כותרת
> C;
1/1
עסקים בכרמיאל

אלון אזולאי – כפי שלא הכרתם

כרמיאלי עסקים בכרמיאלפורסם: 30.05.21 , 09:11ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

איש העסקים המצליח, אלון אזולאי מספר על ילדותו, נעוריו והאדם שהפך להיות כנגד כל הסיכויים. על היום בו הגיע לראשונה לכפר הילדים ועל ההתמודדויות שבדרך, המנוע הפנימי שבער בו לצאת ממעגל העוני, להקים משפחה, להוביל לשינויים חברתיים ולפעול למען הכלל, לתת לעובדים תקווה "מעובד חלש- לעובד חדש" ולהחזיר למדינה תודה.

איש העסקים, אלון אזולאי, בעלים ויו״ר דירקטוריון חברת קבוצת תגלית, בימים אלו מקים מפעל בחו"ל שייתן שירותים בארץ, חבר הנהלה בקרן רווחה לעובדים בניקיון ההסתדרות הארצית, שימש כיו"ר עובדי הניקיון בישראל, ארגון המונה כ-100,000 עובדים בכל הארץ, חבר נשיאות בארגונים עסקיים של מדינת ישראל ואף שימש בה כאחד הנשיאים, בעל קשרים רבים עם שרים, חברי כנסת וראש הממשלה בנימין נתניהו.

אזולאי לא נולד עם כפית כסף בפה, למרות ילדותו הסבוכה והמורכבת הוא התגייס ליחידה מובחרת, בנה את עצמו בהצלחה מסחררת בעשר אצבעותיו. הוא מספר בגילוי לב, את המניע שבער בו כדי ליזום ולקדם את החוק המחייב את חברות הניקיון להעניק תנאים סוציאליים לעובדי הניקיון בארץ. כיצד הוא רואה את היחס לעובדים במשק בתקופת הקורונה, כיצד לדעתו עלינו להתייחס למצב הביטחוני ומדוע הוא בוחר לעזוב את אזור הנוחות כדי לרוץ לפוליטיקה למען הכלל. שיחה בגובה העיניים.

אלון אזולאי, בן 47 נשוי + 4 תושב כרמיאל, בעל חמש חברות ובימים אלו מקים מפעל בחו"ל שיעניק שירותים בארץ, הוא קודם כל איש של אנשים, הרבה לפני שהוא איש עסקים. הוא בחר לפתוח את ליבו ולספר את סיפור ילדותו שעיצב את האדם שהפך להיות "תמיד הסתרתי ולא פרסמתי, היום אני מבין שאין לי במה להתבייש, היום אני מבין שזאת החוזקה שלי ואני רוצה לתת תקווה לילדים ולבוגרים ולהחזיר למדינה את מה שהיא נתנה לי".

"אבא השאיר אותנו בבית ילדים בנהריה מבלי להיפרד, השמים נפלו עלי"

"נולדתי בצפת, בן למשפחה מרובת ילדים, שמונה אחים. היינו משפחה נורמטיבית ומוכרת. אבא היה יו"ר וועד עובדי בזק והדואר, היינו הראשונים שהיה להם טלפון בבית, אמא עבדה בבית חולים בצפת כעובדת ניקיון במטבח. התפנית בחיי הייתה בגיל 8 כשההורים שלי התגרשו. באותה התקופה לא היה בית משפט לענייני משפחה ולכן, הגירושין התקיימו ברבנות שפסקו לטובת אבי, אמא נאלצה לעזוב את הבית. היו לי אחים חיילים ואחים קטנים ממני, חלק פוזרו לפנימיות, להדסים וליגור. בוקר אחד אבא לקח אותי ואת האחים הקטנים שלי ל"טיול" לנהריה, הגענו לבית ילדים, שם היו 24 ילדים, שיחקנו ונהנינו. כשרצינו לחזור הביתה הבנו שאבא כבר לא היה שם, כנראה היה קשה לו לומר לנו שהוא משאיר אותנו שם לטיפולם של העובדת הסוציאלית ולמדריכות. באותו היום נפלה עלי דעתי, הרגשתי שהשמים נפלו. כולנו בכינו, אני וזוכר בעיקר את אחי הקטן בוכה מבוהל, זה היה הרגע שהבנתי שאני חייב לקחת אחריות כאח בוגר, למרות זאת בכינו ביחד שאנחנו רוצים הביתה. פה השתנו חיי.

