
עודד מלמד באורט כרמים שתי קבוצות תלמידים מגבירי מכטרוניקה. קבוצה מי"א העובדת על מגוון של פרויקטים מתחילת השנה ועכשיו עובדת על פרויקט הנקרא "ואת פתח לו" ומתמקדת במיומנות שאילת שאלות. קבוצה מי"ב העובדת מתחילת השנה על פרויקט גמר, שכולל תהליך עבודה מובנה, תיעודו ובניית דגם מכני, פועל ומבוקר מחשב. במהלך פרויקט הגמר, התלמידים בונים רובוטים שהם שילוב של מערכות מיכניות, מערכות אלקטרוניות ובקרים. העבודה נעשית בקבוצות, אך גם במסגרת זו עודד שם דגש על הביטוי האישי של כל אחד מחברי הקבוצה. התהליך מתחיל בהגדרת הבעיה אליה הם מתייחסים ואותה מבקשים לפתור. לאחר מכן מחפש כל תלמיד בקבוצה פתרון אישי ואוסף מידע על הפתרון שלו. בקבוצה דנים ומחליטים מה מבין הפתרונות מתקבל ואז עוברים לשלב בניית הדגם.
גישה זו מבטאת את תפיסתו של עודד האומרת ש"כשנותנים לילדים להיות הם, מתגלה בהם היופי האישי, האינדיבידואלי". גישה זו גם מצטרפת למרכיבים נוספים בדרכו של עודד וביניהם אהבה לתלמידיו, אמונה ביכולותיהם, רצון לעזור להם לגלות את החוזקות שבהם, רצון לפתח אצלם יצירתיות, יכולת ליצור עמם דיאלוג משמעותי וראייתם כשווים לו. "זה שאני מורה והם תלמידים" אומר עודד "לא עושה אותי טוב יותר. יש לי יותר ידע מהם בתחום אותו אני מלמד, אבל כולנו בני אדם", ועוד הוא מוסיף ואומר: "אני אוהב את כל התלמידים שלי. הם יודעים ומרגישים את זה. אני חושב שהייעוד שלי בחיים זה להיות מורה ולהביא את הבשורה של אהבת האדם לתלמידים".
תלמידי מכטרוניקה מגיעים למכללת אורט בראודה, אל המעבדה, ושם הם לומדים ועובדים. עודד מקבל כל אחד מהם במאור פנים, מתעניין בו, עונה לשאלותיו בסבלנות ומדבר אליו בצורה מכבדת ומאפשרת. ואכן התלמידים, שמרגישים מאוד נינוחים במחיצתו, לא מפסיקים לשבח ולהביע את שביעות רצונם מחוויית הלימוד אתו. ירין אומר: "עודד מלמד אותנו לחשוב ומרגע שמתחילים ללמוד לחשוב הכול הולך". שניר מוסיף: "עודד נותן לי להרגיש שאני יכול גם במקרה שאני מרגיש לא בכיוון הנכון". אור מצהיר ש"זה השיעור הכי כייפי כי לומדים בו לחשוב מחוץ לקופסה" ומיקי מדבר על החיבור שלו עם התלמידים ואומר שיש לו גישה ייחודית: "אצלו לא חשוב הציון. הדגש הוא על פתרון בעיות. אנחנו פה כי כיף לנו ואנחנו רוצים ומפיקים יותר מכל מקצוע אחר".