אימרה שבועית:
עיקר התשובה אינו על עבירה דוקא, אך צריך האדם לשוב להתדבק בשורשו.. {רבי יהודה אריה לייב מגור בעל ה'שפת אמת'}
סטטוס שבועי:
אדם ישן אינו משתנה. אדם ישן אינו מתחדש. אף אדם אינו הולך לישון בלילה עם מידות רעות, וקם בבוקר עם מידות טובות. אדם ישן הוא אדם שממשיך את עצמו מכוח האתמול, פועל מכח האנרציה. עושה היום את מה שעשה אתמול, אך ורק מפני שכך הוא רגיל משלשום. אדם שצובר את האכזבות, את התסכולים, את הכשלונות ואת הייאוש שהם מולידים, ואיתם הוא מזין את יום המחר. אין ספק כי יום המחר שלו נראה בהתאם...
בפתחה של שנה חדשה עומדת בפנינו האפשרות להיות בשנה הקרובה מה שהיינו בקודמתה. עומדת בפנינו גם אפשרות לקום בפעם המי יודע כמה, ובאומץ לצעוד לקראת שינוי...
ציטוט שבועי:
לראש השנה ויום כיפור אין היסטוריה, אין זיכרון, אין עבר, אין סיפור, אין דרמה. לכן, לא הזמן, לא הלידה ולא הזהות קובעים את תוכנם. לא מה קרה בעבר, אלא מה אפשר שיקרה. {אריה בן גוריון}
סיפור שבועי:
'בוחרים בדרך'
לפני אמירת הסליחות נעמד רבי חיים מצאנז זצ"ל לפני קהל המתפללים ופתח ואמר: אדם תועה כמה ימים ביער ולא יודע איזוהי הדרך נכונה שילך בא. לפתע פתאום ראה אדם אחר הולך לקראתו. שמח בלבו, עתה בוודאי ידע את הדרך. שאל אותו: אמור לי בבקשה היכן הדרך לצאת מהיער? זה כמה ימים אני תועה. אמר לו: אף אני אינני יודע, גם אני תועה כאן כבר תקופה ארוכה, אלא אומר לך בדרך שהלכתי אני, זו לא הדרך! עכשיו נחפש דרך חדשה!
כן אנחנו, אמר הרבי. דבר זה אני יכול לומר לכם, שבדרך שהלכנו עד עכשיו אין לנו ללכת, שבדרך זו תועים. אלא עכשיו נחפש ביחד דרך חדשה!!
פרשה שבועית:
פרשת כי תצא / 'הכי אחי'
"לא תראה את שור אחיך... והתעלמת מהם, השב תשיבם לאחיך. ואם לא קרוב אחיך אליך... ואספתו אל תוך ביתך... עד דרוש אחיך אותו והשבות לו... וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך... לא תוכל להתעלם" {דברים כ"ב, א'-ג'}
אפילו אדם שלעולם לא ישלח ידו ברכוש רעהו, יראה היתר לעצמו להרים בלא פקפוק חפץ שאבד לזולת ברחוב. לא בכל מקרה יחזירנו לבעליו, אף לא יטרח לחפשו, גם לא אם האבידה נושאת סימני זיהוי כלשהם. נסיבות 'מקילות': אין המאבד הזר מוכר לו. ברור, אם ימצא שעון של קרוב משפחתו, ידידו, או מכרו, ישיבנו ללא דיחוי. אולם, אבידתו של פלוני הזר?
יושם נא לב לסגנון האישי, המחנך, של הפסוקים הפונים אל רגש האחווה: חמש פעמים מוזכרת במצווה זו המילה "אחיך", כדי לרמז ולהורות: פתח בקרבך את התחושה שכולם הם "אחיך", כי אז - לא תוכל להתעלם מאבידת האח.
חובת השבת אבידה הינה רחבה יותר ממה שמשתמע ממנה במבט ראשון. בפסוק הראשון נאמר: "השב תשיבם" (שם, א'). כפל מילים זה מצביע על הדרישה הבאה:
'החזירה וברחה, החזירה וברחה - אפילו ארבע או חמש פעמים, חייב הוא להחזירה, שנאמר: 'השב תשיבם' (מדרש ספרי מ"ו).
אין להסתפק, איפוא, בהשבה חד פעמית. אותה פרה, אם היא נמלטת פעם נוספת מרפת בעליה ואנו מצאנו אותה, מוטלת עלינו חובת השבה כבפעם הראשונה. אף כי החובה מתנגשת בטענה, הלוחשת בלב: שישמור עליה טוב יותר! מצווה זו מלמדת שעל כל אדם מוטלת אחריות מסויימת לקיום רכושו של הזולת ולשלימותו.
ועוד לימוד.
בפסוק השני מיותרות שתי המילים הבאות: "והשבותו לו". די היה לכתוב לציין: "עד דרוש אחיך אותו" והייתי יודע כי חלה עלי חובת השבה. למדו מייתור מילים אלו שאין על המוצא להאכיל את הבהמה שמצא מכיסו שלו. מאידך גיסא, לא יתכן מצב בו יזין אותה וביום השבתה לבעליה יגיש לו גם חשבון הוצאות. הלכה אחרונה זו מסדירה את הבעיה. הוצאות הבהמה שנמצאה תבואנה מן ההכנסות הבאות מגופה, ולא - תימכר, והכסף יישמר לזכות הבעלים החוקיים.
במדרשי חז"ל מובאות דוגמאות רבות לרמת ביצוע מעשית של מצווה זו.
מעשה ברבי פנחס בן יאיר, שהיה דר בעיר אחת בדרום, והלכו אנשים להתפרנס שם. והיו בידם שתי סאין של שעורים, והפקידו אצלו, ושכחו אותן, והלכו להם. והיה רבי פנחס בן יאיר זורע אותן בכל שנה, ועושה אותן גורן וכונסן. אחר שבע שנים הלכו אותן חברים לשם לתבוע אותן, מיד הכיר אותם רבי פנחס בן יאיר. אמר להם: בואו וטלו אוצרותיכם (מדרש דברים רבה ג', ג').
שתי הסאין הצמיחו אוצר שלם. מצווה מעשית וקונקרטית, הצמיחה בלב רבי פנחס בן יאיר חובה מוסרית לדאוג לשלימות רכוש הזולת כשהאחריות הוטלה עליו.
זוהי מצוות השבת אבידה עם מספר דוגמאות מהשלכותיה החברתיות וההלכתיות.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק – 'פרשה ולקחה'}
שבת שלום – יהונתן גרילק
