מי לא מכיר את סיגלית סויסה היבש, אחת הילדות הראשונות בעיר, סוחבת באהבה זיכרונות ורגעים קסומים של ילדות ובכלל.
סיגלית, ביתם של מוטי וחיה ויקטוריה היבש, מראשוני העיר, הגיעו בשנת 1965 שנה לאחר היוסדה של העיר,
הגיעו לכרמיאל יומיים אחרי החתונה שלהם והיו לזוג הצעיר ביותר שהגיע , לעיר בה כמות התושבים הייתה כמה עשרות בודדים של משפחות.
הם הגיעו להשתקם בעיר ופתחו את המספרה הראשונה "מספרת ויקי" ולימים נולדו להן שלוש בנות.
סיגלית הבת הבכורה, נולדה שנתיים אחרי בכרמיאל של בשנת 1967 כאשר העיר הייתה בת שלוש,
בעיר בה היו כמה בניינים בודדים ברחוב הגליל, סביונים וצה"ל ובה נראו בעיקר סלעים וכלניות, הורגש האבק ורעש של פיצוצי סלעים וטרקטורים שעובדים שהיו לנחלת היום.
סיגלית כמוהן הלכה לגן הראשון והיחיד שהיה בכרמיאל, עלתה לבית ספר יסודי הרשון שהיה בשם "פלמ"ח", המשיכה במקיף תיכון בשם "הורביץ " כשאר הילדים הוותיקים בעיר.
אחרי הצבא נישאה ועברה לגור בקריית שמונה.
בת 27 בלבד הייתה כאשר הגורל התאכזר אליה והפריד בינה לבין אהבתה, אב בנה, שחלה במחלה הארורה, ניפטר ממנה וסיגלית חזרה עם בנה רותם בן השלוש, בחזרה הביתה לכרמיאל.
מה עובר לך בראש ובלב סיגלית עם המעבר?
"אחרי 26 שנה של חיים לבד ואחרי זוגיות של ארבע וחצי שנים, הגיע הזמן לחיים חדשים עם זוגיות מאושרת, מלאת נתינה וכייף, ילדים גדולים, שלו ושלי ומשפחה אחת גדולה שמחבקת ותומכת, שנתנה את ברכת הדרך, מה יותר חשוב מזה?
כרמיאל תמיד הייתה ותהייה הבית שלי, למרות האושר הגדול והאופטימיות בין האריזות היו גם דמעות על פרידה מהעיר.
אבל הבחירה בקצרין היא, שהיא לא ממש רחוקה, אגיע לבקר.
למה דווקא קצרין?
מזכירה לי את ימיה הראשונים של כרמיאל, ממש כרמיאל של פעם.
ובכלל לגור בבית קרקע, אחרי שיפוץ יסודי ובמחיר שפוי.
מה ייחסר לך במיוחד בכרמיאל?
אמא שלי בעיקר, החברות, פעילויות שונות בהן אני משתתפת.
מרכזי החנויות שנותנות אופציות של בחירה ותחרות מחירים.
כמו גמה דיל וקינג סטור משתפת בקריצה.
מה לגבי עבודה?
נשארת בעבודה הנוכחית כרגע בה מאוד טוב לי, לא רוצה לאבד אותה.
כרגע אעשה את הנסיעות הפחות נוחות ואראה בהמשך, אם הכלי ילך טוב אחפש עבודה בקצרין לשנה הבאה.
אתם יודעים.....
"כרמיאל תמיד היא בית עם כלנית שמורה בתוך הלב".
.jpg)
.jpg)
