כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת השבוע - במדבר - יהונתן גרילק

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 25.05.14 , 09:57שם הכותב/ת: פורטל כרמיאלי

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 

סטטוס שבועי:

עמים אדירי כח ירדו מן העולם, לאחר שנעקרו מעל אדמתם. הם איבדו את זהותם הלאומית, לאחר שהושכחה שפתם. התבוללותם בעמים אחרים היתה תמיד רק שאלה של זמן. רק עם אחד למרות היותו חסר מולדת אלפיים שנה שרד. מהו הסוד? התורה! רק היא מאפשרת חיים לעם הזה, גם אם תנאי השטח מתייצבים נגדו. יש לו קיום, הוא ישרוד, כל עוד הוא נטוע במולדתו הרוחנית.

 

ציטוט שבועי:

עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל. {יגאל אלון}

 

סיפור שבועי

נסיון חיים!

רבי אליהו לאפיאן זצ"ל אמר באחת משיחות המוסר שלו בפני תלמידיו, משל על אדם שתעה ביער עבות ולא הצליח להיחלץ ממנו. הוא סבב סחור סחור בסבך העצים במשך כמה ימים, ולא מצא דרך לצאת. לפתע גילה מולו אדם שצועד אף הוא בין העצים. שמח מאוד לראות בן אנוש, ופנה אליו בשאלה: "האם יודע אתה באיזו דרך יש לבחור, כדי לצאת מן היער הסבוך הזה?"

השיב האיש: "כמוני כמוך תועה אני ביער זה זמן רב. אבל יתרון אחד יש לי. יכול אני לומר לך לאן לא ללכת!"
רבי אליהו סיים את דבריו ואמר: "וכי יכול אני לומר לכם מוסר? כלום כבר תיקנתי את דרכי באופן שאדע איך יוצאים מסבך היער? אולם כיוון שכבר עברתי כברת דרך ארוכה ביער של העולם הזה, אוכל לומר לכם להיכן לא ללכת..."

 

פרשה שבועית:

פרשת במדבר / "כור היתוך לאומי"

