ימים קשים עוברים על מדינת ישראל.
ימים של הפרות סדר, של פורעים מדרום לצפון ועשרות מוקדים קרובים לכרמיאל, ביניהם הגיעו גם לכביש הראשי עכו – כרמיאל.
חסמו צירי תנועה על ידי צמיגים בוערים, יידוי אבנים, נעשו נזקים בצמתים ובתשתיות התחבורה.
בכפר נחף היו תושבים שחסמו את ציר תנועה, כמו גם בכפר שיבלי.
בצומת מכר תקפו אוטובוס וניפצו את השמשות, מפגינים הפגינו בדיר אל אסד, הונפו דגלי חמאס, נשמעו קולות ירי וזיקוקים, ״שמחה גדול.
בכרמיאל הוצתה שריפה ליד שכונת מגורים, גבעת רם שסיבתה לא ידועה אבל בהחלט מדאיגה בהתייחס לשאר השריפות שהוצתו בזדון.
בשריפות לא היו אבדות בנפש, אבל מתוך כאב, לפעמים קצת פחד, כעס טבעי, כמה מתושבי העיר מספרים כי איבדו אמון בדו קיום ויוצאים במתקפה נגד ערביי ישראל.
תמיד יש גם את מי שמצליח להישאר מאופק למרות הכל.
להתעלות על האכזבה והכעס ולהבין כי מדובר רק בקומץ של קיצוניים מלאי שנאה וזעם ואסור לתת להם לנצח אותנו.
אסור לתת לקיצוניים- משני הצדדים, שמשליטים טרור להסית את הרוב השפוי.
הם למעשה האויב המשותף שלנו.
חייבים לחזור כמה שיותר מהר למציאות של המשך שכנות טובה שהייתה עד כה.
לאחרונה פורסמו בכל אמצעי התקשורת תמונות קשות על הנזקים שנגרמו מפאת המצב.
החלטנו להביא גם את הצד שפחות נראה.
בעשרות צמתים בארץ השבוע, עמדו יחד ערבים ויהודים עם נרות ופרחים עם מסר של שקט ואחדות.
התמונות שצולמו נשלחו באדיבותה של מיטל גבע אוחיון ממשגב.
בהתאם למצב בו אנו שרויים, כמה מתושבי כרמיאל והכפרים שיתפו אותנו ברגשותיהם:
צאלה פחימה אברמוביץ:
״כואבת. יודעת שקומץ מתפרעים מלבה את האש, והכעס כלפיהם הוא עצום.
אני מתפלאת על כמה מתושבי העיר כרמיאל שמלבים יצרים ולדעתי טועים טעות חמורה ואין מי שיעצור את הסחף.
אישית, נשארתי לאהוב את שכניי, אותם אני מכירה היטב.
הרוב שקט וחפץ חיים״.
חנה כהן:
״בכרמיאל היה יופי של דו קיום, אבל חבל שהם עושים כאלה מהומות.
כל רכב שעובר ליד הכפרים פוחד לעבור וזה חבל כי אנחנו נחיה עוד הרבה שנים ביחד איתם, מפני שהם השכנים שלנו מחוץ לעיר וגם בתוך העיר, חבל וחבל מאוד״.
אביב כרם – פז:
״אני עם רגשות מעורבים של עצב, כעס, תסכול, דאגה ועוד.
אני יודע שיש קולות שפויים, מתונים, המתנגדים לדרך של אלימות, משני הצדדים, ואני רוצה לשמוע אותם יותר.
הייתי רוצה לראות יותר אנשים שמתערבים בסיטואציות על מנת לעצור ואף למנוע מקרי לינץ וונדליזם״.
א – (שם שמור במערכת)
״כמה עצוב לי המצב.
בעוד כמה ימים אני בת 65, זו הפעם הראשונה שפחדתי לישון הלילה וחוויתי מלחמות בחיי.
הפעם אני ממש חוששת ושואלת את עצמי, איך ממשיכים מכאן?
רוצה להאמין ומקווה שהכל יהיה מאחורינו יום אחד ואלו היו רק קבוצה קטנה של קיצוניים״.
עובדת משרד החינוך (מעדיפה להישאר בעילום שם)
״חשבתי שערביי ישראל ימנעו את ההסלמה ולא ישתתפו פעולה.
פעם הייתי יותר קיצונית וכעסתי על כל יהודי שמכר בית לערבי.
במשך השנים התמתנתי ואמרתי ״אפשר לחיות בדו קיום״, היום משהו נפגע כשאני עוברת בכביש 85 ורואה את הנזקים הקשים בצמתים, אני לא מאמינה, כואב לי מאוד״.
