חדשות מרגשות מתערוכת "תתארו לכם עולם"
הציור שבסיום התערוכה יגיע לידי קרן פלס שמחכה לקבל אותו :)
אנחנו שמחות לחשוף ציור שמן מקורי ועוצר נשימה שציירה ד"ר אפרת רם טיקטין בהשראת השיר "גשם של אוקטובר"
שמן על קנבס, 80*100 ס"מ
שכתבה קרן פלס והשתתף באוריווזיון 2024 בביצועה של עדן גולן.
הציור צוייר כמענה ל"קול קורא" שפרסמנו בגלריית WeArt לכבוד תערוכה הנקראת "תתארו לכם עולם" המשלבת יצירות אומנות מקוריות לצד שירים ישראלים.
היצירה לוכדת את העומק הרגשי והאנרגיה הדינמית של השיר, ומביאה חזון ייחודי לחיים על הבד.
בואו לבקר ותנו לאמנות להעביר אתכם לעולם של דמיון ויצירתיות. אל תפספסו את ההזדמנות לחוות את המיזוג בין מוזיקה ואמנות
מאז ומעולם הייתי אדם של מילים. ככזו מצאתי את הביטוי הרגשי והשכלי שלי בקריאה ובכתיבה, לעיתים באופן אינטנסיבי. השפה היתה עבורי כלי מרכזי לביטוי. בעוד שבכתיבה הסיפורית אפשרתי לעצמי לנוע בחופשיות בין שימוש קפדני במילה המדויקת לביטוי משוחרר, מטאפורי ונטול ביקורת, בכתיבה האקדמית נמשכתי לדיוק הבלתי מתפשר שהפילוסופיה מחייבת בהבנה ובהגדרה של מושגים ורעיונות. לפני כשנה ומחצה העזתי לראשונה לאחוז בעפרון ובמכחול ולנסות להביע רעיון או הרגשה בצבע ובצורה. להפתעתי גיליתי שאני מוצאת עונג ושחרור בביטוי מסוג אחר שלא דורש דיוק מילולי. וכך האתגר של חיפוש אחר התיאור המדויק של דבר באמצעות שפה התחלף באתגר חדש – כיצד זווית ועובי של קו או גוון וטון של צבע מאפשרים לי לבטא דברים שונים.
אבל למרות שאמצעי הביטוי השתנה, דבר אחד נותר משותף לשני תחומי ההבעה – היות אדם. עולמם הפנימי של בני האדם הוא מרכז העיסוק שלי. האופן בו היחיד מבין את עצמו ובונה את זהותו, האופן בו היחיד נאבק להציג את עצמו בפני הזולת, להיות מובן, להיות מוכל אך להיוותר נפרד. הבדידות שאנו נותרים בה כשאחרים מנסים לפרש מי אנו.
היחיד והזולת, המפגש הבלתי נמנע ביניהם והמרחק שלעולם יוותר ביניהם. זהו מרכז עיסוקי באקדמיה, בכתיבה הספרותית ובציור. בכל אחד משלושת הציורים המוצגים בתערוכת "על הפנים" אנו פוגשים את האחר: המבע שקורא לנו הצופים, והציווי שהמבע מטיל עלינו – ראה אותי, הכר בי.
היטיב להסביר זאת הפילוסוף היהודי-צרפתי עמנואל לוינס. "הפנים הן משמעות לעצמן. אתה – זה אתה. במובן זה אפשר לומר, שהפנים אינן "נראות". הפנים אינן יכולות להיפך לתוכן שמחשבתך היתה יכולה לאחוז בו. הפנים אינן יכולות להיות מוכלות בשום דבר, והן מוליכות אותך אל מעבר" (לוינס, ע'. 1996. האתיקה והאינסוף, שיחות עם פיליפ נמו. ירושלים: הוצאת מאגנס. עמ' 68).
הפנים הן דיבור, טוען לוינס. כאשר אנו "שומעים" את האחר (ולא רק רואים את מתאר פניו) אנו נדרשים לענות לפניה זו ומכאן נובעת אחריותנו. "מן הרגע שהאחר מסתכל בי, אני אחראי כלפיו אף מבלי ליטול כלפיו כל אחריות שהיא; אחריותו מוטלת עלי" (עמ 73).
ד"ר אפרת רם טיקטין הינה מרצה בכירה במחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקריה המרכזיים הינם פילוסופיה פוליטית, אתיקה יישומית פילוסופיה של המשפט וביואתיקה.
.jpeg)
