מאמן עם נשמה

מאמן ריצה, שחייה, רכיבה, ספינינג ופילטיס (טריאתלון) נומה (יצחק נומהאוזר) יליד צ'ילה, עלה לארץ כשהיה בן 12 בשנת 1972 והתגורר בקיבוץ "מסילות". את דרכו בתחום הספורט הוא החל כילד "מאז שאני זוכר את עצמי נמשכתי לספורט, כשלמדתי בבית הספר החקלאי, התמקצעתי באתלטיקה קלה". בגיל 17 הוא היה כבר אלוף הארץ בריצת 100 מטר ומשוכות והגיע להישגים רבים נוספים, שעליהם נומה אומר בצניעות "כשאדם מגיע אלי להתאמן, זה לא באמת מעניין אותו ההישגים שלי וזה גם לא חשוב". הוא היה לוחם ביחידת הקומנדו הימית והמובחרת, שייטת 13, אחרי שירותו הצבאי הוא המשיך בתחום הספורט, במקביל נומה הדריך ילדי חינוך מיוחד בכרמיאל ונוער בסיכון בקידום נוער בכרמיאל ובמשגב אימן קבוצות ילדים בספורט "אז גם הבנתי עד כמה אני אוהב ללמד", במקביל הוא גם מצייר ומנגן ועל תפיסתו החינוכית כמאמן הוא אומר "אני אף פעם לא מודד הישגים, אני שם דגש על הדרך, התהליך זה מה שחשוב באמת".

מתי גילית את הטריאתלון?

"לקראת סוף שנות ה 80 החל הטריאתלון גם כאן בארץ, בהתחלה התחלתי לעסוק בזה לבד ונשאבתי לזה מהר מאוד. זה מושלם לאנשים כמוני היפראקטיביים, כי מדובר בשילוב של שלושה תחומים, שלושה אנשים שונים באדם אחד. כשרק רצים למשל ומתאמנים במהלך השבוע על ריצה בלבד 4 פעמים זה קשה לגוף וקשה להתאושש, השילוב של שחיה, ריצה ואופניים לעומת זאת, זאת הוצאת אנרגיה מצוינת".

אתה מקפיד לשלב באימונים גם פילטיס, למה?

"פילטיס זה הבסיס לכל ענפי הספורט מהסיבה שהוא מחזק את מערכת שרירי הליבה, במידה ולא עושים זאת, הגוף בסופו של דבר עלול להיפצע. היום הקבוצה שאני מאמן זוכה לעשות הכל: פילטיס, ספנינג במידה ומזג האוויר אינו מאפשר לצאת לשטח, ריצה ושחייה, זאת מעטפת מאוד בריאה לגוף שאני נותן לקבוצה, אף קבוצה לא מקבלת כזאת מעטפת".

האימונים מתקיימים בכל ימות השבוע, כשבכל יום האימון שונה מקודמו, פעם פילטיס, פעם כקבוצת ריצה, פעם שחייה ועוד "מאוד חשובה לי האווירה הקבוצתית, אני משתדל להוסיף הנאה לספורט, מגוון במסלולים ותמיד מחפש אופציות נוספות, שכל אימון יהיה שונה, לשנות אווירה, לפעמים אנחנו יוצאים לפנות בוקר ורואים יחד את הזריחה בזמן שאנחנו שוחים בים, זה משאיר טעם לעוד. מספורט צריך להנות " אומר נומה כשבקולו נשמעת התלהבות.

מה היחס המספרי של נשים וגברים בקבוצה?

"בשנים האחרונות חל מהפך ויש הרבה מאוד נשים היום בענפי הספורט הללו. יותר נשים מצטרפות לרכיבות, לקבוצות ריצה ולשחייה. לרוב מדובר בנשים בוגרות שחיכו שהילדים יגדלו ועכשיו הן יכולות להשקיע את הזמן עבורן. התרומה של הנשים בקבוצה היא נהדרת, הן יוצרות אווירה מאוד חברתית, הן מתחזקות את הקבוצה ויש לנו הרבה בזכותן תחושה משפחתית בקבוצה. תמיד תהיה משהי שתדאג שאחרי האימון יהיה מאכל טעים לכולם, הן יוזמות טיולים משותפים. כך אנחנו הפכנו ליחידה מובחרת ומגובשת".

עד כמה תרמה לך העבודה עם נוער בחינוך מיוחד ונוער בסיכון להיותך מאמן?

