היא שאלה והתנצלה במבטא , סליחה "אני מפריע"?
היום בדרכי לפגישה עסקית ברחוב התאנה בכרמיאל, שמעתי ניגון של פסנתר, מיד האטתי את צעדי כששמעתי את הקול שהצטרף למנגינה נעצרתי, התיישבתי, דמעתי, התרגשתי.
הרמתי את ראשי אל הקומה העליונה שבבניין, גברת, צעקתי, לא התאפקתי, גברת? ניסיתי שוב. מנסה, אולי היא תשמע אותי בין לקיחת הנשימה אל השורה הבאה, גברת? חזרתי שוב ללא בושה מתחת לחלונה.
פחדתי שעוד מעט יעצרו אותי על הטרדה.
המנגינה הופסקה, יד קטנה פתחה את אשנבי התריסים, את פניה עדיין לא ראיתי, אבל היא שאלה במבטא,
סליחה "אני מפריע"?
כן חשבתי לעצמי, בטח שזה מפריע, מפריע לי שאני לא יודעת לנגן בפסנתר, כי נאמר לי שזה יקח ממני שש שנים של לימודים, שש השנים אכן עברו ואני עדיין לא מנגנת בפסנתר.
האישה הוציאה את ראשה מעבר לחלון, ונרגעה כשראתה אותי מחייכת, הצגתי את עצמי וביקשתי להקשיב מקרוב.
בואי תעלי אמרה חברה נוספת שנכחה בביתה.
בלה חיכתה כבר על הדלת, כל כך שמחה, נרגשת, לא מבינה איזו מן אורחת אני, ואני מנסה להסביר לבלה שגם אני עם העברית שלי לא תמיד מצליחה להבין את עצמי ואיזה מן אורחת אני.
בלה משתפת אותי ומספרת לי שהספיקה להחליף חולצה לכבודי, בזמן שעליתי במדרגות, מציעה לי כוס מים או קפה ואני מבקשת רק לשמוע שוב את הוואלס המדהים הזה שריגש אותי בטירוף.
בלה בלאשקביץ, אישה מדהימה בת שבעים ושלוש, עלתה מאוקראיינה לפני 23 שנים מאז היא מתגוררת בכרמיאל, יש לה בן אחד שתי נכדות ונין, כולם גרים בכרמיאל ואוהבים את העיר מאוד.
אחרי שישבנו בסלון הבית הקטן והמסודר כל כך, נגשנו יחד אל חדר אחר נוסף בבית בו הפסנתר נמצא.
בלה מנגנת היא שרה ואני טיפ טיפה בוכה, היא צוחקת, ואומרת לי "אבל את לא מבינה רוסית" ואני עונה שהלב שלי מבין.
אני מקבלת הסבר מדיאנה החברה שהיא מגיעה תמיד לעזור לבלה, שהשיר הוא של זמרת מאוד מפורסמת מאוקראיינה, קלאודיה שוז'נקו והשיר מדבר על סיפור אהבה גדול, סיפור עצוב.
לא פלא שהלב שלי הבין, הקשיב, בכזו הנאה ואפילו הזיל דמעה, נתקלתי באישה כל כך לבבית, חמה ומרגשת עם קול גדול, צרוד במעט וסלסול מרגיע מרעיד כל נים ואני יודעת שהאישה המדהימה הזו הייתה מצליחה בקולה להרים את המסך בתכנית החדשה של הכוכב הבא.
