כותרת
> C;
1/1
אורח חיים

חמש נשים גיבורות שניצחו את הסרטן !

כרמיאלי אורח חייםפורסם: 29.10.19 , 08:34ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

חמש נשים שהצליחו על ידי גילוי מוקדם של המחלה לנצח אותה:

עדנה שושן, אנה בובקוב, רוזה מיכאלוב, מרי אליה ורחלי רווח.

מחר כרמיאל תלבש וורוד, כרמיאל מציינת את חודש הגברת המודעות וקידום המאבק בסרטן השד.

היי חזקה, עוד קצת ואת מנצחת! עוד קצת וזה יהיה מאחורייך, עוד טיפה והסרטן מחוסל ונגמר.

היום ומחר וגם לאחר מכן, עוד בדיקה תכריע אם הגוש שנמצא סרטני, עוד אישה תשבר ועולמה ייחרב והמשפחה ביחד איתה תעבור תקופה קשה, מפחידה, מבהילה, ובעיקר מחבקת ואוהבת.

עוד אישה תוכיח תעצומות נפש עד שגם לה יגידו אחרי הטיפולים ואחרי הבדיקה האחרונה שיצאה נקייה, כי התמזל מזלה, מפני שהגילוי היה מוקדם והצליחו כולם ביחד, לנצח את הסרטן !

סרטן השד היא המחלה השכיחה ביותר בקרב נשים ברחבי העולם.

והחשיבות של גילוי מוקדם, הוא עצום בדרך לניצחון המחלה.

הבשורה הטובה היא, כי קיימת מגמה של עלייה בשיעור ההישרדות היחסי מהמחלה, 85% אחוז נשים מצליחות להחלים על ידי אבחון מוקדם, טיפול עדכני ויעיל המציל חיים.

חדשות נפלאות כי ישראל, בין המדינות המובילות בשיעורי הריפוי של נשים עם סרטן השד, תודות למודעות ולגילוי מוקדם.

זאת עקב עלייה במודעות המחלה ושיפור אפשרויות הטיפול.

האגודה למלחמה בסרטן בשיתוף משרד הבריאות מעדכנים בנתונים, כי נכון להיום, בארץ יש 23.969 נשים שאובחנו עם סרטן השד, 64 אחוז מכלל החולות החדשות אובחנו בשלב מוקדם של המחלה.

78 אחוז הן מעל גיל 50, הן קבוצת הגיל עם הסיכון הגבוה ביותר. נשים חייבות לקחת אחריות על בריאותן ולבדוק את עצמן. למעלה מ-4,500 נשים מאובחנות מדי שנה כחולות בה.

אורח חיים בריא, הוכח כמפחית את הסיכון לחלות במחלה.

ממחקרים מדעיים מסתמן קשר ברור בין עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד לבין השמנת יתר, היעדר פעילות גופנית, תזונה לא מאוזנת, צריכת אלכוהול מוגברת ועישון.

יחד עם זאת מדובר במחלה שכיחה ועל סיכון של כל אדם לחלות בה נע בין שיעור גבוה של עד 36% ל-50%. כ-5% עד 10% ממקרי הסרטן מתפתחים על רקע נטייה משפחתית-תורשתית (עוברת בתורשה).

ישנם כמה גורמי סיכון לסרטן השד, קבוצות אוכלוסיה הנמצאות בסיכון גבוה.

אומנם גורם הסרטן עדיין לא ידוע, אבל כן נמצא קשר עם גורמים מסוימים אשר מעלים את הסיכון של המחלה.

אין זה אומר כי למי שיש גורם אחד או יותר יחלה בסרטן, כמו שאין זה אומר שמי שאין לו איזה גורם, בעצם גם יכול לחלות.

הגורמים המעלים את הסיכון לחלות בסרטן השד הם:

נשים שבמשפחתן אובחנה המחלה, בפרט אם מדובר בקרבה ראשונה כמו, אם ואחות.

היסטוריה רפואית- מי שחלתה בעבר, נמצאת בסיכון גבוה יותר.

מי שעברה טיפולי קרינה כשהייתה צעירה, בעיקר בגיל צעיר בו מתפתח השד.

גורמים הורמונליים המעלים את הסיכון לסרטן השד נשים הנוטלות טיפול הורמונלי לתופעות גיל המעבר, במיוחד טיפול המשלב אסטרוגן ופרוגסטרון.

נשים שלא ילדו מעולם או שילדו לאחר גיל 35.

נשים שלא הניקו כלל או שהניקו פחות מחצי שנה.

נשים שקיבלו מחזור חודשי בגיל צעיר (לפני גיל 11) או נכנסו לגיל המעבר בגיל מבוגר יחסית (אחרי גיל 55)

הזמנתי כמה גיבורות שניצחו את המחלה, לשתף אתכם בסיפורן.

