שיעור מוחשי במידת ההטבה בעת השקותה את כל הגמלים {שם י"ז-כ"א}. איתו יחד אנו קדים, כאשר בשמחתו משתחווה הוא לאלוקים ואומר: "ברוך ה' אלוקי אדני אברהם, אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדני" {שם שם, כ"ז}.
אנו יושבים לצידו, סביב שולחן המשא ומתן, בבית בתואל, אבי רבקה. אנו מבחינים כיצד מנהל הוא בכשרון רב ובמסירות נפש את המשא ומתן. רואים את המאמצים הכנים שהוא משקיע כדי להשיג את מבוקשו: שנערה מצויינת זו, אכן תבוא עמו לכנען להיות אשה ליצחק.
למדים אנו גדולת נפש מהי. אנו מכירים את גבולות המסירות והנאמנות. ברגע שיצא אליעזר לשליחות, ידע שאפס הסיכוי שבתו תהיה אשתו של יצחק. כשהבין, שכנראה, טובת ביתו של אברהם, כלומר, טובת המסר האלוקי היוצא מבית זה, מחייב אשה אחרת ליצחק, מבצע הוא את שליחותו נאמנה, כאילו מדובר בבנו שלו.
מעניין, בסיומה של השליחות, כשכבר ביצע אותה, חש גם אליעזר שכאשר שאל את אברהם: "אולי לא תאבה האשה ללכת", דיבר אצלו האינטרס הסמוי ולא ההיגיון האובייקטיבי. עתה, בבית בתואל, כשהשתחרר מרצונו הפרטי, השקיף אף הוא על שאלתו המסתייגת במבט מאוזן יותר.
אות אחת שהושמטה בדבריו, מלמדת אותנו פרט אחרון זה. כששחזר אליעזר בבית בתואל את המאורעות אמר כך: "ואומר אל אדני (אברהם) אלי לא תלך האשה אחרי" (שם שם, ל"ט).
'אלי' נכתב כאן חסר ומנוקד בקובוץ, בניגוד לכתיב המילה בעת השמעת השאלה בתחילת הפרשה. שם נכתב 'אולי' מלא בשורוק. השמטת אות זו כאן מלמדת על השוני שחל באליעזר. בתחילת השליחות, כשעדיין לבו סוער, לא הבחין בעובדה שרצונו הוא המכתיב את השאלות. ואילו עתה ידע: אמרתי לאדוני לאברהם: "אלי לא תלך האשה", כי רציתי שאלי תבוא, אל ביתי אני רוצה את יצחק.
כך צופן הכתיב המלא והחסר את תנודות הנפש של גיבור הפרשה.
יפה שיחתו של אליעזר, יפה גם נשמתו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ופשרה'}
שבת שלום - יהונתן גרילק