דורון שלג:
״אם היינו משכילים להבין בזמן שדו קיום הוא מושג ולא הלכה למעשה, מצבנו היה טוב!
מי שלא יודע לכבד את המקום, שלא יתפלא שההפנמה שלנו כיהודים בארץ ישראל, זכות הקיום שלנו פה בארץ מוחלטת!
נתנו לערבים להיות פה, בתוקף היותם ולא מרצון ועכשיו מקבלים את המכות.
לדעתי אין דו קיום בין תושבי כרמיאל לתושבי הכפרים, בטח לא כל עוד הם חוסמים כביש משותף״.
דורון בלאיש:
״חייבים להיכנס לפורפורציה.
נכון שקיימת אלימות, אך אלה הם הגושים הקיצוניים משני הצדדים.
בלי לומר מי התחיל- כי להתחלה יש השקפה משלה, אבל אנחנו הצד הרגוע יותר.
בואו ונעשה מאמץ לאחד את הטוב ואת "ואהבת לרעך כמוך" ולא לתת לוונדליזם להשתלט על הטוב שבחיים״.
רמי נחום:
״כמו שאיננו מתיישבים בכפריהם, כך לא הייתי רוצה שיגורו בכרמיאל.
ללא קשר להשכלתם ולאיכות אנשיהם שרובם טובים.
אמש יצאו חבורות פורעים כרמיאלים לבצע השמדה לעסקים ולבתי עסק ערבים וראיתי במו עיניי סכינים בידיהם.
לולא מנעה המשטרה את ההפגנה היו נפגעים בנפש גם אצלנו.
דו קיום לדאבוני לא יוכל לעולם להתקיים עם הגייס החמישי שמתפשט בערינו, כואב שהגענו לכך״.
עו"ד רשאד סלים, תושב כרמיאל:
״להפסיק את מלחמת האזרחים מיד!
זה לא הזמן לשאול מה הסיבות ולא לחפש מי אשם, פשוט לקום ולהביע התנגדות נחרצת ולגנות כל פגיעה באזרח או ברכוש של האחר משום מוצא, דת או לאום או מכל מניע אחר.
הזכות להביע מחאה ולהפגין היא זכות יסוד ואף חובה, וסיבות לכך תודה לאל לא חסר, אך בין זה ובין השחתת הרכוש והפגיעה באחר אין ולא כלום.
זוהי חציית קווים אסורה שחותרת תחת קיומנו כחברה מתורבתת ופוגעת במרקם השברירי ממילא אך החשוב מאין כמותו של חיים משותפים בדרך ארץ, בכבוד ובשלום.
אני קורא לכל קול שפוי משני הצדדים להישמע ולכל בר השפעה לפעול מיידית להרגעת הרוחות בתקווה לעתיד בטוח וטוב יותר.
מי ייתן ויהא שלום לכולם״.
אוראל טל:
״אני עובד במפעל עם בני מיעוטים שהם הרב במפעל.
תמיד הראו שהם מנסים להגיע לדו קיום מסוים ומאז שהתחילו ההתפרעויות, חלקם פשוט הודיעו למנהלים שהם יוצאים להפגין ושהיהודים הם האשמים״.
ג'ני יפימוב:
״כואב לראות את קריאות החרם הכלכלי הגורף על ערביי ישראל.
קומץ קיצוניים משני הצדדים גורם לשנאה וחשוב לעשות את ההבדל.
רובם רק רוצים לחיות ולהתפרנס בכבוד, בדיוק כמונו.
רק לפני רגע ערביי ישראל עמדו בקדמת המלחמה בנגיף הקורונה, אחיות ורופאים״.
רוסלן כהן:
״הדעה שלי הוחמרה בעקבות כל הפרעות.
האמנתי שיש סיכוי קטן שהערבים רוצים שלום.
עכשיו אשמור על הגב שלי כל הזמן ואני לא מדבר על החמאס, אלא על ערבי ישראל״.
שי משה:
״לכל אוכלוסייה יש את הקיצונים שלה וזה בדיוק מה שקורה בשני הצדדים ואותם צריך להשתיק-
אז מספיק!
מספיק עם השנאה הזו כלפי אוכלוסייה שלמה.
המצב לא הולך להשתנות ואף אחד לא הולך לעזוב.
צריך ללמוד לחיות ביחד!
די עם השנאה הזו, די עם ההסתה.
אתם לא רוצים "לתמוך" בהם- בהצלחה.
כולנו תלויים אחד בשני.
