כמה חום, אהבה ורגישות יש באישה הכל כך עוצמתית הזו.
והמפגש מרתק אותי, למרות שחשבתי שאני יודעת הכל, למרות שהיו שורות שהכרתי מהכתובים לשמוע את סי מדברת הפך חלום למציאות, עשה את כל ההבדל.
אני מבקשת להתעדכן מה קורה בחודשים האחרונים ואיך היא מרגישה עם סיבוב הופעות מצליח "25 שנה על הבמה" וסינגלים שיצאו ומושמעים הרבה בתחנות הרדיו: "ליפגלוס" ו"סוס מעץ".
לפני הכל אי אפשר להתעלם מהמלחמה, "מבצע צוק איתן" ומהעובדה שסי היימן כבר לא מחכה שיקראו לה. במבצע צוק איתן, היא הייתה הראשונה מבין האמנים שירדו לדרום לשמח ולחזק את התושבים היושבים במקלטים.
מסתבר שמלחמות כן קורות גם בקיץ לצערנו, וההופעה האחרונה והנהדרת של סי באחת מההפסקות האש בט"ו באב בתיאטרון תמונע. ההופעה הייתה מלאה עד אפס מקום וגם הוזמנו הרבה מתושבי הדרום להפוגה מהמצב.
הסינגל החדש, השני מתוך אלבומה החדש "סוס מעץ" הוקלט בין אזעקה אחת לשנייה, סי חשבה שחשוב להמשיך בשגרה והשיר נולד אל תוך ההופעה "25 שנה על הבמה" ומעיד על הצלחה גדולה מאוד.
סינגל נוסף חדש " ליפגלוס" הפך לאחד השירים הכי מושמעים בתחנות הרדיו בחודשים האחרונים.
אין מאושרת מסי לחזור לבמה. סיבוב הופעות עם כל הלהיטים הגדולים מאלבומיה הראשונים כמו: "גיבור גדול", "לא עובדת בשביל אף אחד", "כמו צמח בר", "חצי עולם" ועוד.
הכרטיסים נמכרים שבועות מראש, הקהל כאילו וחיכה רק לה לחזור, להחיות שוב את הרוק כמו שרק סי יודעת והיא חוזרת! חוזרת והפעם בשביל להישאר.
הביקורות מרגשות והתקשורת אחריה, כותבים על עיבודים מרגשים בשיריה הישנים לצד החדשים.
"זאפה" הרצליה, "תיאטרון תמונע" ו"בית היוצר" ת"א, "מונארט" אשדוד, "הג'ק" אשקלון ועוד.
את כל אלה היא עושה עם ה"שלטרים" הלהקה שלה.
להקה צעירה של חבר'ה מוכשרים: מאור ויזל – גיטרות, הפקה מוזיקלית ועיבודים, איתי זיכרי – קלידים, פסנתר ושותף לעיבודים, יפעת נץ – בס, אודי גלברט – תופים ושי ברקוביץ' – סקסופון.
אולי כדי להבין מאיפה היא שואבת כוחות צריך ללכת קצת ממש רק קצת אחורה אל ילדותה
ילדות בקיבוץ בית אלפא, שם אני פוגשת אותה לראיון.
ילדות לא קלה, לבדה ומשפחה מאמצת אחרי שההורים עזבו את הקיבוץ.
גם בדף הפייסבוק שלה הנושם ברצף, לא נח.
היא מצולמת בנוף עמק יזרעאל באותו היום וכותבת: כמה כיף לחזור הביתה.
והיא מבקשת ממני שנצטלם בנוף של הקיבוץ שכל כך נוגע בה, כל כך מרגש, כל כך מחזיר הביתה אל השורשים.
למרות אהבתה הגדולה לעיר לחיים שלה, היא פשוט חיה על הגשר של שני עולמות שמחבקים אותה למרות מבחני החיים שהצליחה לעמוד מולם.
כאשר בנה יהלי היה בן 4 התגלתה אצלו מחלת האפילפסיה. היא נלחמה כלביאה מתוך אמהות מדהימה ומרגשת במשך שבע שנים. היום יהלי כבר בריא, מנגן ויש לו להקה משלו.
אז הגיעה התמוטטות של אביה נחום היימן (נחצ'ה) ולה עצמה הייתה מפרצת במח שהיוותה איום על חייה. מסתבר שזה היה משהו מולד שסי לא ידעה על קיומו וניצלה מקריש דם במוח, תודות לרופאים בבלינסון להם היא מודה על שהצילו את חייה.
חודש בבית חולים והיא התעקשה להבטיח לעצמה ששום דבר לא יעצור אותה והיא תחזור אלינו ותמשיך כמו גדולה.
ואת השיר המקסים ליפגלוס, כתבה סי כשהייתה מאושפזת בבית חולים.
"אז קומי נגבי עכשיו את הדמעות,
גם אלו שהיו לך כל כך מוצדקות
ושימי על שפתייך ליפגלוס
זה שאת הכי אוהבת.
רוצי תתחברי כי את עכשיו אחרת
יודעת שוב לאן את באה והולכת"
היא לא רצתה שאף אחד ידע על מצבה שמא תאבד הרבה הופעות, שמא אביה ידע על מצבה ולא יעמוד בזה, מפאת מצבו הבריאותי.
סי מסייעת לאבא בכל מה שהיא יכולה, למרות הקושי במרחק יש בה המון חמלה על מצבו.
האם באמת יש הבדל כשאת שרה שיר של אבא? אני חייבת לשאול.
בטח היא אומרת לי, לוקחת נשימה ארוכה מרגשת ואומרת, "בטח, בטח זה מאוד משנה גם כשאבא בקהל זה מרגש עושה את זה אחרת".
סי גם בקשר מעולה עם אמא למרות שהיא גדלה לבד, ללא הוריה בקיבוץ, למרות החיים המורכבים לא קלים בצמתי חיים, אין בה כעס או נתירה, רק אהבה ונתינה.
מה שמוכיח על נפש מדהימה ועל גדולתה.
שיר אחד שיש לסי עם אבא נחצ'ה שיר שיצרו ביחד אותו היא ביקשה.
"עכשיו הכל בסדר,
הימים הרעים עברו.
אז כמו שאומרים
אין כאב שהזמן והחיים לא ירפאו.
כששאלת אותי, שאלת אותי,
מה עוד את מבקשת?
עניתי לך שאני עוד רוצה קצת לנוח
לשים זיכרונות של כאב מאחור
ולשכוח,
ולשוב לשוב לפרוח,לפרוח״.
והחיים ממשיכים וסי יודעת להעביר בסדנאות להעצמת נשים כמה אפשר לפשט את החיים להתעלות על הכל ולהמשיך, כמה כח היא מצליחה להעביר בכזו פשטות להמוני נשים שלא מוותרות על המפגשים.
למרות שהיא עסוקה תמיד במוסיקה בחייה ועם שותף פתחה בית ספר למוסיקה לילדים, נותנת גם שיעורים פרטיים במוסיקה ושירה.
בכל שבוע היא נוסעת לפנימיות של ילדים בסיכון ובתשלום ממש סמלי היא מעבירה להם שעות של שירה עם הרבה אהבה מה שממלא אותה החום ואהבתם בתמורה, "חום אנושי נדיר וזה נותן גם מזור לנפש שלי".
אז מתי את מגיעה להופיע בכרמיאל? אני שואלת.
"רק תזמינו אותי ואני באה, אשמח מאוד להופיע בעיר שאני מאוד אוהבת".
אני משאירה לכם את קולה של סי בסוס מעץ.
