ביום חמישי היה ערב שהזמין את ראשוני העיר שהגיעו בשנת 64 ועד לכרמיאל של שנת 74 להיכל התרבות לחלוק כבוד לוותיקים ולהשמיע סיפורי ראשונים.
כתינוקת בת חמישה חודשים שהגיעה לכרמיאל בשנת 64 אחרי כמה שנים של גן גם לי כבר זכורים הסיפורים.
סלעים ועוד סלעים מכל כיוון וטרקטורים עובדים, ונשמעים פיצוצי הסלעים.
גבעות הפכו לשכונות, ותיקים מקבלים עוד תושבים, אחוות קהילה קטנה, עם רעיונות ובעיקר יצירה.
בין כלניות ועצי זית, השאירו לנו זיכרונות, בתים ואהבת העיר גם לדורות הבאים, יש שנהנים מכל הטוב עם ילדים ונכדים מטיילים וגאים יש שכבר לא איתנו ואנחנו אוהבים להזכיר את השמות בין הגעגועים.
כבר כתבתי על כרמיאל שהיא אהבה שלא נשכחת, אנשים מחוברים בנימים, גם הכרמיאלים שלא חיים בעיר, אף אחד לא יכול או רוצה להתנתק משורשים.
גם בערב לוותיקי העיר, זכינו לראות כרמיאלים שהגיעו ממרחקים.
לא היו מוכנים לוותר על ערב עם מפגש שכזה, שברור לכל כמה מרגש יהיה.
היו כמוני שספרו את הימים ואף את השעות, דומה שאלה היו הרב, כי קצת לא נעים היה לי שהגעתי כל כך מוקדם ונוכחתי לראות שאני ממש לא הראשונה.
זאת הפתיחה שכולנו חיכינו לה, פתיחת הערב.
ללא יריית פתיחה, ללא בקשה להיכנס, ללא אמירת המילה "מתחילים" ללא כיבוי אורות או מוזיקה, ללא תכנון או עריכה, ללא עזרת מפיקים , במאים, ומספרי סיפורים.
משהו שפשוט חי, נושם, מתגעגע, קורה לבד בכניסה להיכל היכן שכולם היו והוא יותר מרגש ונוגע מכל ספר או סרט שמישהו יכול היה לכתוב או לספר.
ראש העיר עדי אלדר עמד בכניסה, קיבל את פניהם של כל הבאים, בחיוך אמיתי ולחיצת יד, חילק את המטבע עם חותם של חמישים לעיר, היו כמוני שביקשו תמונה להקפיא את הרגע הנפלא.
בתוך ההיכל, על שולחן היו מאפים ויין ולמרות שיין ישמח כל לבב אנוש, הפעם לא נזקקנו לו.
השמחה שבאוויר, קריאות הפליאה של אנשים על כל אחד שניכנס, מחבקים, צוחקים, נרגשים נכנסו אל האולם החשוך , אל מול במה מוארת בצבע בתכלת מרגיע ועל קיר
הבמה צילום מרהיב ענק של עץ הזית.
מי שהנחה את הערב היה יוסי אלפי, ואל הכיסאות הריקים הוזמנו ועלו לפי הסדר.
פנינה שטרית, סמדר דיין, אסתר לב –רן, עמית יניב, אברהם חלווה, הגברת דוברת העיר: לביאה שלו,
צחי ונגר (הבן של ראש העיר הראשון ברוך ונגר ז"ל) ויבדל לחיים ארוכים, כבוד ראש העיר עדי אלדר.
בהמשך הערב הזמין גם את סולומון שסיפר על פסטיבל המחולות הראשון.
בין לבין הנעימו בכשרון רב אנסמבל "הגפן" מוסיקה עברית.
מגמה אזורית למוסיקה קונסרבטוריון כרמיאל.
גל סהר מנהל מוסיקלי, סוניה הורביץ מנהלת אומנותית.
כל אחד בתורו שיתף זיכרון ראשון מהעיר, פנינה שיטרית תיבלה בהומור כדרכה את הסיפור שלה, הקהל היה משועשע וצחק בקול גדול, ואין סיבה לא לתת לה להנחות את המופע הבא.
אברהם חלווה, דיבר גם על הספר שכתב, צחי הזכיר כמה קשה היה להיות הבן של, להיות מזוהה רק על ידי הקרבה המשפחתית, עד שגדל והבין שזהו כבוד גדול.
כולם הזכירו קהילה מעורבת, אחריות הדדית ואסתר לב רן – ציינה את גיל אברהם, שהזמין לארוחת ערב ראשונה בכרמיאל ומיד אחריה דאג להעביר כבל חשמל מביתו לביתם.
השם גיל אברהם ועוד כמה שמות וותיקים עלו ובכל פעם היו מחיאות כפיים של הקהל שמאשר שמכירים, כמו כן אברהם חליווה הזכיר שמות נוספים אהובים וגם הגברת לביאה שלו, מה שהכי נגע באנשים מערב זוכרים, אוהבים.
שלם, זה געגוע לשמות שקירב אל פיסת עבר משותפת.
ראש העיר עדי אלדר ציין שאין תפקיד יותר מרתק מלהיות ראש עיר, של כרמיאל.
ועוד ערב קסום בעיר כרמיאל הסתיים לו.
הוותיקים חתמו כולם את הערב בעוד חיבוקים והבטחות להיפגש בשמחות הבאות.
