מחאת התיאטרון בחיפה שהתקיימה השבוע, הפגישה עשרות שחקנים ובמאים להפגין על החזרת הקהל.
הציבור הישראלי אוהב תרבות והתיאטרון צריך קהל.
באמצע חודש מרץ, בעקבות משבר מגפת הקורונה, ירד עליהם המסך.
הצגות לקהל הופסקו ומעל 150.000 עובדי תרבות מובטלים, ללא פרנסה.
שלושה חודשים שהביאו איתם הפסדים של מיליוני שקלים.
וגם אם לא תהיה מגבלת קהל, עדיין צריך ריחוק חברתי, ההכנסות ירדו, בעוד הוצאות המקום גבוהות.
ההוצאות הו לעובדי הבמה, לשחקנים, למזגן, ניקיון ועוד הרבה תשלומים אחרים למקום.
למחאת תיאטרון חיפה הגיעו לבושים שחור, ובידיהם שלטים: "אסור להשאיר את המוזיאון/מסך/במה הזו ריקה."
בתקווה כי מוסדות התרבות יצילו אותם מקריסה כלכלית, מפשיטת רגל של שחקנים, במאים, נגנים, אנשי תאורה, מדריכים, סדרנים ועוד.
בינתיים משרד התרבות שתמיד ייצג מול משרדי הממשלה לא מביא שום פתרון, או הנחיות להמשך, של מה מותר ומה אסור על במות ואיך לקיים חזרות במגבלת שני מטר ועוד.
בימים אלה, עדיין לא ניתן לפתוח מוזיאונים, אולמות, תיאטראות, מופעי מחול, קונצרטים, סינמטקים ובתי ספר לאמנויות.
בזמן שמוסדות נדרשים לפתוח בתפוסות של עד 40 אחוז, לטענת המפגינים זה יוביל אותם מהר מאוד לפשיטת רגל של מוסדות תרבות שסגורים מזה שלושה חודשים.
אורי אבירם כרמיאלי וותיק, מחזאי ובמאי – בא בטענות לשרת התרבות שהיה לה מספיק זמן לחשוב ולהכין את היציאה.
" אני כבמאי לא עובד לא מלמד כבר שלושה חודשים בחודש הבא הייתה אמורה להעלות הצגת הבכורה שלי. מסע של חמש שנים של כתיבה וחזרות.
כל מה שאני מבקש לעבוד ואפשר.
לאפשר לחלק את האולמות לחצי לתת לנו /לי להמשיך את החזרות לקראת הבכורה".
שיוספה רוצה לספר" זוהי הצגת יחיד של אורי:
ההצגה ערכית ומרגשת על תסמונת אַסְפֶּרְגֵּר שהיא אחת מהלקויות ההתפתחותיות על קשת האוטיזם, המתבטאת בעיקר, בקושי בהבנת סיטואציות חברתיות, וביצירת תקשורת בין אישית.
המאובחנים כלוקים בתסמונת אספרגר, הינם לרוב בעלי אינטליגנציה גבוהה, יכולת זיכרון טובה ובעלי יכולות גבוהות מגוונות אחרות.
עפ״י הערכות אנשי המקצוע, אוכלוסיית הלוקים באספרגר בישראל מונה כ 60,000 איש.
יותר ממחציתם אינם מאובחנים.
החלטתי לכתוב מחזה בהשראת סיפורו של יוסי לוי, נער שגדל, כשהוא 'נופל בין הכסאות', שמטרתו העיקרית, הינה, ריסוק סטיגמות, ופתיחת פתח בחברה שלנו (שעדיין מתקשה בכך) להבנת והכלת האחר, השונה.
שחקנית: מירב זכאי, יניב פסקל: גיטרה
חלק מהדברים שאמר על בימת התיאטרון היו:
"אנחנו כל אנשי התיאטרון, על מגוון המקצות רוצים רק לעבוד לא רוצים נדבות"
.jpg)
