כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

תזריע - מצורע: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 28.04.17 , 14:03שם הכותב/ת: מאת יהונתן גרילק


אימרה שבועית:
החלומות הגדולים יסוד העולם הם. המדרגות שונות הן. חולמים הנביאים - בחלום אדבר בו. חולמים הם המשוררים בהקיץ, חולמים בעלי המחשבה הגדולים לתיקון העולם. חולמים אנו כולנו - בשוב ה' את שיבת ציון. {הראי"ה קוק זצ"ל}


סטטוס שבועי:
לא קל לשאת את עוּלה של ארץ ישראל. לא פשוט להיות ראויים למולדת עתיקה, קדושה ותובענית זו. יש לנו את הזכות על הארץ המובטחת. אבל גם להבטחה יש מחיר...


ציטוט שבועי:
זכותנו לארץ ישראל נובעת לא מהמנדט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. היושב ראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות, שהמנדט על ארץ ישראל הוא ה'בייבל' של הציונות. אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההיפך: התנ"ך הוא המנדט שלנו. {דוד בן גוריון בפני ועדת פיל}


סיפור שבועי:
אוניברסליות יהודית!
ההיאחזות הזאת... חייבה מאמצים עצומים, התמדה, כושר פעולה וכוח ארגון. הושקע בה מרץ כלל ישראלי של כל חוגי העם, של כל קיבוצי היהודים, של כל הנתונים ההיסטוריים של דורות קודמים. ביטא הדבר הברון רוטשילד, כשזיגמונד זימל, יהודי מברלין, בעל בית חרושת לעורות וחרד למצוות, עסקן יהודי בקהילתו, בא אליו להשתדל בדבר עזרה למושבות בגליל העליון - יסוד המעלה וראש פינה - שנוסדו על ידי יהודי פולין ורומניה. 
אמר לו הברון רוטשילד : האין אתה מתרשם מן המופלא שבדבר, שיהודי מפרוסיה בא בשם יהודי רוסיה להשתדל לפני יהודי מפאריס לטובת יהודי רומניה ופולין המתיישבים בארץ ישראל? {מתוך: במאבק הדורות}


פרשה שבועית:
פרשת תזריע-מצורע / 'תורה ומדע'


"אשה כי תזריע וילדה זכר... וביום השמיני ימול בשר ערלתו" {ויקרא י"ב, ב'-ג'}.


על המושג "תזריע וילדה זכר", קובע התלמוד: 'איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר' (מסכת ברכות דף ס'). מעבר לכל המשמעויות העולות ממאמר זה, קובע הוא קביעה מדעית שאוששה רק בעשורים האחרונים. קביעה, הרואה קשר ברור, בין ההתנהגות בשעת ההפריה, לבין קביעת מינו של הילוד.


אולם, בקביעה זו טמונה עוד אמת מדעית שהיתה נלעגת בימי קדם. היא באה לידי ביטוי בהיר יותר בקטע התלמודי הבא: 'שלושה שותפים יש באדם. אביו... אמו... והקב"ה נותן בו רוח נשמה' (מסכת נדה דף ל"א, א').
מידע זה של חז"ל, על השותפות ההורים ביצירת הוולד, בולט מאד על רקע העובדה, שאמת זו התגלתה לו למדע רק בשנת 1875, משעה שניתן היה לחזות באמצעות מכשירים בתהליכים הביולוגים המתרחשים בעת ההפריה. עד אז התפלגו אנשי המדע באמונותיהם בנידון, בין האמונה שהאם היא היוצרת את הוולד לבין הטוענים שהוא יצירתו של האב.
מסקנה:
'נמצא, שבמובן העקרוני צדקו חכמינו, שקבעו כ-1500 שנה לפני עידן המיקרוסקופ את שותפות האב והאם ביצירת הוולד, ולא בהתהוותו בלבד' (פרופסור ישעיהו לייבוביץ – התפתחות ותורשה עמ' 33).