בתמונה: הוריו של אלון אזולאי, ביום חתונתם. צילום: פרטי

לאחר שנתיים בית הילדים בנהריה נסגר והעבירו אותנו לכפר הילדים בכרמיאל, זאת הייתה טרגדיה נוספת עבורי. כשהגענו לשם לקחו את האחים שלי ממני לקבוצות אחרות. היה לי מאוד קשה. אחי הקטן היה אז בן 7 בלבד. הרגשתי מחויבות הורית ולכן ההתאקלמות עבורי הייתה מאוד קשה. התסכול הפך אותי לילד מאוד בעייתי וזה נמשך חצי שנה, עד שבכפר הילדים הבינו שאני צריך את אחי הקטן לידי. כשהוא עבר לקבוצה שלי הכל השתנה, הוא ישן איתי במיטה, הייתי ילד בוגר שטוב לו. בכפר הילדים קיבלתי את היסודות, היו שם מדריכים מעולים, הייתי יו"ר מועצת תלמידים, פעיל מוזיקלית, ילד חברתי מאוד. בזמנו כפר הילדים היה עד גיל 13, היום זה עד גיל צבא. נאלצתי לעזוב כשהגעתי לגיל 13. באותה שנה לא חגגו לי בר מצווה, כי לא היה לנו כסף לחגוג את חגיגת הבר מצווה שלי, חגגנו כשהגעתי לגיל 14.

לצערי הרב אבא רצה שאלמד בישיבה בטבריה, הגעתי למקום נוקשה מאוד, חטפתי שם מכות וביקשתי לעזוב, בעזרת עובדת הסוציאלית עברתי לבית הספר החקלאי בעפולה, מה שגרם שוב לנתק מהאחים, כי הם עברו לרמת הדסה. היה לי טוב שם, פרחתי, הייתי יו"ר מועצת תלמידים והתעסקתי במוזיקה, שם סיימתי י"ג ויצאתי ליחידה מובחרת בצבא. בעיקר היה קשה לי כשיצאו הילדים לחופשות ולא היה לי לאן ללכת, הייתי נשאר בפנימייה לעבוד בדיר או בפלחה, לפעמים כשהייתי מבקר את אמא, הייתי מכניס בגדים לשקית ניילון ולוקח טרמפים, לא היה לי כסף. ההורים לא באו אף פעם לבקר, למעט פעם אחת בלבד, הגיע אבא לביקור וזה היה יום אחרי שהתחתן, להציג את אשתו החדשה מבלי בכלל שידענו שיש אחת כזאת, ועד אותו היום, הייתי נוהג לחלום שאולי יום אחד ההורים יחזרו להתאחד ולחיות יחד".

חייל מצטיין

התגייסתי ליחידה מובחרת. ההורים אפילו לא ידעו שהתגייסתי, יום אחד הגעתי לאמא עם מדים. הייתי תמיד עצמאי. בתקופת הצבא אבא התגרש והיה בדיכאון, לכן בחופשות הגעתי לאמא לכרמיאל. קיבלתי מצטיין אלוף פיקוד וכצ'ופר השתחררתי 3 חודשים לפני התאריך. אחת החוויות המטלטלות היו כשאחי הגדול שאל אותי "למה לא חתמת קבע, מה כבר יצא ממך?" המשפט הזה, צבט אותי ויצאתי לחדר המדרגות לבכות וזה גם הרגע שאמרתי לעצמי שאני אקח את עצמי בידיים. יצאתי מיד לעבוד כדי לפרנס את אמא שלי והאחים הקטנים".

בתמונה: אלון בשירותו הצבאי. צילום: פרטי

הילדות הכל כך לא פשוטה, גררה אחריה כעס על אבא?

