ערב חג הפסח, בזמן שחשבנו שהצלחנו לעזור לכל פנייה שהתקבלה ורק שאף אחד לא יהיה בחג הזה עצוב ולבד.
קיבלתי תמונות שלא נתנו לי מנוח. עזבתי הכול, את האורחים ואת החג מאחור. הייתי חייבת לפחות שיחת טלפון אחת כדי לשוחח עם מי שהעלה את הפוסט הכואב, פוסט שמלווה בהרבה תמונות קשות.
הפוסט הודיע כי יש כמה אנשים שלא באמת שמחים בחג הזה, שיש אנשים עצובים וכואבים. אנשים שאיבדו את רכושם, את קרוביהם וברגע גם את ביתם.
מדובר באישה בת 71 שגרה מזה כ- 20 שנים בכרמיאל, בדירת עמיגור, אשר קיבלה הודעה כי עליה לפנות את דירתה בהוראת צו בית משפט. ובערב חג, כך מספר בנה, כבר הגיעו עובדי קבלן לפנות את דירתה.
רכושה נראה בתוך מכולה שהייתה בגינה הציבורית מתחת לחלון ביתה ברחוב משגב, במערבית.
בנה שרון מיכאל יפרח, בן 40 נשוי עם חמישה ילדים, מעלה את התמונות הכואבות ברשת הפייסבוק וכותב כי אמו מושלכת לרחוב ואין לה היכן להיות.
לטענתו ההסבר פשוט "אמא לא שיתפה אותנו על החוב, אני בכלל הייתי תקופה בחו"ל וחזרתי לארץ, אני גר בעפולה ולא ידעתי לא אני ולא אחיי דבר על החוב. אמא התביישה ולא סיפרה דבר. מיד כששמעתי על החוב, שילמתי במיידית 6,000 שקלים וביקשתי שיבואו לקראתי עם התשלומים של שארית החוב. נאמר לי שמדובר בחוב של 28,000 שקלים ואין לי אפשרות לשלם בפעם אחת".
שרון סיפר כי הסתבר לו שהפינוי לא נבע רק מהחוב "אני מבין שיש חוק, מבין שצריך על פי צו לפנות, אבל רגע... יש הסבר, בואו נבדוק ונדבר? הם טוענים שהבעיה היא לא החוב, לא הכסף, אלא שאמא לא חיה בדירה, שהיה חוקר שעשה בדיקות פתע".
אולם גם לכך הוא מתאר את הנסיבות "ההסבר פשוט, אמא שלי סעדה את אחותה במשך כמה חודשים בבית חולים עד שאחותה נפטרה ממחלת הסרטן. יש אישורים רפואיים, תאריכים תואמים, עדויות וכל מה שיבקשו להוכיח שאין לה שום בית נוסף. פניתי לכל הגורמים האפשריים בבקשה לשלם את החוב, שיבואו אתנו להסדר".
שרון לא מבין מה כל כך דחוף לזרוק אישה בת 70 פלוס לרחוב? והאם הם לא חושבים על ההשלכות? שהאם כבר התמוטטה עם פינוי הבית ונלקחה לטיפול במיון.
אחרי הכול לא קל לראות 50 שנה של חיים נזרקים מהחלון, 50 שנים של זיכרונות.
"זרקו, שברו, רמסו הלב נקרע, זרקו פשוט הכול.
מיקרוגל, טלוויזיה, תנור גז, מקרר, כל מכשיר חשמלי נשבר ונרמס, סלון, שידות, מזכרות וניירת אישית, כולל פרטי בנק, תעודות, מסמכים אישיים ועוד.
הכי חשוב אלו התמונות שלא ניתן לשחזר. תמונות של אבא, שניפטר רק לפני ארבע שנים והיא עוד כואבת את לכתו.
הם טוענים כי שמאי העריך את תכולת הדירה, את השווי והם התקזזו ועכשיו אפשר פשוט לזרוק"
שרון המשיך לתאר את השתלשלות האירועים "ניסיתי להציל את הדברים, יידעתי שאני מגיע, אחרי שיחה עם מישהו מעמיגור שהבטיח שיחכו לי ויאפשרו לי לקחת כמה דברים ולמרות שתוך 45 דקות הגעתי בנסיעה מעפולה לכרמיאל, עובדי הקבלן, פשוט צחקו לי בפנים תוך כדי שהם ממשיכים בעבודתם. חייכו צחקו עליי, יש סרטונים, הקלטות שיחות, השפלות ובוז. לא ידעתי מה אני עושה עם עצמי, הם ביקשו שאצא מהדירה לא הסכמתי, הייתי מאופק לא איימתי מילולית ולא באף דרך, אמרתי כי רק אחרי ששוטר יהיה נוכח ויראה אז אעזוב וכך היה".
מה כל כך בוער היה להעיף אישה בת 71 מביתה? שאין לה לאן ללכת! שואל שרון.
בנוסף שרון סיפר כי לפינוי יש השלכות לא רק על אמו כי היא אימצה את בן אחותה מאז היה תינוק והיום הוא חייל לוחם שעכשיו נותר גם הוא בלי בית ומסתובב בין חברים.
"מי שעשה את הטעות הזו חייב לתקן או לשלם עליה, לתת את הדין. למרות שגם לו הייתה מקבלת מיליון שקלים, אף מחיר שבעולם לא יכסה את הכאב, את עוגמת הנפש, אמא רק רוצה לסיים את שארית חייה בכבוד. והתמונות האלה לא מכבדות אף אחד".
להלן תגובת דובר החברה: צר לנו על הדברים ועל השימוש הציני חסר השחר בעובדות. הדירה ננטשה על ידי הדיירת ללא כל הודעה והייתה ריקה כשנה. זאת בשעה שבכרמיאל תור ממתינים גדול לדיור ציבורי. ביקורים בדירה וניסיונות לאתר את הדיירת לא צלחו, כולל השארת הודעות. הדירה פונתה בצו בית המשפט בספטמבר. הובהר לדיירת לאחר שיצרה קשר בשלבים מאוחרים כי תוכל לפנות למשרד השיכון ושם תבחן זכאותה. במקום הושארו חפצים והמשפחה סירבה לפנות אותם. רק בסיוע בית המשפט ניתן היה לפנות את החפצים, אולם כדי להימנע מנזק לדיירת הוזמן שמאי, בהתאם להחלטת ההוצאה לפועל בעקבות פניית החברה, אשר העריך את ערכם והעלות הורדה מהחוב של הדיירת. התמונות שמורות וניתן לקבלן בכל עת כמו כן את דו"ח השמאי ורשימת הציוד שפונה. מעבר לכך הדיירת הסבירה מספר פעמים כי אין בכוונתה לגור בדירה אלא לשכן את בנה, שאינו בעל הזכאות לגור במקום.