והנה, עוד פיסת מידע מדעית העולה מן הציטוט שצוטט לעיל. היא קשורה לשותף הראשי, המעניק את הנשמה:
'בסתירה גמורה להשקפה זו (של אריסטו) הם (הכוונה לחז"ל) מקבלים את הדעה (הנכונה) שהעובר הוא אורגאניזם חי מרגע ההפריה ('משעת פקידה נשמה ניתנת בו' – מסכת סנהדרין ל"א). ובזה הקדימו בהרבה את בני זמנם היוונים שהרבו להתפלפל בשאלה, מאימתי יש לראות את העובר כיצור חי (פלוטארכוס, DE PLACIT' PHILOS' VIS) ושהורישו פלפולים אלה לאבות הכנסייה, לאסכולאסטיקנים של ימי הביניים, ואף לחוקרים והוגי דעות שבאו אחריהם, עד ראשית התקופה החדשה' (האנציקלופדיה העברית, כרך ג' עמוד 88, ערך אמבריולוגיה).
ומכאן, אל הקביעה בדברי חז"ל בדבר מציאותה של תודעת העובר:
'דרש רבי שמלאי: למה הוולד דומה במעי אימו... צופה ומביט מסוף על העולם ועד סופו... ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיה. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים' (מסכת נדה דף ל', ב').
ואילו המדע טוען:
'הרעיון, כי עובר בן ששה חדשים הוא בעל תודעה, היה מעורר תגובות לעג לפני עשר או עשרים שנה. היום, עובדה זו מקובלת על רבים. בעוד עשר שנים, ככל שטכניקות המדע שלנו משתפרות, יש להניח שקו המידע יעמוד על שלושה או אפילו שני חדשים' ('החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו' – ד"ר תומס ורני וג'ון קלי עמ' 168).
כלומר, קיומה של תודעה במוחו של עובר הינה, אפוא, תגלית חדשה שהתגלתה רק בשנים האחרונות. היא לא היתה ידועה, לא בעבר הקרוב ולא בעבר הרחוק. שוב הקדימו חז"ל את תגליות המדע.
נחזור ונצטט מן הספר המרתק שהבאנו מדבריו לעיל:
'רוב הפרטים הידועים והמבוססים – שאושרו על ידי מחקרים פיסיולוגים, נוירולוגים, ביו כימיים ופסיכולוגים – תקפים מן החודש השישי של העובר ברחם אמו ואילך, לפי כל אמות המידה, הריהו יצור אנושי מעורר פליאה בשלב זה. הוא מסוגל כבר לזכור, לשמוע ואפילו ללמוד. התינוק בטרם לידתו, הוא בעצם מהיר תפיסה, כפי שהדגימה קבוצת חוקרים במבחן קלאסי בנושא זה' (שם עמ' 14).
מסקנת הדברים ברורה. תודעת העובר מפותחת בהרבה מעבר למה שיכולנו לשער ולהאמין. עובדה שהיתה ידועה לחז"ל, כפי שאנו רואים במאמר התלמודי הבא:
'ומלמדין (במעי אמו) אותו כל התורה כולה, כיון שבא לאוויר העולם בא מלאך על פיו ומשכח כל התורה כולה' (מסכת נדה ל', א').


למרבה הפלא, גם השכחה, זו המוזכרת במאמר התלמודי, התגלתה בשנים האחרונות על ידי המדע. לאחר שד"ר תומס ורני מתאר בספרו בצורה מרתקת את כוח זכרונו של העובר, והוא מתייחס גם לשכחה המאפיינות את התינוק עם הופעתו בעולמנו:
'אי יכולתנו לזכור אירועים מסוימים או מצבים, אין משמעותה שהתנסויות אלה והרגשות המוסיפים להן צבע, אבדו ללא תקנה. גם זיכרונות מודחקים עמוק בתודעתנו ממשיכים להדהד רגשית. מכל מקום, אחד הגורמים העלולים לגרום להם לחמוק מן הזיכרון ההכרתי הוא תהליך הכולל שימוש באוקסיטוצין. סוג של הורמון המפקח, כפי שנוכחנו, על התכווצויות חבלי הלידה. האוקסיטוצין משמש, אפוא, כמווסת פעולות שריריות... מחקרים מאוחרים מראים כי כמויות גדולות של אוקסיטוצין גורמות לשיכחון אצל חיות מעבדה. אפילו בעלי חיים מאומנים היטב מאבדים את כשריהם תחת השפעתו. הסיבה לכך אינה ברורה, די הצורך. אולם ידוע לנו כי אשה אחוזה חבלי צירים בהשפעה האוקסיטוצין מזרימה את ההורמון למערכת גופו של עוברה. כיון שרק מעטים מאיתנו מסוגלים לזכור את אירועי הלידה, ניתן להסיק מכך, כי מחמת החשיפה לאוקסיטוצין בעת צירי הלידה נמחקים – כמו אצל חיות המעבדה – זיכרונות הלידה שלנו' (שם).
מעובד מספרו של הרב משה גרילק 'פרשה ולקחה'}


שבת שלום – יהונתן גרילק