כותרת
> C;
1/1

יהונתן גרילק על חג סוכות

כרמיאלי פורסם: 09.10.17 , 11:27ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:
'והיה באחרית הימים', אז גם האנושות תבוא אל הסוכה – אל סוכת השלום הכללי. אז, אגודת אחים תקשר את האנושות הכללית. כאחים יבואו לחסות תחת ממשלת א-ל אחד. הסוכה תסיר מעל האנושות את כבלי שאול וחבליה אשר צעדיה תמכו אותו על שלט הדמיון התועה והמתעה לכבד כאלוהים את הקניין והרכוש. {רבי שמשון רפאל הירש}


סטטוס שבועי:
בחג הסוכות כאשר כל ישראל יוצאים מבתיהם, מהשגרה האפורה של ימות החול, האחדות קובעת לה את מקומה המיוחד. רק בשעה שכל ישראל מוקפים בדפנות של הסוכה, מאוחדים ומלוכדים המה פנימה, ללא כל פירוד ופילוג ביניהם. כך הם זוכים לשהות בצוותא תחת סוכת השלום הנפרשת עליהם מלמעלה ומגינה ומצילה אותם למטה.


ציטוט שבועי:
אין שנאה במקום שהשלום פרש את סוכתו בלב האדם. {הרמן כהן}


סיפור שבועי:
זה לא!


לרבי מיכל מזלוטשוב היו תפילין יקרות. הם היו חשובות לו ביותר, משום שבאו לו בירושה מאביו רבי יצחק זצ"ל שהיה ממאורי החסידות בדורו. פעמים רבות הציעו לו סכומי ענק על מנת לרכוש תפילין אלו, אך הם נענו בסירוב, למרות עוניו ודלותו.
בפרוס חג הסוכות לא הגיעו עדיין אתרוגים לזלוטשוב והדאגה מתחילה לכרסם בלב רבי מיכל. והנה בערב החג ממש הובא אתרוג יחיד, מהודר ויפה לעיירה, ומחירו בהתאם...
חשב לעצמו רבי מיכל, מאיין ישיג הון עתק לזכות באתרוג זה? חכך בדעתו, החליט ועשה מעשה. הוציא את תפיליו היקרות והלך לאחד מעשירי העיר שחפץ לקנותם. מכר את תפיליו ורץ לקנות את האתרוג היחיד והמיוחד.
כששב לביתו והראה לרעייתו הרבנית את האתרוג המושלם. התפעלה מאד מיופיו והדרו, ושאלה: כסף מנלן? השיב לה הרב: מכרתי את התפילין היקרות שהיו לי בירושה עבור האתרוג.
השיבה לו הרבנית: עבור מרכי הבית ההכרחיים, והדלות הנוראה שאנו חיים בה, לא מכרת. ועבור אתרוג, כן? ומרוב צערה באותו הרגע, השליכה את האתרוג מידיה לרצפה, ונפסל מלברך עליו.
עמד רבי מיכל ואמר: תפילין אין לי. אתרוג אין לי. ועוד אחטא ואכעס? – זה לא!


רגל שבועי:
יחד לב אל לב..


ארבעת המינים הנאגדים יחדיו רומזים לסגולת האחדות שצריכה להיות נחלת עם ישראל. וכך נאמר במדרש:
'פרי עץ הדר' – אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים.
'כפות תמרים' – אלו ישראל. מה התמרה הזו יש בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים.
'וענף עץ עבות' – אלו ישראל. מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל, יש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה.
'וערבי נחל' – אלו ישראל. מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל, יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים.
אמר הקב"ה יקשרו כולם באגודה אחת, והם מכפרים אלו על אלו.
מעלת האחדות היא כה גדולה עד שהקב"ה ייחד לה מצוה הרומזת על יקרתה. לא ניתן להגיע לאחדות אמיתית בין הבריות אלא על ידי סילוק מוקדם של גורמים המהווים סיבות לפרוד. התרוממות מעל קטנוניות, מעל הקנאה, התאוה והכבוד. רק המתעלה מעל נגיעות אישיות, הוא המסוגל לחיות באחווה עם הזולת.
האנוכיות הרואה את האדם במרכז ההוויה, היא המפריעה לקירוב הדעת שבין הבריות, ומונעת ממנו לשמוח באמת. התחושה האנוכית שחש האדם שתמיד 'מגיע לו', היא שורש פירוד הדעות בין בני אדם. מי שרואה את עצמו במרכז, לא יוכל לעולם להגיע לשמחת אמת. רק מי שעובד על מידותיו ומדגיש פחות את עצמו, תשרור השמחה במעונו, והוא יוכל לחיות באחווה עם הבריות.
לאחר יום הכיפורים, כשכל אחד מישראל זכה למחות ולסלק מליבו נגיעות אנוכיות, על ידי כך הוא יכול להתקרב אל הזולת ולהתאחד ולשמוח עימו בחג הסוכות.


חג הסוכות מאגד בתוכו את השמחה האמיתית לאחר טהרת הלב שחווינו בימים הנוראים. זו שמחה של אחדות שהיא המביאה לקירבת הבורא. כמו שנאמר: "ויהי בישורון מלך (אימתי?) בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל" {דברים ל"ג ה'}.


מגילה שבועית:
קהלת – 'כי זה כל האדם'


גם מי שאינו מתמצא בכל המגילה, יודע מן הסתם את המסר המרכזי שלה, בהתחלה באמצע ובסוף – "הבל הבלים אמר קהלת, הבל הבלים הכל הבל".
שוב ושוב, מודגש במגילה על עוד פן בחיים, על עוד דבר שאולי נחשוב שהוא חשוב ומשמעותי... שגם הוא הבל. האם אין זה מדכא? איך ייתכן שהמסר של המגילה מתאים בדווקא לחג הסוכות הנקרא – 'זמן שמחתנו'?
'תוקף ועיקר השמחה האמיתית - סוף דבר הכל נשמע את הא-להים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'. {רבי צדוק הכהן מלובלין}
לא מה שמגיע מתענוגות גשמיים, מוגבלים ושטחיים, גורם אושר לבני האדם. אלא התעלות אינטנסיבית, החודרת למעמקי הלב, שבמהותה היא רוחנית, רק היא גורמת אושר ושמחה אמיתית לאדם.