ג'יל ואמנון דמתי הם זוג רקדנים שיצרו מופעים מיוחדים מרגשים ומקסימים לכל סוגי קהל וגיל.
אמנון רקדן חרש וג'יל אישתו רקדנית ומנחה שומעת.
הם מביאים אל הבמה קטעי מחול, פנטומימה, דו – שיח תנועתי מילולי ושפת סימנים.
הם קטפו כבר הרבה פרסים על מופע זה ואחרים.
(כינור דוד, פרס הרקדן החרש המצטיין בעולם, מופע בבית הלבן בפני בוש ועוד..)
כאחת שאוהבת לדבר הרבה היא מתמזגת עם השקט שלו שיוצר איזון מדהים בחייה.
הוא היה הסולן של להקת "קול הדממה", היא עלתה לארץ ארבע פעמים מסאן פרנסיסקו, למדה קולנוע, וההכרות, בהתחלה הקשר ביניהם היה אומנותי, חברי, ודי מהר הפך לקשר רומנטי, הם נישאו ולהם שני ילדים שלמדו ויודעים את שפת הסימנים.
אמנון הוצא מביתו בגיל חמש ונשלח לפנימייה לחרשים בירושלים בו יוכל להשתלב.
המסר של ג'יל לזוגיות: " אני חושבת שבכל אחד יש מוגבלויות, רק שאצלנו זה חיצוני ובולט. בשבילי החירשות של אמנון מאוד לא חריגה. אמנון מקבל עצמו באופן כל כך שלם, אני לא מרגישה כל מוגבלות".
הוא אומנם לא שומע, אבל מאוד קשוב כאבא."
קבלת האחר: ילדים היו מרותקים, שיתפו פעולה, התלהבו משפת הסימנים ומהשיר שלמדו בשפת החירשים "אני ואתה נשנה את העולם"
ג'יל אפשרה להם בסוף המופע לשאול שאלות, גם לגבי החרשות של אמנון, הם בשמחה הביעו את סקרנותם, שאלו והתעניינו ולא הבינו כמובן איך אפשר לרקוד מבלי לשמוע, אמנון הסביר שהוא מרגיש את המוזיקה.
אחרי ערב מקסים עם ג'יל ואמנון בכרמיאל, יום קודם להופעות בבתי הספר אני חייבת להוסיף, מתוך הכרות אישית עם הזוג אני חושבת שרב האנשים סוחבים איתם מוגבלויות שלפעמים אפילו לא קיימות, ואם כן קיימת המוגבלות של השמיעה ודיבור אצל אמנון, זה רק אצלנו בראש מסתבר, היות ואמנון כל כך חברותי, שאנשים חדשים סביבו הופתעו איך הוא הצליח להוציא מאיתנו ולגעת במקומות שלנו שלא ידענו על קיומם או שכחנו מהם.
אז מלבד התמונות היפות של הזוג, רציתי משהו גם ממני, ומהילדים המקסימים של בית ספר רקפת שהגיעו למופע במתנ"ס גבעת רם.
