כותרת
> C;
1/1
לימודים

דפנה גיל- מאמנת לקהילה הגאה

כרמיאלי לימודיםפורסם: 18.12.18 , 08:53שם הכותב/ת: איימי מקס הנדלר


דפנה גיל ילידת כרמיאל בת 49, אמא לגיא (חיילת בת 19.5 ) ולגיל (תלמיד כיתה יב').
  
פעילה חברתית העוסקת גם בתחום הנדל"ן, סיימה את לימודיה והיא מעתה גם מאמנת (קואצ'רית) המתמחה בקהילה הגאה.
"את תהליך האימון התחלתי בקבלת ביתי כילדה גאה". 
באופן תמוה (שנשמע גם בלתי אמין), קיבלתי, הכלתי וחיבקתי את גיא ביתי הבכורה ברגע שהבנתי שהיא לא "מבולבלת" והיא אכן ילדה גאה.
לשמחתי הרבה גם הגרוש שלי, האחים ויתר המשפחה קיבלו את העובדה בפתיחות ובחום.
גיא, ילדה בת 14.5 שהייתה ילדה שקטה ודי מופנמת התגלתה כבוגרת, מלאה בביטחון עצמי ובעלת אג'נדה.
בעיר קטנה, בפריפריה, כשאני מלאה בחששות, היא "בעטה" בארון וחשפה את עצם היותה לסבית בפני כל ילדי בית הספר וזכתה בהמון הערכה על הכנות והאומץ, על הפתיחות והקבלה העצמית. 

בית הספר אורט "כרמים" נתן לה במה ענקית כחלק מהחינוך לקבלת האחר ועל כך אני מודה לכל הצוות – מורים, רכזים, יועצים ומנהלים.
גיא החלה ללכת לתנועת הנוער "איגי"( ארגון הנוער הגאה), שם נחשפה לבני נוער נוספים רבים מכרמיאל והסביבה.
 
אותם חברים רצו להגיע למצעד הגאווה אולם שעות התחבורה בימי שישי מנעו מהם את האפשרות. 
החלטתי להירתם למשימה ולארגן הסעה, אוטובוס גאווה בזכותו הם יכלו להשתתף ולקחת חלק במצעד (השנוי במחלוקת). 
בעקבות פרסומים במדיה על אוטובוס הגאווה ועל האמא "המשוגעת" שאירגנה אותו, פנו אליי הורים רבים מכל אזור הצפון ורצו להתייעץ, לשתף, לפרוק, רצו להבין וביקשו עזרה.
משם החל תהליך האימון שעבד עם אינטואיציה, חום ואהבה, ניסיון והבנה אבל ללא ארגז כלים אמיתי. 

החלטתי להירשם למרכז עוצמה למאמנים מאחר ועל אף שהקהילה הגאה עשתה כברת דרך ומתקבלת היום אחרת בחברה עדיין ישנה הומופוביה גלויה או מוסתרת.
כך שלמרות הפתיחות והתמיכה של רבים מהחברה לקהילה הלהט"בית ישנם עדיין צעירים רבים החוששים לצאת מהארון, ויותר מכך הורים שלא יודעים איך להתמודד עם הידיעה.
משכך לדעתי, זקוקה הקהילה לטיפול שונה המושתת על הבנת ההורים והילדים.
זהו תהליך של העצמה אישית, תהליך היציאה מהארון וההשתלבות בחברה כשאת/ה גאה או אחד מיילדיך.
 
למדתי אצל נורית ויצמן – מאמנת בחסד עליון ובעלת מרכז עוצמה למאמנים.

קיבלתי ארגז כלים אדיר איתו אני יוצאת למסע לא פשוט בו ההורים והילדים לומדים שהם לא חייבים לרצות את הסביבה אולם חייבים לקבל את עצמם ואת המציאות החדשה בכדי לחיות חיים מאושרים ולחוות הצלחות.
ברב המקרים תהליך היציאה מהארון ממושך מאוד.
שנים של התחבטויות, ומלחמה בזהות האמתית.
האדם רוצה להיות דומה לסביבתו והבלבול יכול להוביל למצוקה ומתבטא גם במחשבות טורדניות.
במקרים רבים מדובר על בני נוער עם התמודדות נפשית מורכבת, פחדים ומחשבות מיניות טורדניות וחודרניות- שהתוכן שלהן מתמקד בספקות חוזרים ונישנים לגבי נטייתם המינית.

אני לא שופטת ואפילו מבינה הורים שקשה להם לקבל את הבשורה.
מבינה את החששות ואת כל סימני השאלה.
על האדם היוצא מהארון (ומחפש את החיבוק) להבין כי בעוד שלו לקח המון זמן להבין ולעשות את הצעד – ההורים בהרבה מקרים מקבלים את הבשורה כרעם ביום בהיר.
ההורים והקרובים לא יודעים או מצליחים להתמודד עם הידיעה.
חלקם מתוך בושה, דעות קודמות, דת או דאגה לילדים בשאלות כמו איך יסתדרו, האם ילעגו להם, מה יהיה עם עבודה, ילדים, מורים, צבא? 

אני עובדת בתהליך עוצמתי ומעשיר עם הילדים וההורים (ביחד או כל אחד בנפרד) על שחרור פחדים, האשמות, התנהגות הרסנית, כעסים וביקורות.
עובדים ביחד על אמונה ואהבה עצמית, ביטחון, השגת מטרות וחיזוק הערכה עצמית גם בפני הסביבה.  
 
לא חיפשתי אך בהחלט מצאתי עיסוק לנשמה – 
אני מציעה את שירותי לחברי הקהילה בחינם ואילו להורים בעלות סימלית של 50 ₪
"יש רק אדם אחד שיכול לעשות אותך באמת מאושר. האדם הזה הוא אתה".