סצ'י, בן 90 סבא לשלושה נכדים ולשתי נינות, הגיע לכרמיאל בשנת 1964 והיה בין המשפחות הבודדות הראשונות בכרמיאל.
עוד הרבה לפני שברוך ונגר ז"ל היה לראש העיר הראשון של כרמיאל, בזמן שאדם טל, היה בראש צוות הקמתה של העיר כרמיאל.
לא יודעת כמה באמת יודעים או זוכרים את שמו הפרטי, יוסף אך מאז ומעולם נקרא בשם משפחתו, סצ'י.
הוא היה מורה למוזיקה הראשון בעיר, לימד בבית הספר הראשון והיחידי שהיה בכרמיאל, בית ספר פלמ"ח.
לימים לימד גם בבית הספר "הדקל"- המורה למוזיקה שהביא איתו לכל שיעור מנדולינה, פנקס ונקודה שחורה!
עליה נספר בהמשך...
בעל חזות אירופאית, היה מתהלך בחליפות מגוהצות עם ממחטה בכיס המכנסיים.
שיערו מסורק ומסודר למשעי, כמו יצא מסרט המועמד לאוסקר.
אין שיחה של ראשוני העיר וותיקי העיר, שהוא לא מוזכר בה.
תלמידיו, שהיום הם כבר הורים בעצמם, חלקם הגדול בעצם סבים, לא מפסיקים לשתף את הסיפורים, הזיכרונות והחוויות האישיות שלהם איתו.
את החוויות המשותפות, למרות שהיו בגילאים שונים ובכיתות שונות לכולם סיפורים משותפים על סצ'י.
האחד מתחיל לספר סיפור עוד ארבעה מדקלמים יחד ומסיימים את הסיפור בעוד כל השאר בעצם זוכרים כל פרט ממנו ושוב צוחקים, מתמוגגים, נרגשים.
ואין זה משנה שלאורך השנים, חוזרים על הסיפורים בפעם המי יודע כמה?
מתענגים על הגעגוע לתקופה היפה שלא תחזור שוב לעולם ולמורה שאהבו וכבדו במיוחד, המורה בעל חזות מרשימה, עם המבטא ההונגרי שלא הכירו ולמדו להכיר ולאהוב.
סצ'י, ניצול שואה, אחרי המלחמה חזר הביתה לבודפשט והתחיל ללמוד מוזיקה באקדמיה.
בתור סטודנט ניצח על תזמורת ובאחד החוגים הכיר את אישתו שהייתה אף היא ניצולת שואה.
במקצועו היה מנצח מקהלות ותזמורות, למד על כינור שהיה הכלי העיקרי שלו אף על פי שחשבנו שזו הייתה דווקא המנדולינה אותה נשא בכל יום לבית הספר והייתה חלק בלתי נפרד ממנו.
הקים את המקהלה בבית הספר שהשתתפה בכל אירוע בעיר וגם את תזמורת המנדולינות איתה הופיע באירועים לא רק בעיר וייצג את כרמיאל בכבוד רב.
היה אחראי על כנס המקהלות, הכין עיבודים שריגשו תמיד את כל המאזינים וידע גם לשמח עם האקורדיון.
אין ספק שכרמיאל זכתה באדם מוכשר ומכובד בעיר.
שאלתי את סצ'י, מה הביא אותו לעיר כרמיאל?
סצ'י נרגש מהשיחה משתף ומספר כי נישא לאילנה אשתו ז"ל עוד בהונגריה, ממנה ברחו ועלו לארץ בשנת 1958 היישר לקיבוץ פרוד אותו רצה לעזוב בכל מקרה ואז שמע שמתכננים לבנות עיר חדשה.
התעניין והגיע לעיר בשנת 1964 עם אשתו אילנה ז"ל שנפטרה בחודשים האחרונים, האישה שאהב כל כך שהייתה לצידו 70 שנים.
לכרמיאל הגיעו עם בתם היחידה חוה (גמליאלי), שהייתה אז רק בת שנתיים וגרו הרבה מאוד שנים בבניין הראשון שנבנה ברחוב הגליל, היום הוא גר בשכונת רבין.
סצ'י היה שונה מאוד מהנוף שידענו.
סצ'י היה נושא עימו תיק קטן ושמן מעור, לפעמים חוברות תווים הציצו מתוכו, לפעמים גם כריך היה נראה בו, את המנדולינה שלו שהיה נושא בתוך הקייס שלה, אגב- עד היום קיימת בביתו אך מעט מאוד בשימוש.
רק אחרי שהעתקנו בשיעור את השיר שנכתב בגיר על הלוח, רק אחרי שלמדנו לשיר אותו, יצאה המנדולינה מהקייס וליוותה אותנו שרים.
כאשר תלמיד היה מפריע בשיעור ומצליח להכעיס את סצ'י, היה שולף מכיס ג'קט החליפה שלו, עיפרון קטן שהמרחק מחוד העיפרון למחק היה כל כך קרוב עד שלא הבנו איך הוא מצליח לאחוז בו.
באותו הכיס היה גם פנקס קטנטן שבו היה מוסיף "נקודה שחורה" ליד שם התלמיד המפריע.
איום הנקודות השחורות הצליח לעבוד על התלמידים, על אף שאף אחד לא זוכר שמישהו נענש ומה באמת עשה עם כל הנקודות שאותם כמו חרט על הפנקס שהיה בידו והוחזר לכיס העליון בז'קט החליפה, צמוד לגופו.
סצ'י!
אחרי שיעורים בכיתה, מבחני קבלה, חזרות במקהלה, לימוד נגינה, חיים שלמים של תווים, צלילים, מנגינות ונעימות, יצא סצ'י לפנסיה.
כמה שנים אחרי, כשחיפש לתרום, התנדב במשך 15 שנים למועדון ההונגרי והיה ליושב בראשה.
אירגן אירועים ומיזג גם לעולים ממקומות שונים.
לימים נפרדו הרבה חברים בשל גילם וכך קרה שבעצב רב, המקום נסגר.
הבת, חוה מספרת עליו כי אומנם אבא סצ'י היה מזוהה עם המנדולינה, אך זהו היה כלי העבודה שלו.
הנשמה הייתה בכינור בו ניגן , עד היום מספרת חוה, כאשר שומעת ניגון של כינור, היא נזכרת בזמן האיכות שהיה לה עם אבא בילדותה כאשר ניגנו יחד, מה שמביא אותה עד כדי התרגשות ודמעות.
חוה התחילה את לימודיה על כינור, אך עד מהרה רצתה להיות כשאר התלמידים ועברה לנגן במנדולינה ואף הצטרפה לתזמורת של אבא, שם ניגנה במשך שנים, גם בתזמורת של הבוגרים.
על אביה מספרת שאולי היה קצת קשוח, קפדן, בעל עקרונות.
יחד עם זאת, אהבתו לילדים הייתה גדולה, סיבה שהחזיקה אותו במקצוע 30 שנים והצד הרך ביותר בו, התגלה כאשר הפך להיות סבא מושלם לילדיה.
לביאה שלו, חברה של חוה מספרת כי בזמנו, היו נפגשים בערבי שישי ועושים שמח, חבורה הונגרית בה גם הוריה לקחו חלק, לילי ואשר שלו (שולץ(
סצ'י ניגן ביחד עם אביה בכינור, שירים הונגריים וצוענים, החברה היו רוקדים.
"כילדים היינו מאזינים והיה כייף גדול, למדתי אצלו נגינה במנדולינה והייתי בתזמורת".
אם גם לכם יש זיכרונות שתפו אותנו...
.jpeg)
