איציק כהן נשוי לתמר הוא מתנדב אחראי ביד לבנים, שלושה ילדים, בכל יום אפשר למצוא אותו מתחזק ודואג לפעילות במבנה שאליו לא בחר להתנדב, כי אם הגורל נידב אותו, כאשר הבן שלו דודו נפל בקרב.
לפני כשבוע התקיים טכס נוסף ביד לבנים, הלכתי לראות את ההכנות ולשוחח עם איציק.
איציק כהן נשוי לתמר הוא מתנדב אחראי ביד לבנים, שלושה ילדים, בכל יום אפשר למצוא אותו מתחזק ודואג לפעילות במבנה שאליו לא בחר להתנדב, כי אם הגורל נידב אותו, כאשר הבן שלו דודו נפל בקרב.
"לא למדנו לגדל ילדים מתים"
הבן שנפל בצבא דודו, הולך עם אבא לכל מקום, "הנה תיראי, גם בתעודת זהות הוא רשום ולידו כתוב ז"ל).
בראשון בנובמבר בשנת 2000 דודו שהיה קצין בנח"ל נפל בקרב באל – חאדר, כשכוח מארב נתקל במחבלים.
הוא ביצע את תפקידו בצורה יוצאת דופן, במעשה אמיץ כשניסה להציל חייל שלו , נפגע מירי מלף וכשהחובש הגיע אליו דודו הספיק להגיד לו עם חיוך "נראה מה למדת בקורס" ונהרג.
את הצל"ש של דודו קיבלו ההורים בשמו, בן 21 היה במותו, ארבעה חודשים לפני שיחרור.
"רציתי לשאול, למה עשית את זה דודו? למה נכנסת אל תוך האש? למה סיכנת את חייך? אבל אני לא יכול לשאול, כי אם אשאל אז זה לא יהיה דודו! דודו האמין בכל ליבו מתוך הרבה שיחות שהיו לנו שאין להשאיר פצוע מאחור".
"ערכי רעות ואחוות לוחמים, חירף הנפש ונטילת סיכון, תוך הקרבה עצמית למען הצלת חיים של אחר.
דודו ילד מושלם, התגייס לצה"ל לחטיבת הנח"ל, סיים טירונות כחניך פלוגתי מצטיין, לוחם מצטיין, הצליח גם כילד בכל אשר עשה.
יד לבנים הוקם כספרייה והפך להיות מה שהוא מייצג היום ומאז איציק כהן והצוות שוועד ההורים השכולים בחר, מפעילים את הבית הזה, כולם מתנדבים מלבד המזכירה.
המבנה מקסים, מכובד, ומושקע גם בתוכן הפנימי שלו, עמדת מידע, יזכר, על כל חייל.
באחד החדרים תלויות תמונות החיילים ושמותיהם, שבעים ואחת חיילים, סך כל הנופלים כולל נפגעי טרור ושוטרים הוא מאה ואחת.
בחדר אחר כל התמונות של האנדרטאות שנבנו לזכרם, קיר גדול של ציורי ילדים, לזכר העתיד ולא רק העבר.
לאיציק הכי חשוב זה להעביר את המורשת הזו לילדים, לתלמידים, שישמעו על קרבות וסיפורים אישיים ממשפחות שונות, התלמידים מביעים עניין שואלים שאלות ומתפתח דיאלוג.
החלום של איציק יקר, בשלוש שנים האחרונות הוא חולם על הקומה השנייה של המבנה שתהפוך להיות מרכז למוחשות הקרב, יש חלומות, ויש תוכניות, עכשיו צריך גם כסף.
הטקס שהיה השבוע מתקיים פעמיים בשנה, איציק לא מוותר עליו, ומזכירים את שמות החיילים של החצי שנה, יש חיילים שההורים כבר לא בחיים, חשוב לו להזכירם.
בכל פעם טורח איציק להביא איזו דמות, גיבור ישראל שיכול לספר על קרב , תת אלוף עמי מורג בעל אות מופת, היה בטקס האחרון סיפר על קרב יום כיפור.
לא כל ההורים מגיעים, אי אפשר לשפוט איך כל אחד מתמודד עם הכאב שלו, יש הורים שטוענים, שיש יום הולדת, יום זכרון יום אזכרה ואני מוסיף להם כאב, אצלי זה אחרת, בכל פעם שאני מדבר על דודו שלי אני מחייה אותו, כמו שאני עושה ברגע זה כאן איתך.