"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל" {במדבר ב' ב'}

בפרשה זו הונח, לכאורה, היסוד למשטר המפלגות בישראל. הוענק בה המעמד החוקי לפירוד העם, לשבטים. או, אם תרצו, נוצקה כאן התשתית לכל פילוג, כיתתיות ומחלוקת, המלוות אותנו מאז ועד היום.
אכן, במבט ראשון פלא הדבר. עם יוצא מצרים. עם, שקושי השעבוד מחק את ההבדלים השבטיים בקרבו. עם, אשר השעבוד לימדו שבאחדותו כוחו, והייסורים שהיו מנת חלקו גימדו בעיניו כל שוני בין עדה לעדה. גם בעיני הנוגש עצמו לא היה כל הבדל בין יהודי ליהודי. הוא עינה את כולם בשווה. כולם היו בעיניו אותם עבדים החסרים פרצוף לאומי, הראויים לכל השפלה. והנה, ברגע השחרור, במקום לנצל את תחושת ה"יחד" הגדולה, שנבעה משותפות הגורל, כדי ללכד את השורות. במקום לגבש המון זה לכלל עם אחד, מלוכד תחת שלטון מרכזי חזק – מחזירה אותו התורה אל השבטיות הקדומה. מזכירה היא לכל עדה מאין היא באה, תוחמת לכל שבט את תחומו, תוך טיפוח גאוות השבט בצורות שונות.
בנוסף, מחדדת הפרשה את הקווים המפרידים בין שבט לשבט, ומציבה ביניהם גבולות פיזיים של ממש. לכל שבט נקבע מקום החנייה המדויק שלו – מסביב למשכן. שם ביתו ושם עליו לשכון. עליו לדעת את מקומו, ואל לו להתערב בשבטים האחרים. המילים "אינטגרציה" ו"כור היתוך לאומי", ככל הנראה, לא היו מקובלות על התורה.
מדוע לא ניצלה התורה את הלם השחרור, כדי להביא לאחדות בקרב בעם? מדוע לא ביטלה את הבדלי השבטים והעדות השונות? למה ראתה צורך להנציח חלוקה שבטית זו לעד? הלא היא מסתכנת באפשרות של פילוגים בעתיד, העלולים להבא להתנתקות, כפי שאכן קרה אחר מות המלך שלמה? מדוע צועדת התורה בדרך הפוכה מזו שצעדו בה כל העמים במהלך ההיסטוריה? הלא הניסיון ההיסטורי מוכיח שעם זכה לגדולה ולשם עולם ביום בו הצליח להתגבר על הקיום השבטי הנפרד? מלבד זאת, האם לא מוליד המבנה השבטי בהכרח קיטוב תמידי ומתמשך בעם? קיטוב, היוצר מתח מיותר? מה טוב כל כך במבנה פדראלי מכוון זה, המבצבץ מבין בתרי הפרשה?
ואם לא די בכל אלה, הרמב"ם קובע, שלעתיד לבוא, בעת הגאולה השלימה, כאשר יתקבצו כל פזורי עם ישראל מחדש לארץ ישראל, תוחזר תפארת השבטיות למקומה (רמב"ם הלכות מלכים).
האם אין בתמונת עולם זו את הבסיס לקיטוב, לכיתתיות ומוקד למחלוקת ולריב אחים?
בדיוק ההיפך!
למרות הניסיון להתעלם מהמציאות - שונים בני האדם זה מזה, קבוצה אנושית אחת נבדלת מרעותה. הטוען: "אני אזרח העולם", תוך דחיקת הייחוד הלאומי הצידה, משמיע אמנם משפט מרשים, אך נבוב מתוכן. כל ניסיון לערבל קבוצות אתניות שונות ב"בלנדר" לאומי משותף - נידון לכשלון.
אכן, בני אדם שונים זה מזה. גם צרכיהם הגשמיים והרוחניים שונים. כך גם גישתם לחיים ולעצמם. לכן, צריכה התפתחותם האישית והלאומית להתאים למבנה האופי המיוחד שלתוכו נבראו.
כאשר האלוקים העניק לעמו תורה, בכדי שיפתח את הפוטנציאל הרוחני, הותאמה תורה זו לכל סוגי האופי של העם. אופי, המוצא את ביטויו הרב גוני בשנים עשר השבטים.
דווקא בידיעת ההבדלים במדוייק, טמונה הרגיעה החברתית. כאשר כל שבט יודע שדרכו הייחודית הינה רק חלק מן השלם, פוחתת עד למינימום כל אפשרות של ריב אחים ומחלוקת. הרי לא הוא העניק לעצמו את ההכשר להשקפת עולמו. לא הוא קבע שהיא האמת עבורו - כי אם התורה! וזו, הלא העניקה את אותו ההכשר גם לקבוצות האחרות בעם. הוא חש היטב בחוסר זכותו לכפות את דעתו על בני השבטים האחרים. עם זאת, לשם בירור נקודות החיכוך הבין שבטיות, קיים הסנהדרין - בירושלים.
החינוך לשבטיות הוא החינוך ל"מציאת עצמו" בתוך הכלל הלאומי. היא היא השיטה החינוכית היחידה המסוגלת לחנך לאחדות אמת של העם.

{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}

 

שבת שלום - יהונתן גרילק

 

 

אולי יעניין אותך גם
יש לו קייס- קייס אפרים לאווי מכרמיאל

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
איך תארחו את כל האורחים האלה בחגים?

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
איך תארחו את כל האורחים האלה בחגים?

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
פרשת השבוע מאת יהונתן גרילק

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
מה דעתם של תושבי כרמיאל לגבי סגירת עסקים ב-ט' באב?

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
שלח - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
פרשת נשא - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
אחרי מות - קדושים: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}

 
 
נחנך בית הכנסת לקהילה האתיופית בשכונה הדרומית

אימרה שבועית:

מעט אור דוחה הרבה מהחושך. {רבינו בחיי}