לצערי לקחתי איתי המון כעס על אבא כל חיי, עד לפני שנה. אבא נפטר בשנה שעברה ובזמן שישבנו שבעה, שמעתי מהאחים הגדולים שלי הרבה דברים שלא ידעתי, בדיעבד אני מתחרט על אותם הכעסים. היום אני מבין שאבא השפיע עליי, הוא היה דמות ציבורית, יו"ר וועד בבזק ובדואר והיה עבורי דמות לחיקוי בתחום הפוליטי. היום כשאני פועל למען העובדים, תמיד חולפת בי המחשבה על העשייה של אבא".

מהצבא ועד היום שמת ועדיין אתה שם הרבה מטרות בדרך והסתערת עליהם.

"נכון. התחלתי בתפקיד זוטר בקבוצת שמירה, לאחר עשור קיבלתי תפקיד בכיר, עד שחברה גדולה פנתה אליי בגלל הניסיון והידע ושילמו לי שכר גבוה של כפול 3. בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה להיות עצמאי. בלי כסף, רק עם פיצויים יצאתי לדרכי, פנה אלי מנכ"ל 'כתר', ניצן בן יעקוב ז"ל לתת לי את מפעלי 'כתר', הוא פתח לי דלת רצינית".

"את כל החלומות יכולתי פתאום להגשים, להקים משפחה הייתה המטרה הראשונה, בסוף הכי חשוב לי לעבוד עם רגשות מול העובדים, אני לא שוכח שאמא שלי הייתה עובדת ניקיון".

היו לי מספר חלומות שסחבתי מהילדות: שתהיה לי משפחה, בית ועסק. התחתנתי בגיל 24, אשתי למדה אותי ואת תסכולי ילדותי. עד לא מזמן הייתי בוכה בחגים, כי לא חגגתי כילד בחיק המשפחה חגים. כשהתחלתי להרוויח כסף, הגשמתי את כל מה שלא עשיתי קודם לכן, וכל מה שלא היה לי כל החיים, אני זוכר את החוויה לקנות לעצמי חולצה ונעלים, בניתי לי את בית חלומותיי והקמתי משפחה, חלמתי על התנהלות משפחתית ולכן התחתנתי צעיר.

אז- אלון עם אימו ואחיו, כיום- אלון עם אשתו וילדיו. צילום: פרטי

אחרי שפתחתי את העסק היה חשוב לי לעבוד בעסק עם הרבה רגש. חברת קבוצת תגלית היא חברת ניקיון. אמא שלי עבדה בניקיון וראיתי את הקושי, אני זוכר אותה אוספת את הפרוטות מעבודה קשה וזה הרג אותי, היה לי ברור שאני חייב לדאוג לעובדי הניקיון. אני יו"ר חברות ניקיון בארץ והמלחמה שלי הייתה מול המוסדות, שיהיו ל- 100,000 עובדי הניקיון את כל התנאים הסוציאליים, קרן השתלמות ופנסיה והובלתי זאת בכנסת, בכל זמן שניהלתי את המאבקים והצלחתי, ראיתי לנגד עיני את אמא. היום עובדי הניקיון זוכים לארגון הכי מסודר במשק ועם תנאים סוציאליים מקצה לקצה, המאבקים שלי תמיד מלווים עם צדק חברתי. כשהסלוגן הוא -מעובד חלש לעובד חדש".

בתמונה: ישיבת הנהלה, חברת תגלית. צילום: פרטי

איזו אמירה יש לך לומר על ההתנהלות בזמן הקורונה?

"בקורונה לא פיטרתי עובדים ולא הוצאתי לחל"ת, אלא אם כן עובד ביקש. לדעתי המדינה עשתה טעות במתווה החל"ת, זה היה צריך להתנהל באופן שונה. המדינה לדעתי עשתה הכל על מנת לעזור, אך עסקים תקועים בלי עובדים. לשמחתי יש לי זכות ויכולת להשמיע את קולי גם מול שר האוצר ולקדם שעובדים יצאו לעבודה מהר ובצורה נכונה. היו גם צדדים חיוביים- הקורונה הביאה אותנו לחשבון נפש, למדנו לחסוך בבירוקרטיה ולהתנהל בזום, שזה חוסך הרבה זמן. לצד אותם הדברים החיוביים, אנו חייבים להכניס לסדר היום את הנושא של העובדים שלא שבו למעגל העבודה וכמה שיותר מהר".