"העבודה תרמה לי המון והשפיעה על כל הגישה שלי כמדריך ומאמין. הדרכתי ילדים של חינוך מיוחד והדרכתי נוער בקידום נוער, זהו נוער בסיכון שנפלט מבית הספר. זאת הייתה חוויה מעצימה ומיוחדת. בשלב מסוים התחלתי להדריך אותם באופני שטח, בהתחלה זה לא היה פשוט, הם ראו אותי, אדם מבוגר שנמצא בכושר והם לעומתי התקשו לעלות בעליות, הם הרגישו תסכול. התהליך שהם עברו היה מאוד מרגש, נקשרנו מאוד, נסענו יחד לפולין ועברנו חוויות רבות. ככול שנקשרנו יותר, כך הם הפכו את עורם כדי להצליח, חלקם המשיכו להתאמן גם אחר כך, הפסיקו לעשן ושמרו על הגוף. הספורט מחזק שאיפות ומסייע בהתמדה. בגלל שאני גם מצייר נהגתי להגיע עם בריסטולים וצבעים ולתת להם לצייר, יצאו משם ציורים עם המון רגש והבעה.

אחרי מספר שנים החלטתי לעזוב, היה לי קשה רגשית לעבוד שם, לקחתי את העבודה הביתה ולא הצלחתי לעשות הפרדה. כשעובדים עם נוער בסיכון, צריך להיות שם איתם לחלוטין, כשהנער נקשר למדריך הוא מצפה ליחס תמידי, הוא כבר נפגע בעבר ממבוגרים שנטשו או שלא האמינו בו. העבודה לצערי השפיעה עלי רגשית והתקשיתי להמשיך. שם הבנתי עד כמה אני אוהב ללמד, עד כמה אני מחובר לתחום החינוך, אני לא רק מאמן, אני מדריך ומלמד כל דבר שאנחנו עושים, אחד הפחדים שהיו לי בעבר, זה היה להרצות, היום זה הדבר שאני אוהב במיוחד . אני שם דגש דווקא על האנשים שקשה להם לעשות שינוי ולא על אלה שזה בא להם בקלות. ההתרגשות האמיתית שלי היא לראות את התהליכים שהמתאמנים עוברים. בזמן שאימנתי ילדים ראיתי עד כמה האימונים משנים אותם, מגבירים להם את הביטחון העצמי, משפרים להם את ההישגים בלימודים, הייתי נרגש כל פעם מחדש שהם היו אומרים לי שהם לא יוצאים לבלות ביום שישי כי, הם צריכים לקום בשבת בבוקר מוקדם להתאמן. זה סיפוק עצום, לראות את הנוער גדל, נוער טוב ואיכותי".

מה המוטו שלך העיקרי כמאמן?

"הרבה אנשים אמרו לי שאני מאמן עם נשמה, אם אני שומע את זה כל כך הרבה פעמים, כנראה שאני כזה. עבורי התוצאה מעולם לא הייתה חשובה וזה השינוי בתפיסה שלי לעומת, מאמנים רבים אחרים. ההבדל שכשמאמן מגיע רק מתחום הספורט, הוא ישים דגש על הישגיות לעומת אדם שמגיע מהחינוך. בין ספורטאים בגישה החברתית ויש ספורטאים בגישה התחרותית, אם תדרוש מאדם בגישה החברתית להפוך להיות תחרותי, אתה תשבור אותו וההפך. לפעמים רואים בחוגי כדורגל את האב התחרותי והילד המתוסכל כי הוא חברתי, זה יוצר קונפליקטים. זה מה שקשה לי לראות בשיעורי ספורט בבתי הספר, שהציון נמדד לפי זמני ריצה למשל ולא אם התלמיד השתדל, בבתי הספר חוטאים בכך, שברגע ששמים דגש רק על תחרותיות והישגים, לא מחנכים לספורט, זה מאוד מפריע לי.

יש כאלה שזה בא להם בקלות, יש השפעה של גנטיקה ולכן, אני מתרשם מאלו שעברו תהליך שלא היו ספורטאים כשהגיעו אלי. מאמנים שנותנים מדליה לפי תוצאה ואני אתן למי שעשה את השינוי המשמעותי ביותר בחיים. כשאני הייתי אלוף הארץ, זה בא לי בקלות, אני מעריך את המאמץ, את הדרך וקשה לי לראות מאמנים שמסיימים קורס ומקימים קבוצה, ללא גישה חינוכית. הטריאתלון לא מחייב אותך להיות השחיין הטוב ביותר, האצן הטוב ביותר או הרוכב המוכשר ביותר, אלא השילוב, להצליח לשלב וזה מה שיפה בעיני". זה שצברתי אליפויות לא באמת מעניין, אני רוצה שהם יתרשמו מעצמם. כשבחורה מגיעה אלי כי רוצה לעשות שינוי בהרגלי החיים, זה באמת לא מעניין אותה לשבת ולשמוע עלי, היא במצב שרוצה להתמקד בדרך שלה. אני מתמקד בחינוך לערכים, חינוך לחיים בריאים ולא אמדוד אנשים לפי מספר קילומטרים. דווקא בגישה שלי, צומחים הספורטאים הטובים ביותר".

לאתר של נומה >> https://bit.ly/31Sb9Kk

טלפון ליצירת קשר >> 072-3925293