כך נקבע בהסכם פשרה שהושג בין בא כח התובע עו"ד רשאד סלים מכרמיאל לבין מבטחת העיריה לאחר הליכים משפטיים ארוכים שהתנהלו בין הצדדים . לפי ההסכם מבטחת העירייה תשלם את הסכום וזאת מבלי להודות בטענות התובע. ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית משפט השלום בעכו.לפי הנטען בתביעה שהגיש עו"ד סלים בשם התובע התאונה בה מדובר אירעה לפני 6 שנים במבנה רב קומתי בעיר עכו, שעל אחד מקירותיו בקומת קרקע הותקנו שעוני מים של הדירות בבניין, ומהשעונים והצינורות בלטו החוצה לכיוון המעבר מפתחות שיברים שתוארו בתביעה "שיברים ארוכים וחדים כתער".
התובע אז נער בן 14, שיחק עם חבריו בחצר הבניין ותוך כדי ריצה מעד ונפל, ובעת נפילה ידו נתקלה באחד השיברים הבולטים ועקב כך נגרם לו שבר פתוח בזרוע ימין.
בכתב התביעה נטען כי לפי סעיף 5 לחוק עזר לעכו ( אספקת מים ) תשכ"ז – 1996 נקבע כי מד מים הוא " רכוש של העירייה " ולפי סעיף 5 (ג) לחוק העזר אף נקבע : " לא יותקן מדי מים , לא יבדק, לא יתוקן, לא יוחלף ולא יוסר אלא ע"י המנהל " – כאשר המנהל הוא אורגן של העירייה .
כך נטען שהפסיקה הכירה בחובת זהירות מושגית של גוף שלטוני לרבות עירייה למנוע נזק של בטיחות לקויה של מבנה , גם כאשר הבנה אינו בבעלות או בחזקת הרשות, וכן שסמכות הפיקוח שנמסרה בידי הרשות מקימה חובת זהירות כלפי התושבים .
בנוסף נטען שפסיקת בתי המשפט כי "רחוב" או "דרך" שמפוקחים ע"י העירייה כוללים לפי פקודת העיריות גם "כביש , שדרה , סמטה, משעול לרוכבים , כיכר , חצר וכל מקום שהציבור משתמש בו או נוהג לעבור בו או נכנס אליו או רשאי להיכנס אליו.
בא כח התובע טען כי העיריה הפרה חובתה לפקח על שעוני המים והשיברים והותירה שיברים "חדים כתער" בולטים החוצה לכיוון המעבר ולסכן העוברים והשבים, ובכללם התובע.
העיריה מצידה כפרה בכל חבות ו/או אחריות שיש לה עקב התאונה , היא כפרה בנסיבות התרחשות התאונה וטענה כי מדובר במבנה פרטי שהאחריות לשעוני המים ולשיברים שבו הינה על דייריו ולא על העירייה.
בין הצדדים התנהל משפט שארך שנים , במהלכו נקבע כי השבר הותיר בתובע נכות אורתופדית בשיעור של 5% ובסופו של דבר , ועל פי המלצת בית המשפט הגיעו הצדדים לפשרה לפיה תסכים מבטחת העירייה לפצות את התובע בסכום של 130,000 ₪ וזאת מבלי להודות בשום אחריות שלה לאירוע התאונה ו/או בטענות נשוא התביעה.
עו"ד סלים :- אני שמח שהתובע קיבל את הפיצוי המגיע לו .
רשות מקומית אינה יכולה לטמון ראשה בחול ולהתעלם ממפגע מסוכן לתושבים בטענה שמדובר ברכוש פרטי , אם המפגע ידוע והנזק בעקבותיו צפוי , מוטב לרשות המקומית לסלקו, שכן החוק והפסיקה העניקו בידיה סמכויות ומקום שיש סמכות יש גם חובה.
