כותרת
> C;
1/1
אורח חיים

עם שתי מזוודות, שני ילדים ואומץ עברו להודו

כרמיאלי אורח חייםפורסם: 24.04.19 , 12:10ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

עם שתי מזוודות ושני ילדים יצאו למסע בהודו. סיפורה של משפחה ישראלית נורמטיבית, של שני אנשי חינוך מקיבוץ לוטם שבמועצה האזורית משגב.
נטע מנור קלין ויפתח קלין בני 37 שבחרו לעזוב את כל הטוב שהיה להם ולהחליפו לטובת חיים קסומים יותר ומרתקים. הם החליטו לחיות חיי חופש גם כשאתה עובד. לחנך קצת אחרת את ילדיהם דרך חיים עשירים, מרתקים ואחרים בהודו.
הם מכרו את תכולת הבית וגם הכינו סרטון, אשר עלה לרשת, ובסרטון שמראה את ביתם ואת החצר הטבעית, הם מודים על כל הקסם שהתרחש אצלם- בריאת חיים ונגיעה בכל כך הרבה אנשים קרובים ועוד מאות שהגיעו לסדנאות שלהם.
הם נפרדו מכולם ונסעו אל תחילתו של המסע בהודו.

הכירו את נטע ויפתח קלין שמלבד שתי מזוודות, תיק ושני ילדים, מעיין בת ה- 5 ואור בן ה- 4, ארזו גם אומץ והחליטו להגשים חלום. אין ספק שלשם כך נדרש אומץ!
בחיים בו פחדים מצליחים לשתק את רוב האנשים, נטע ויפתח החליטו לא רק להעז ולהגשים חלום, אלא להיות משמעותיים עוד יותר בשביל אחרים במקום בו צריך אותם ולהוות השראה ועזרה למען תרמילאים ותרמילאיות, ועל כן פתחו את "מרכז בינדו", שפירושו הגרעין הפנימי. המרכז פעל חצי שנה בחוף קודלי שבדרום הודו ובימים אלה נפתח לעונה שנייה במרומי ההרים של דרמסאלה.

היות וידוע לכל, כי מסע להודו תמיד מזמן אתו חוויות שונות ומגוונות לטוב ולרע "אז מתגלים בכל אחד ואחת מאתנו שכבות והגנות, כוחות וחסמים" בדיוק לשם כך נטע ויפתח מעבירים סדנאות, שיחות אישיות מלב אל לב וגם שיחות וקבוצתיות של איך אני רוצה לחיות את חיי? להיות קורבן או מלך?
נטע מעבירה גם מפגשים אישיים בשיטת גרינברג- שמשלבת אבחון בכפות הרגליים, מגע והדרכה מילולית. מטרת השיטה לשחרר אנרגיות שתקועות בגוף בגלל תגובות ישנות, דפוסים וכאבים פיזיים.
חשוב לציין שהשניים פועלים ללא כוונת רווח. התשלום הוא סמלי ובכך מראה המטייל "דמי רצינות" ונועד אך רק להחזר ההוצאות.
נטע, שהייתה כבר מספר פעמים בהודו, מספרת שמתוך ההבנה של איך מתנהלים שם המטיילים בתקופת חיים שכזו, מאוד חשוב לה וליפתח לתת כתף ואוזן קשבת, לעזור ולתת כלים להתמודדות עם הודו ועם החיים בכלל.


לתהייתי שלפתוח מרכז ולעזור אפשר גם בארץ נטע משיבה: "מאז נולדו הילדים החיים כאילו מבוססים רק על פשרות וצמצומים והיכולת להיות גם הורים וגם לפתח קריירה נראים כבלתי אפשריים. המרוץ אחר הפרנסה בשילוב יוקר המחיה בישראל, גרם לנו לחיות חיים מאד אינטנסיביים, שקיבעו אותנו במעין מעגל סגור שהרגשנו שצמצם אותנו כאנשים, כהורים וכאנשי מקצוע".

