השיר "3 שנים" שנכתב לזכרה של רותי רוטשטיין ז"ל

האהבה הנצחית של ירון לרותי אשתו, מרגשת במיוחד.

כמעט ארבע שנים חלפו מאז היום הארור בו נהרגה רות בתאונת דרכים.

היה זה בשעת ערב, כאשר יצאה מהמספרה ועשתה דרכה לביתה.

במעבר החצייה בשכונת רבין, פגע בה האוטובוס. נהג שלא הבחין בה.

רות נפגעה בראשה בצורה אנושה ואחרי יומיים בטיפול נמרץ בבית החולים, קבעו את מותה.

רות הייתה בת 45 בלבד, ירון היה אהבתה מאז הכירו בזמן שירותה הצבאי ולימים הפכה לאשתו ולאם בנותיו.

אמא מושלמת לשלוש בנות. אישה ובת זוג שהיא גם חברה, גם אהובה על ידי ירון, הבעל המסור.

היא פשוט הייתה עולמם.

עם האובדן הגדול בבית החולים, בהתייעצות משפחתית וללא היסוס החליטו לתרום את איבריה ולהציל בכך ארבע נפשות, אחת מהן שקיבלה את הכליה של רות, היא תושבת כרמיאל בשם זויה מינקין שחיכתה 15 שנים להשתלה.

על קיומו של כרטיס אדי שהיתה חתומה עליו, גילו רק לאחר השבעה. אז הבינו שעשו את המעשה הנכון.

ירון נישאר לבד עם אובדן גדול, חלל ענק ועם בנות כואבות את אובדן האם וחייב להישאר חזק למענן.

והבית זוכר ימים יפים ומאושרים יותר.

לזוג המאושר היו תוכניות להזדקן ביחד. אבל לחיים היו תכניות אחרות.

זהו סיפור אהבה גדול, סיפור בו המציאות עולה על כל דמיון.

לרות ולירון חברה משותפת בשם דבי מזה 23 שנים ולימים נעשתה בת זוגתו.

היא אישה מיוחדת אומר עליה ירון, שמצליחה להכיל אותו ואת רות. שנינו מאמינים כי

רות היא זו שחיברה בנינו.

בדף הפייסבוק של ירון, גם בתמונת נושא ותמונת הפרופיל הוא ורות אהובתו מופיעים בהן מחוייכים ומאושרים.

הוא חי אותה בכל בוקר ועד לרגע שנעצמות עיניו בלילה.

הבגדים שלה עדיין תלויים בארון ובימי שישי ירון באופן קבוע מבקר את קברה ובימי ההולדת חוגג לה עם הבנות ומבקרים גם את קברה, שם משאירים בלונים מנופחים קשורים ואחד מהם תמיד מציין את גילה, לו נשארה בחיים.

על המצבה נכתבו מילות הבית הראשון של השיר "בכל הלילות" של הזמר אותו אהבה בשם איציק שמלי,

ירון תייג את הזמר בפוסט ומאז נוצר קשר מיוחד ואישי עם הזמר דרך הפייסבוק ועם שיחות ארוכות, נולדה חברות נפש בין השניים.

שמלי ראה את שמו כתוב על הקבר, הרגיש שהוא חלק מהסיפור ומיד נענה לבקשתו של ירון לכתוב שיר לזכרה של רות.

עם כשרון ייחודי שיש לאיציק שמלי , עם כל המידע והסיפורים שהעביר לו ירון.

עם רגש כן ואמיתי, הצליח להפוך את סיפור האהבה האינסופי והגעגוע לרות לשיר שמבטא כל רגע בחייו של ירון.

השיר נכתב לפני כחצי שנה, יצא לאור לפני שבועיים, אתם מוזמנים להקשיב ולשתף.

הקליפ צולם בבית העלמין בכרמיאל.

השיר: "שלוש שנים"

https://www.youtube.com/watch?v=yN1svJpuRyQ&feature=share

סרטון של הזמר איציק שמלי שמספר איך נולד השיר:

https://bit.ly/2K5ynm6

מתוך דף הפייסבוק של ירון:

רותי אהובתי
אוף, כמה געגוע יש לי אלייך אהובתי שלי, היום חוגגים לך יום הולדת 48 במקום שהפך לבית שני שלי, מקום שאני מגיע אליו כל יום שישי יושב איתך ומשמיע לך שירים קבועים של איציק שמלי
אני יושב וכותב לך ודמעות מציפות את עיניי, את לא מבינה איזה תהום האובדן שלך פער לרגליי, אני מנסה לבנות חיים מסביב לתהום ואני חושב שאני קצת מצליח, יש ימים ומועדים בשנה שמחזירים אותי אחורה אבל הרצון להמשיך ויש בשביל מי להמשיך, נותנים לי את הכוח להתקדם שוב.
אני חי אותך יום יום ומדבר עלייך המון אישה אהובה שלי, הגעגוע אלייך הוא אין סופי,
אוהב אותך לנצח.

אשתי אהובתי רות יעקובי רוטשטיין
היום אהובתי היית צריכה להיות בת 49, אני אמשיך לחגוג לך כל שנה, אתמול בערב יצאתי עם הבנות לחגוג לך, מקווה שאת חוגגת כמו שאהבת לחגוג במקום שבו את נמצאת, אוהב אותך ומתגעגע אלייך ברמות מטורפות.

מילות השיר:

3שנים איציק שמלי
מילים ולחן: איציק שמלי


שלוש שנים והשגרה הזאת הפכה להיות הרגל,
מתמודדים, איך ת'חיים כאן בלעדייך לקבל.
ובארון אותם בגדים שעדיין לא לבשת,
הלבנים מסודרים במגירות,
ובכל בוקר מתעורר עם המבט, על הקיר עם התמונות.

שלוש שנים והכאב שבי הפך להיות חבר,
ואיך אני, שומר עליו כדי לא לשכוח מספר...
שאם אתן לו לעזוב אז אני קצת מפחד
להרחיק ת'זיכרונות ולשחרר,
אבל בכל זאת מנסה להתמודד, על החיים לא לוותר.

ואיך זה שאני מוצא ת'כח?
הלב עוד מתפקד אבל כמוני קצת חלש,
ואיך זה שאני יכול לסלוח?
ולא לכעוס יותר, כשאת כבר במקום אחר
מכין קפה, אותו הריח ,
אבל זה לא אותו דבר הטעם לא שלך,
וגם אם קצת קשה, יכול לברוח,
לקחת איזו נשימה מכמה רגעים יפים איתך.

כל יום שישי, אני משמיע לך שירים שאז אהבת,
גם בגשמים, מתחת מטריה, עד לכניסת שבת.
ולפעמים המציאות דופקת על הגב, אומרת לי קדימה תתקדם,
יודע שזה מה שאת היית רוצה, שאת עצמי לא אבטל

ואיך זה שאני מוצא ת'כח?
הלב עוד מתפקד אבל כמוני קצת חלש,
ואיך זה שאני יכול לסלוח?
ולא לכעוס יותר, כשאת כבר במקום אחר
מכין קפה, אותו הריח ,
אבל זה לא אותו דבר הטעם לא שלך,
וגם אם קצת קשה, כול לברוח,
לקחת איזו נשימה מכמה רגעים יפים איתך.