טור אישי - זר לא יבין לעולם: על (הרבה יותר מ-) שנייה מטורפת של כדורסל במילאנו

כבר כמה שנים שמכבי רואה את גלבוע גליל, מכבי חיפה וחולון מפסידות כל העונה, מנצחות משחק אחד בלבד ולוקחות לה את האליפות. בלאט ישב, חשב ובוודאי אמר לעצמו "אני אעשה בדיוק את אותו הדבר".איזה פרץ שמחה אדיר היה ביום שישי בערב בבית הורי. קצת אחרי ארוחת הערב, שנעשתה מול הטלוויזיה, עמדנו וחיכינו לשנייה האחרונה. סבלנו בשקט את כל המשחק המזעזע הזה, עד לשלשה המדהימה של בלו וסל הניצחון של רייס. ככה אנחנו אוהבים את זה, מזוכיסטים עד הסוף. בהיעדר תחרות בליגה – אנחנו נהנים להזיע - כי ככה זה יותר מתוק.
איך אני יודע? כשצעקנו "יייייישששש"  גדול; ראיתי את הילדה הקטנה שלי (בת שנה וחמש), מרימה ידיים וצועקת יחד איתי בקול גדול, מבלי להבין למה כל הפסיכים סביבה צועקים בטירוף- יש לה את זה בגנים.

דייויד בלאט גאון כדורסל. הוא הבין את מה שאירופה מנסה בכלל לעכל, במתכונת הנוכחית צריך לשחק כדורסל טוב. אבל לשחק ממש ממש טוב צריך רק במאני טיים.
מי היה nמליך אותו למלך ישראל אילו היה מביס את נס ציונה לפני שלושה חודשים? אז הוא הפסיד שם.
שלא תבינו לא נכון; דייויד אף פעם לא מפסיד בכוונה, אבל אף אחד לא "התאבד" שם על כל כדור... הכל בסדר זאת הייתה אווירת אמצע העונה ההזויה בליגה הישראלית המנומנמת.

כבר כמה שנים שמכבי רואה את גלבוע גליל, מכבי חיפה וחולון מפסידות כל העונה, מנצחות משחק אחד בלבד ולוקחות לה את האליפות. בלאט ישב, חשב ובוודאי אמר לעצמו "אני אעשה בדיוק את אותו הדבר".
מגרדים עלייה לטופ 16, עולים תוך כדי כדורסל סביר והפסדים לגדולות,  גונבים ניצחון במילאנו (עם השגחה מכבית עליונה כמובן) ומתפוצצים על אירופה בדיוק בזמן.

דקה לסיום עמד עמד חריסטופה על קו העונשין, לא יכלתי שלא להגיד לאחי (הוא עד!) "הנה הוא מחטיא אחד וככה מתחיל הנס... הוא החטיא אחד והשאר הסטוריה.
לא נראה לי שחריסטופה (איזה שם מוזר יש לשחקן האדיר הזה) ישחזר את ההחטאה הנדירה מהקו, מה שעובר לו בראש זה איבוד הכדור ההוא 10 שניות לסיום.
ואיזה איבוד כדור מטורף, אולי חצי חטיפה של דיוויד בלו. איבוד הכדור הזה לא הגיע מצסק"א, הוא הגיע מהרוח המכביסטית שמכירים בכל אירופה.

מי לא חטף ממכבי נס כזה ששינה סדרי עולם בכדורסל: בדאלונה, ז'לגיריס, מילאנו ו-3 פעמים צסק"א מוסקבה... הרשימה עוד ארוכה ומכובדת ומבססת את שמה של מכבי באירופה.
תאמינו לי; כשמסינה קיבל בהגרלה את מכבי הוא תפס את הראש. הוא מבין כדורסל ויודע ששם, בארבעת האחרונות, הכסף לא משחק תפקיד ראשי.
הוא גם ידע שמכבי זה המוקש הגדול באירופה, ומניסיונו האדיר הוא גם ידע שחמש פעמים אלופת אירופה תגיע עם צבא צהוב ואדיר.

קברניטי הפיינל-פור בוודאי חייכו כשמכבי עלו; אין קבוצה באירופה (כולל היווניות) שיכולה להעמיד כמות בלתי רגילה כזאת של אוהדים. אם האולם היה מכיל 20,000 מקומות גם הוא היה מתמלא בצהוב.

הנס היה בלתי נמנע. כשמכבי בטירוף שכזה, היא בלתי ניתנת לעצירה, ובכלל לא משנה מי השחקנים. כשמכבי היו בפיגור 15 נקודות 12 דקות לסיום לא היה שוני מהפיגור של ליברפול 0-3 מול מילאן במחצית גמר ליגת האלופות.
הקהל המשיך להטריף וכמו שם נתן לשחקנים תחושה שלעולם הם לא יצעדו לבד...

כמה אנשים אכלו את הכובע; אגדה נוספת נרשמה בתיק האישי של מכבי ת"א, בין אם ייקחו את הגביע או לא.

הרי הסיכוי מול ריאל הוא 1 לאלף, או שאולי...