מרי אליה :

בת 49.5, לפני 3 שנים הייתי בת 46.4 חליתי בסרטן השד. בחיים לא חשבתי שאכנס לסטיסטיקה... חיים רצים עובדים סביב השעון חושבים רק טוב עסוקים במירוץ החיים עד כאן הכל ורוד וטוב... בנובמבר 2015 גיליתי במישוש במקלחת גוש קטן כמובן שלמחרת כבר התקשרתי לקופת חולים לאומית ושם יש לנו מלאכיות. גאנה המהממת שענתה לטלפון ושאלה מה היא יכולה לעזור לי סיפרתי לה והיא מיד קבעה לי תור דחוף לכירורג למרות שלא היה מקום. הגעת לרופא דיי אופטימית אני חייבת להגיד.. כמובן שהרופא שלח אותי לממוגרפיה ואולטרה סאונד. הגיעו תשובות והכל היה שפיר יצאתי שמחה ומאושרת. עד כאן נישמע "אפיאנד", אז זהו שבפברואר 2016 אני מסתכלת במראה במקלחת ורואה גוש מול הפרצוף שלי ואני אומרת לתומי מרי זה כלום לפני 4 חודשים עשית בדיקות וכל טוב יש לך ביקורת בחודש יוני תחכי. ואכן כך היה, חזרתי בחודש יוני לביקורת ואז אמרתי לרופא שיש לי גוש חדש בדק וסבר שהכל בסדר.. ולמרות זאת שלח אותי לאולטרה סאונד. אחרי יומיים עם התשובה דחוף ביופסיה. ובהמשך, טלפון מקופת חולים הכירורג רוצה לדבר איתי... הבנתי שמשהו לא תקין ישבתי מול הרופא והוא התקשה לדבר ובעלי ואני כבר דרוכים אני ידעתי מה הוא הולך לבשר לי. ואז נופלת הפצצה, "מרי יש לך סרטן שד"!!! רגע של שקט בחדר מסתכלת על בעלי ודממה, ואז אני משום מקום שואלת אוקיי עכשיו מה עושים? ואז התחיל המסע. בדיקות, ניתוחים ,טיפולים ותודה לאל הכל בסדר היום בזכות גילוי מוקדם וערנות חיי ניצלו. אז בנות יקרות לא לטמון את הראש בחול לכו להיבדק גילוי מוקדם מציל חיים נקודה. מאחלת בריאות וחיים טובים לכולם. מקדישה את הסיפור שלי לחברה טובה שלי שכבר לא איתנו לצערי אורלי חייה ויצמן ז"ל. שבזכותה הייתי ערה לעצמי.

רחלי רווח :

חלתה בהיותה בת 57 היום בת 60 אחרי הניצחון הגדול.

במסגרת בדיקות דם כלליות שיצאו מצויין, אמרה לי רופאת המשפחה שמגיע לי ציון 100 בבריאות. אך התעקשה שעלי לעשות ממוגרפיה ואני לא רציתי בטענה שאין לנו במשפחה סרטן שד. בסופו של דבר, נבדקתי ואכן נמצא גידול. שוב התעקשתי ולא רציתי כימותרפיה, הרופאה החליטה לשלוח אותי לניתוח, כדי לראות קודם את הפתולוגיה, בניתוח נמצאו גם בלוטות לימפה נגועות שהוסרו. או אז לא הייתה לי ברירה ורצתי לכימותרפיה. בדיעבד אם הייתי נבדקת בזמן הגידול לא היה מגיע לבלוטות הלימפה. לכן המסקנה היא להיבדק ושוב להיבדק ולא לוותר...

רוזה מיכאלוב:

בת 42, גיליתי את הגוש בחודש אוקטובר 2015. הייתי בת 38.5 הרגשתי דקירה בצד שמאל מעל השד. היו כאבים ביד שמאל והרגשה של שפעת. קיבלתי מהרופא אנטיביוטיקה. פניתי לרופאים. אמרו לי שזה כלום. גם לא היה תור לאולטרה סאונד שד. בנובמבר עשיתי אולטרה סאונד. בדצמבר ביופסיה. רק בפברואר 2016 התחלתי טיפול כימותרפי.3 ניתוחים והקרנות. אני מבחינתי לקחתי אחריות על עצמי,אבל לצערי נתקלתי באטימות של הרופאים שאמרו שזה כלום. לאחר 10 ימים התבשרתי שזה סרטן שד. משם התחלנו את המסע. לאחר גילוי מחלה ובדיקות נוספות התברר שזה גנטי BRCA1.

אנה בובקוב:

בגיל 34, לפני שנה וחצי ביום רגיל ביותר כאשר אני בשיא החיים, נשואה+ 2 ילדים ועובדת בעבודה שאוהבת. הרגשתי משהו מוזר בשד, משהו שלא הרגשתי קודם או כנראה הרגשתי אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי אז חשבתי וכך חושבות נשים רבות שסרטן שד לא תוקף צעירות, לא האמנתי שלי זה יכול לקרות.

משהו בגוש הזה שהרגשתי בשד לא נתן לי מנוח והלכתי לכירורגית שד פרטית שאמרה לי שכנראה זה הורמונלי אבל ליתר בטחון הפנתה אותי לאולטרה סאונד שד. אחרי האולטרה סאונד כשחזרתי לכירורגית היא כבר לא הייתה כל כך אופטימית ומיששה אצלי בלוטת לימפה שהגדירה כחשודה.