כולם חולמים על שלום ועל שקט.
שינוי כזה מתחיל בכל אחד ואחת מאיתנו ושינוי כזה לוקח המון זמן אבל מצריך גם התמדה, כמו כל דבר אחר בחיים״.
רחל חדד אהרוני :
״אני לא מאוכזבת מהם והם לא הפתיעו אותי, הם ניצלו את ההזדמנות לעמוד עלינו לכלותינו״.
ערבי מוסלמי (שמו שמור במערכת)
״רובנו אנשים מתונים, גם שכניי וחבריי היהודים לא קיצוניים.
המדינה היא הבית של כולנו וחייבים לשמור עליה, חייבים לשמור על דו קיום ולעמוד מול ההסתות והאלימות.
אסור לתת למיעוט לנצח.
חייבים לעצור את המלחמה הזו, להתאחד ולהשפיע״.
מחמוד חסן דיאב ממג'ד אל כרום:
״לכל העם, הישראלים ערבים ויהודים, בשמי- בעל אוהל וטאבון סטי (סבתא) יש לנו אלוהים אחד.
אפשר לחיות ביחד, עם אהבה.
רק לפני זמן קצר היינו בבתים בגלל הקורונה, היום היא מאחורינו, סוף סוף ניתן לצאת מהבית, ליהנות, לטייל עם הילדים והנכדים שלנו.
עכשיו החלה מלחמה. לאן הגענו?
אל תתנו לקיצוניים לגרור אותנו לזה, אני מבקש להפסיק את האלימות משני הצדדים ולחיות יחד בהנאה, אמן״.
עומר הייב, תושב אחד הכפרים השכנים:
״צריך לכבד דתות ולא לפגוע ברכוש, בבתי כנסת, במסגדים ובכנסיות.
אנחנו חיים ביחד ודי לקיצוניות.
המשטרה והמדינה התחילו את הבלגן והשנאה הזאת, לא כיבדו את כניסתם של מתפללים בחודש רמדאן של הצום, התנהגו אליהם ברוע ובאלימות ונכנסו למסגד אקצא בלי לכבדו.
אני מכבד אנשים ודתות אבל יש גבול וקו אדום והמסגד הוא קו אדום.
בסוף אנחנו חיים בדו קיום ולא צריך לתת לקיצונים להרוס את זה״.
סופיה סלמה שרמקו:
״אני ערביה מוסלמית, מגדירה את עצמי קודם כל כישראלית, וכואבת את מה שקורה בארץ.
נזהרת מלדבר בשם אחרים אבל יודעת שהרוב הערבי בארץ שהוא מתון אך דומם יסכים איתי שאין מקום לאלימות, שימצו את הדין עם המתפרעים.
ערביי ישראל בעיקר רוצים להיות חלק ולהשתלב. המתפרעים הם השוליים של השוליים, ממש לא מייצגים את המגזר, וכולם מקווים שהפרעות תסתיימנה תכף ומיד.
ישראל עבורי היא המקום שנתן לי שיוויון זכויות כאישה, והזדמנות לעתיד טוב.
אני מגיעה ממשפחה בדואית וחושבת שאילולא קמה מדינת ישראל, כנראה בסבירות לא נמוכה הייתי אנאלפבתית, רועת צאן בגליל ונשואה לבן דוד בשידוך. (אלו היו חייה של אימי).
במקום זה אני עם תואר שני, עוסקת בהייטק.
תודה לך ישראל על חוק חינוך חובה שאילץ את ההורים לאפשר לילדות לצאת ללמוד, תודה על בתי הספר והאוניברסיטאות, תודה על המשטרה, בתי המשפט ושירותי הרווחה שבזכותן נשים יכולות להעז ולחיות, תודה על ביטוח הלאומי שמאפשר לחלק מהמשפחות להתקיים, תודה על הרפואה המתקדמת ובתי החולים, תודה על התשתיות של כבישים, מים וחשמל.
תודה על האנשים היפים והחמים עם הלב הרחב שתמיד ייחלצו לעזרתך.
תודה לך ארץ אהובה״.
״כותבת כדי לחזק את האור שרבים מפיצים בתקופה העצובה והמכאיבה הזו ולהגיד שיש מי שרואה בצד השני.
אני רוצה להודות לכל מי שמשמיע קולות של קירוב ולחזק את ידיהם של מי שעדיין מאמינים בדו-קיום. תמשיכו להפיץ אור במציאות וברשתות, בזכותכם יש עוד תקווה.
עוד יבואו ימים טובים מאלה.
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