היום אתם לא חיים בצמצום? מה ההבדל או הערך המוסף שאתם מקבלים מהחוויה הזו? "הכוונה בצמצום איננו להיבט הכלכלי. גם בישראל וגם בהודו החיים שלנו הם צנועים, בהיבט החומרי. הצמצום בישראל היה של היכולת שלנו להתפתח ולהתבסס מבחינה מקצועית, להרחיב את סך האפשרויות והחוויות, לפגוש אנשים ממקומות שונים ומתרבויות שונות, לקבל נקודות מבט נוספות על העולם. אנחנו פוגשים בהודו אנשים שלא היינו פוגשים בשום מקום אחר ובשום הזדמנות אחרת ולא רק פוגשים אותם, אלא עובדים איתם".
אין כוונה להתפרנס? לתת לעצמכם ולילדים קצת יותר? "ודאי שיש כוונה להתפרנס, אבל אין כוונה לחיות במרדף אחרי הפרנסה. החיים בהודו פשוטים וצנועים, אך מלאים בשפע של חוויות, אוכל מגוון וטרי, מפגשים עם ילדים ובוגרים משמעותיים, למידה דרך התנסויות ולקיחת אחריות, שיחות באנגלית, מפגש עם תרבויות אחרות ועוד ועוד".

הילדים לא משתעממים? מה הילדים עושים כל היום? "הילדים שלנו מקבלים המון, בכל רגע נתון. גם ההתמודדות עם קשיים ואתגרים מלמדת אותם שיעורים מאד משמעותיים".

מה ההבדל בין הארץ לשם? לא רק הנוף? "הנוף הוא אותו הנוף בסך הכול. הטבע כאן ובישראל מהמם ואינסופי. ההבדל הוא בקצב החיים האיטי והפשוט, במפגש האנושי הפשוט עם אנשים מכל העולם ומכל רחבי הארץ, שנמצאים בטיול בעצמם ולכן מתאפשר מפגש נקי ואיכותי ומעמיק, גם אם הוא לעיתים קצר. בשגרת החיים בישראל המפגשים האנושיים היו מצומצמים בכמות ובמגוון בצורה משמעותית. ההבדל הוא גם באפשרויות שנפתחות במסע שכזה, בחוויות, בחוסר הידיעה ובאפשרות לשחרר כל תלות או עוגן, בכל היבט שהוא, מה שדורש מאתנו הרבה יותר דיוק, ורסטיליות והתפתחות אישית.
הבחירה שלנו הייתה בשלב זה לא לשלוח את הילדים למסגרת חינוכית מתוך תחושה שסך החוויות שהם חווים אתנו, עם ילדים של משפחות מטיילות או עם מבוגר משמעותי אחר (חברים/ בייביסיטר) במציאות החיים הזו מעשיר אותם הרבה יותר מכל מסגרת חינוכית. דווקא כאנשי חינוך, אנחנו לא רואים את היתרון של מסגרת חינוכית על למידה דרך חוויות משותפות ומשפחתיות".


להבנתי יש כמה מרכזים רוחניים שם לישראלים, מה ההבדל בין מה שאתם מציעים למטייל? "המרכז שלנו איננו רוחני ואיננו מיועד רק לישראלים. רוב המרכזים הרוחניים הישראליים סובבים סביב הדת היהודית, בדרכים שונות ועושים את עבודתם באופן מעורר הערכה. אנחנו באנו לכאן כדי להצטרף למסע האינדיבידואלי של כל אחת ואחד מתוך הנחה שכל אחד מהם הוא אינדיבידואל. המסע להודו מקלף הרבה קליפות ונחשף ה'בינדו', הגרעין הפנימי, הפוטנציאל. תוך כדי התהליך הזה, נחשפים משקעים ואתגרים, כמו גם גילויים מפתיעים ומטלטלים על מי שהם רוצים ויכולים להיות. חשוב לציין שרוב התרמילאים, מכל העולם, יוצאים להודו בצמתים שונות של החיים, אחרי שהיו בתוך מסגרות שונות – לימודים, צבא, לימודים אקדמיים, אתגרי פרנסה, לפני הפרישה או אחריה. הודו מאפשרת חופש טוטאלי, בגלל גודלה והאפשרויות האינסופיות שהיא מציעה מבחינת נופים, תרבויות, התפתחות רוחנית במדיטציה, יוגה וכד'. אנחנו מציעים יד מכוונת, אחראית, שנותנת שיקוף וכלים פרקטיים לכל אחד ואחת לפי רצונותיו, צרכיו, המקום בחיים והשלב בטיול. המענה הוא אינדיבידואלי לחלוטין. אנחנו לא פועלים מטעם אף ארגון או מייצגים אמונה או דת".
עוד חשוב ליפתח לספר כי הם לא עזבנו את ישראל ולא ירדו מהמדינה "אנחנו במסע. אני מאמין שנחזור, מתי? לאן? באיזה דרך, אין לנו מושג ואנחנו שמחים על החוסר ידיעה".

צילום עצמי

עם שתי מזוודות, שני ילדים ואומץ עברו להודו

צילום עצמי