לאחר מכן התחילה מסכת מפרכת של בדיקות, בירורים ולילות חסרי שינה על מנת להתאים לי את הטיפול הכי מתאים. כשקיבלתי את כל התוצאות מה שעודד אותי זה שיש דרך לצאת מזה והסרטן לא התפשט או שלח גרורות.

והחלטתי לא לשקוע בתוך זה אלא הבנתי שאני חייבת להיות חזקה ולעשות את הכל על מנת להבריא.

חשוב לי לציין שיש לנו רפואה מאד מתקדמת וזאת לא סיסמא "גילוי מוקדם מציל חיים".

עברתי כימותרפיה מאד אגרסיבית אך בסופה כמעט ולא נשאר זכר לגידול (וגם לשיער הארוך שהיה לי...)

תוך כדי התהליך ביצעתי בדיקות גנטיות וגיליתי שאני נשאית של מוטציה בגן BRCA-2 (ממש כמו אנג'לינה ג'ולי... אבל לי לעומתה לא הייתה היסטוריה משפחתית ידועה והגן עד היום עבר אבל לא התבטא במשפחתי).

חשוב לי להדגיש שמוטציה בBRCA מאד מעלה את הסיכוי של נשים לחלות בסרטן שד ושחלות והיא מועברת אלינו מאחד ההורים. חשוב מאד אם יש במשפחה היסטוריה של סרטן שד או שחלות לבצע בירור גנטי ולהיות במעקב.

מכאן הכל המשיך והתגלגל עשיתי ניתוח והקרנות מקומיות לשד שמטרתם למנוע חזרה של מחלה.

היום שנה וחצי לאחר הגילוי אני בריאה ואופטימית, חזרתי לעבודה ולשגרה אך מאד מקפידה להיבדק ולהיות במעקב.

חשוב לי בעיקר להעביר מסר לבחורות צעירות שהן חייבות להכיר את השד שלהן ולשים לב לשינויים בו ואם יש ספק הכי קטן להיבדק אצל כירורג שד ולבצע את כל הבדיקות.

עדנה שושן:

בשנת 2014 בהיותי בת 50 הלכתי לבדיקה שגרתית אצל רופאת נשים. באותה בדיקה הציעה לי ד"ר ניר לעשות בדיקת שד.

עם תוצאות הבדיקה,הודיע לי שישנו גוש בצד ימין משם נשלחתי בדחיפות לממוגרפיה, לאולטרה סאונד שהעלו חשד כבד לממאירות וכמובן נעשתה ביופסיה. לאחר יומיים זומנתי למרפאת השד, הלכתי עם בעלי, שם התבשרתי כי חליתי בסרטן השד. ההלם היה גדול מנשוא הדמעות שטפו את עיניו של בעלי, ומצאתי את עצמי מנחמת אותו שהכל יהיה בסדר והבטחתי לו ולילדים שאני יוצאת מזה אהיה חזקה ונעבור את זה יחד . למזלי הרב גילינו בזמן, הגידול הוסר בניתוח.

שלושה חודשים מייסרים הייתי מנוטרלת מעשייה יום יומית עם עזרה רבה מביתי גל ,התחלתי את ההקרנות ברמב"ם 33 הקרנות בהם נסעתי יום יום לבית החולים, הטיפולים היו לא נעימים בלשון המעטה לוו בחולשות ובכוויות מקומיות, אבל החלטתי להיות חזקה והרי הבטחתי לכולם שאני עוברת את זה כמו גדולה. ואכן לאחר הטיפולים לאט לאט החלמתי מהמחלה ואחר סידרת בדיקות הודיעו לי שאני נקייה והכל בסדר. כמובן שהיו לי רגעים שבהם בכיתי התפרקתי השתדלתי לא ליד הילדים ובמיוחד לא ליד נעמה הקטנה שלי שהייתה רק בת 7. החיים כמובן לא חזרו להיות כבעבר, ישנם כאבים בגוף אשר נמשכים עד היום. עברתי במשך שנה וחצי שיחות עם פסיכולוגית ואינני מתביישת בכך להפך, ממליצה לכל אחת שעברה את זה או שנמצאת בתהליך ללכת לשיחות, זה עוזר מאוד!! כיום אני 5.5 שנים לאחר הגילוי אני אדם אחר, פחות פעלתנית לוקחת הכל באיזי לאט לאט לא רצה אחרי החיים נותנת יותר מקום לעצמי ,ומשתדלת לעשות דברים שאני אוהבת. האמונה בבורא עולם עזרה לי להתמודד המון עם המחלה, האמונה שזה רק ניסיון שאני אצלח אותו נתנה לי את הכח להחלים ולנצח!! כיום אני הולכת לבדיקות פעם בחצי שנה עוקבת אחרי כל ממצא חשוד וכולי תקווה שלא אצטרך לעבור זאת שוב בעז"ה . ממליצה לכל אישה ללכת להיבדק כי גילוי מוקדם מציל חיים!

תבדקו! תנצחו! - כי אין אפשרות אחרת!!

ולכולם בשורות טובות אמן.

צילום: שרון שחר
 
צילום: שרון שחר