התקומה הקטנה שלי: איש העסקים אלון אזולאי מספר על דוד אורי ז״ל שבמותו – ציווה עליו את החיים

התקומה הקטנה שלי:

איש העסקים אלון אזולאי מספר על דוד אורי ז״ל שבמותו – ציווה עליו את החיים

את דוד אורי אזולאי ז״ל, רב-סרן בנופלו, איבדנו המשפחה בשנת 1995 בפעילות צה״ל בלבנון. אורי היה לוחם בחיל הצנחנים, צעיר, כריזמטי, מפקד משכמו ומעלה. כל החיים היו לפניו, אך למישהו שם למעלה היו תכניות אחרות.

ההודעה הגיעה גם אל דלתנו. שיחת הטלפון מהוריו של אורי ז״ל, התדמה, העוצמה שבה ניתן לחוות מוות של אדם אחר, אין קושי גדול ממנו. אני זוכר את התחושות המעורבות של כעס, עצב וגעגוע המחלחלים עד עמקי הנשמה. ההבנה כי מי שעד כמה רגעים היה חלק בלתי נפרד ממרקם החיים, כבר איננו עוד וכי האיזון הופר, הוא כמעט אינו דבר שניתן לתאר במילים.

בשנים שלאחר נפילתו של אורי ז״ל ומבלי ששמתי לב, הבנתי כיצד שינה מותו גם את חיי. בכל החלטה, בכל שאלה, בכל התקדמות, הוא או לפחות מורשתו הייתה ועודנה איתי ועם משפחתי. במותו ציוו עלינו אורי ז״ל את החיים, את ההמשכיות, את התקומה. סיפורו של דודי הוא חלק מפסיפס הסיפורים של עם ישראל, באמצעותו אנו זוכרים את הגיבורות והגיבורים בזכותם אנו חיים בארץ ישראל.

לצד הזיכרונות על האבדות הכבדים אנו ממשיכים בתקומה, בבניית מדינתו של העם היהודי בארצו. לצערנו, ללא אבדות אלו, לא הייתה הופכת מדינת ישראל ב-74 שנים בלבד, לאחד מסיפורי ההצלחה המדינתיים הגדולים בעולם כולו. בעשרות שנים בנינו ערים, הקמנו תעשיות, הנחנו תשתיות תחבורה, בנינו מערכות חינוך, יצרנו כלכלה מפוארת והפכנו למעצמה טכנולוגית בינלאומית.

הצלחת המדינה וגם הצלחתי הפרטית והאישית היא בזכות הגיבורות והגיבורים הנופלים. בזכותם אנו כאן, בזכות רוחם ומורשתם אנו ממשיכים, ויודע אני כי בזכות אורי ז״ל שלי, אני עצמי ממשיך גם כן לצעוד ולהסתכל קדימה. תקומתי היא תקומתו ההווייתית של אורי ז״ל, ובכל אחת ואחד מאתנו הכוח והיכולת להראות לאויבינו כי לא יצליחו לכלותנו. צמיחה ושגשוג זורמת בעורקינו, זה הוא ניצחוננו.

כבר 74 שנים, עם ישראל חי בארצו החופשית. בין חושך לאור ועל הסקאלה של בין עצב ושמחה נמצאים אנו. אך החיים ממשיכים, בזכות הנופלים. וזוהי תקומתי, התקומה הקטנה שלי.