כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת פנחס - יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 11.07.14 , 10:05שם הכותב/ת: יהונתן גרילק
"הנני נותן לו את בריתי שלום" {במדבר כ"ה, י"ב}.

אימרה שבועית:
אדם דואג על איבוד דמיו ואינו דואג על איבוד ימיו, דמיו אינם עוזרים, ימיו אינם חוזרים. {רבי שלמה אבן גבירול}

סטטוס שבועי:
התבוללות ונישואי תערובת הפכו לשכיחים; ערכים יהודיים מתדרדרים מיום ליום; החיים היהודיים נתונים במצור. ובכל זאת, אין לנו אויב שנוכל להאשים. אנחנו פשוט מתפוררים מבפנים. הפצע מזדהם מעצמו, ולאלה שהזהות היהודית חשובה להם, זה רק מכביד את הסבל.

ציטוט שבועי:
יש לעם היהודי היסטוריה כשל כל העמים. כתבתי אי פעם שהיהודים הם 'תאונה' של ההיסטוריה, משהו שאיננו תואם את הכללים המקובלים של ההיסטוריה. {פרופסור ג'ורג' פרידמן, סוציולוג והיסטוריון צרפתי}

סיפור שבועי:
"פשוטי" עמך בית ישראל!
בערב ראש השנה של שנת תש"ה נלקחו 1400 נערים לבלוק מבודד וסגור. למחרת, ביום א' של ראש השנה, התפשטה השמועה במחנה אושוויץ, כי לעת ערב ילקחו הנערים למוקד. הורים רבים שהיו להם בבלוק זה בנים יחידים שנותרו לפליטה, סבבו כל היום מבולבלים סביב לבלוק הסגור, אולי ימצאו קרן אור להציל את בנם, יקירם.
והנה, ניגש אלי יהודי, שהיה נראה לי כיהודי פשוט, לפי תמימות דבריו, וכך הוא שאל:
רבי! הבן היחיד שלי, היקר לי מבבת עיני, נמצא בין הנערים הנידונים לשרפה, ויש לי אפשרות לפדותו. אך היות שידוע ללא ספק, כי הקאפוס יתפסו ילד אחר במקומו, על כן אני שואל את הרבי שיפסוק לי את הדין על פי התורה, האם אני רשאי לפדותו? כאשר יפסוק, כן אעשה.
בשומעי את השאלה, רעדה אחזתני. לפסוק בדיני נפשות! השבתי לו:
איך אוכל לפסוק לך הלכה ברורה על שאלה כה חמורה? הלא גם בזמן שבית המקדש היה קיים, היתה שאלה כזו, שהיא בדיני נפשות, עולה על שולחן הסנהדרין. ואני כאן, באושוויץ, בלי שום ספר הלכה, בלי רבנים נוספים, ובלי יישוב הדעת, מרוב התלאות והצרות. והנה, נראה כי אם דרך הרשעים להוציא מקודם את הילד הנפדה, ואחר כן לקחת ילד אחר במקומו, היה מקום לצדד קצת ולהתיר...'
'רבי, הפציר בי האיש בבכיה מרה. 'מוכרחים אתם לפסוק לי כעת את ההלכה'. ואני מתחנן לפניו: 'הרף ממני בשאלה זו, כי לא אוכל לומר לך'. כשראה שאני עומד בשלי ואיני רוצה לענות לו, אמר לי בראש כפוף: 'רבי, אני עשיתי את שלי ונהגתי כפי שהתורה מחייבת אותי. הצגתי את השאלה בפני הרב. אם אין אתם יכולים להורות לי שמותר לי לפדות את בני, סימן הוא שאינכם שלמים עם ההלכה להתיר. פירוש הדבר בשבילי הוא, כי ילדי יישרף, אפוא, על פי ההלכה והתורה. מקבל אני זאת באהבה ובשמחה, ואין בדעתי לעשות דבר כדי לפדותו, משום שכך ציוותה עלי תורתנו...
{מתוך זכרונות הרב צבי מייזליש - הונגריה}

פרשה שבועית:
פרשת פנחס / "מלחמה ושלום"
"הנני נותן לו את בריתי שלום" {במדבר כ"ה, י"ב}.
פנחס בן-אלעזר, נכדו של אהרן הכהן, הרג במכת רומח בן ישראל. הריגה זו זכתה לברכת האלוקים.
הרקע למעשה טמון בפיגוע אנטי מוסרי שהותיר אחריו בלעם בן בעור. כשהבין, שתוחלתו נכזבה ופיו בירך את העם במקום לקללו, לחש באזני בלק המיואש "פטנט", שבעזרתו יגבר על עם ישראל: "אלוקיהם של אלה שונא זימה". האלוקים, אמר בלעם, מעניק את חסותו לעם, כל עוד שומר הוא על גדרי הצניעות.
בלק ועמו היו מוכנים לצעד זה. הם תרמו את בנותיהן לתפקיד השפל.
בנות הנכר - המתנדבות למעשה ההדחה - משכו את צעירי ישראל גם אל עבודת האלילים. "ויצמד ישראל לבעל פעור" (שם ג'). עם ישראל החל לאבד גובה. היה במחנה ישראל גם מי שהעניק למעשה הזימה גוון אידיאולוגי. היה זה אחד מנשיאי שבט שמעון, שהתייצב במרכז המחנה, יחד עם המדיינית שבחר לעצמו.
ברעום התשוקה שותקת התבונה. תשובת ההגיון שבפי משה לא תניח את דעת המתפרץ המשולהב, ולא את רצון ההמון הנשרך אחריו. הסכנה להמשך קיומו של העם נעשתה מוחשית. והתוצאה הבלתי נמנעת היתה: "ויחר אף ה' בישראל" (שם ג'). מגיפה החלה להכות בעם.
רק זעזוע, טיפול בהלם, יחזיר את העם לשפיות.
ומתוך המחנה יצא פנחס והרגם לעיני כל. פעולתו הניבה תוצאות מיידיות: "ותעצר המגיפה מעל בני ישראל. ויהיו המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף" (שם ח'-ט').
מדוע זכה מעשהו של פנחס ללגיטימציה? מאחר שהיתה זו קנאה טהורה. הוא קנא את קנאת ה' ורק אותה. קנאתו היתה נקיה מכל רצון ודחף אישי. רק קנאה כזאת מותרת, ואין איש עלי אדמות היכול להתברך בה. רק האלוקים יכול להעיד על טהרתה. האלוקים, הבוחן כליות ולב, ויודע מחשבות אדם וצפונות לבו.
עם זאת, מגלה הברכה הנלווית להצהרת האלוקים, את הסכנה הטמונה גם בקנאות הטהורה. וזו הברכה: "הנני נותן לך את בריתי שלום" (שם י"ב).
מעשהו של פנחס היה טהור. ובכל זאת, אין ביכולתו של המעשה להיות נקי מתופעות לוואי אנושיות. גם הריגה של מצווה עלולה להטביע את רישומה בנפש האדם - רושם הפוגם בלב. ברגע זה, באה ברית השלום האלוקית להטביע שלווה מחודשת בלבו של פנחס. להשיב לנשמתו את האיזון הפנימי, את השלום המוסרי והאישי. ואת היכולת להמשיך להיות רחמן ואיש שלום.


{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ולקחה"}

 

שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם