בבסיסו של הסרט הכי מצליח בקופות בחודש האחרון, "זרים מושלמים", עומד משחק מסוכן – במהלך ארוחת הערב כולם מניחים את הניידים על השולחן. כל הודעה או שיחה שמגיעה, משתפים אותה עם כל הנוכחים. נשמע מסקרן? מטופש? לא אמין? זוכה האוסקר האיטלקי התחבב על הקהל הישראלי, ואפשר להיווכח שמדובר בסרט לא מתוחכם, אבל אפקטיבי להדהים. ולא, למרות ניסיונות השיווק – "זרים מושלמים" אינו קומדיה. זה סרט מבדר, ועם הרבה הומור, אבל זאת דרמה קומית, במקרה הכי קליל.
4 זוגות חברים קובעים להיפגש לארוחה נעימה, מסוקרנים להכיר את בת זוגו החדשה של אחד מהם. מה שמתחיל כעוד מפגש חברים שגרתי, אנשים בורגנים בגילאי 45-35 האוכלים רביולי, שותים יין ומרכלים בלי סוף, מקבל תפנית הרסנית כאשר המארחת מציעה את המשחק המסוכן. מה כבר יכול לקרות, הרי אין להם סודות להסתיר מחבריהם הטובים ביותר. באופן צפוי, מתגלים כל החברים במערומיהם, בסודותיהם ובשקריהם. ולא, הניידים אינם אשמים כאן. הם רק כלי לחשיפת פניהם האמיתיות של הגיבורים. בזמנים קדומים יותר היו אלה המשרתים שהיו מבצעים את עבודת החשיפה.
אין ב"זרים מושלמים" שום דבר מרעיש, או מקורי או נוקב במיוחד. והוא גם די חוזר על עצמו עם כל גילוי חדש. העניין הוא, שזה פשוט עובד. עובד מצוין אפילו: מהנה, סוחף ומותח לאורך כל אורכו, ובזכות משחק מצוין של הצוות, מצליח להיות אינטימי ואנושי ולכן גם מרגש לפרקים. תוסיפו לזה את המצלול האיטלקי הממכר, המתגלגל מפיהם של השחקנים, ותקבלו בילוי חברים מוצלח, זורם ולא מחייב.