יש לך גם אמירה בנוגע למצב הבטחוני, מהי?

"אחרי שהיינו חשופים להתרחשויות האחרונות, אנחנו חייבים להבין שאנחנו צריכים להיות ערוכים שעוד עלולה להיות הפיכה בארץ. אם לא נחשוב כך באמת, זה יקרה. וכשזה יקרה- נהיה בצד החלש. המדינה צריכה לשקם את מערכת היחסים עם השכנים שרוצים שלום ואחדות, להושיט יד לכל מי שאתנו, ומצד שני, ישנם מבין אזרחי המדינה שהטרור הוא דרכם ומזדהים עם החמאס, חובה עלינו לשלול מהם את כל הזכויות, כמו ביטוח לאומי ולגרש אותם. מה שבוער במיוחד כרגע, זה לשקם את התדמית שלנו בעולם, יש לנו בעיית הסברה שחובה עלינו לשים עליה דגש".

למה בוער בך ללכת לפוליטיקה?

"ניהלתי את מטה ראש העיר כרמיאל, לצערי האג'נדה שלי ושלו לא נפגשו יחד. אחרי שהוא נבחר התחלתי להביט בפוליטיקה הארצית. אני בולט במרכז הליכוד. ראש הממשלה, בנימין נתניהו ביקר בביתי מספר פעמים וגם שרי ממשלה, אני תורם רבות ברמה הארצית ועזרתי להרבה אנשים להתקדם, לפתוח עסק, לזה נועדתי והחלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי.

בתמונה: ביקורו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו בביתו של אלון אזולאי בכרמיאל. צילום: פרטי

כשאני חושב על פוליטיקה אני פועל מתוך מחויבות לילדות שלי. המדינה נתנה לי ואני צריך להחזיר לה. אם המדינה לא הייתה דואגת לי למוסדות, אם לא היו תומכים בי, קרוב לוודאי שהייתי מוצא את עצמי בגיל הנעורים ברחוב או בבית סוהר. היו לי חיים לא פשוטים והיום אני רוצה לעזור לקהילה, לתרום ולחסוך לאנשים נוספים לעבור את התהליך הארוך. אני רוצה לתת תקווה לילדים שיהיה להם לאן לשאוף. 'לתת תקווה' זהו המסר שלי, חלק מהיציאה שלי והבחירה לדבר על החיים שלי, זה כי עד היום לא נהגתי לפרסם את סיפור חיי, מבושה. היום הבנתי שזאת החוזקה שלי ואני רוצה להעביר את המסר בעיקר לצעירים שנמצאים במקום שבו אני הייתי".

פוליטיקה ארצית או מקומית?

יש דרישה מהציבור שאלך להנהגת העיר. אני מאוד מחובר לכרמיאל, אוהב את העיר ואת האנשים ומרגיש מחויבות אישית לפעול בה. עדיין לא החלטתי סופית האם ללכת לפוליטיקה מקומית או ארצית, הנטייה היא לארצית, אך תהיה החלטה סופית בחודשים בקרובים. אני עסוק בעשייה גם למען כרמיאל, זאת עיר עם פוטנציאל עצום, פנינת הגליל ויש הרבה נושאים חשובים לקדם בה- לא יתכן שבעיר כמוה אין מוסדות ממשלתיים אזוריים ותעשיית הייטק. תחום נוסף שמעסיק אותי מאוד זה הנחות באחוזי מס לתושבי העיר ואני פועל ומקדם את הנושא. מבחינה מדינית, כולי תקווה שתקום ממשלת אחדות המנוהלת על ידי גוש ימין ועם אהבת חינם.