ההד שהקבוצה של האחיות גיל הקימו למען הקהילה, פשוט מדבק.
אין ספק שמשהו גדול קורה בעיר ולא כל כך בשקט.
זה כמו חיידק, זה מדבק וכל אחד פונה אלינו רוצה לתת, כל פנייה מרגשת.
אחד פותח את הלב, שני את הכיס, שלישי את העסק והאחר את ביתו.
גם ארגונים יוצרים קשר והשיתוף פעולה מתחזק מתעצם וככל שהזרועות שלנו ארוכות יותר, כך אנחנו משיגים יותר דברים ומהר יותר.
הקבוצה לא נפתחה למען הנזקקים אבל לצערנו אנחנו עדים למצוקת תושבים ששוברת כל יום מישהי מאיתנו, מנגבות דמעות, לוקחות אוויר וממשיכות.
בתחילה הכח הגדול היה מפרגון כל הסובבים אותנו על מעשינו, מילה טובה תמיד מחממת , מלטפת את הלב.
אבל היום הכח שלנו בא מכל מי שנותן יד, ששותף מלא לנעשה בקבוצה.
אין סיפוק וריגוש גדול יותר על ה"מחלה" המדבקת שיצרנו.
הכתבה הזו היא פשוט לפרגן לאלה שהסכימו אחרי כמה שכנועים והסברים שלי להבין שאי אפשר רק מתן בסתר, כך לא ידעו על קיומנו לא נגדל ולא נוכל לעזור לכולם.
אז אתחיל את התודה הראשונה לכל אלה שמבקשים להישאר בעילום שם שאנחנו ממש מודים להם ומכבדים כמובן גם את העשייה השקטה.
לכל החברים שלא כולם מחוברים לקבוצה דרך הפייסבוק אבל תמיד בעיניינים ועוזרים.
תודה לבעלי העסקים שתורמים לא אחת לפי בקשתנו, חלק מהם גם במשלוח מנות
לחג הקרב לילדים מהחינוך המיוחד.
לאלון אזולאי מנכ"ל תגלית, מאיר מקס ממעבדת טלמקס , שלום אטיאס בעלים של עיתון "מלך הגליל" שלומי דהאן- אומן העץ- פרגולות, אלברט כהן מצמרת נכסים, דורון (שלג) קפה, קובי אברמוב מפתח אתרי אנטרנט.
בכל שבוע בקבוצה נציין ונפרגן לעסקים לעודד את הנתינה התרומה.
ואין על הפורטל הכרמיאלי שתמיד שותף מפרגן ונותן במה ומקנה חשיפה הכי גדולה שאפשר.
אנשים פרטיים חברים כמו משה עסיס מוותיקי העיר שקנה החורף תנורים חימם כמה בתים ולבבות.
מאיר טויזר אומן עץ ומתכות - שהוביל במשאית כמה מיטות ועוד רהיטים שונים שהגיעו לכמה משפחות, בתים בעיר.
אמי אביב אשכנזי מרמ"א קרמיקה שהתקשרה לאחיות גיל כדי לתרום קרמיקה לבית שנשרף בכרמיאל.
ורואי פרנקל מכפר איילים בכרמיאל, שהתקשר ויידע אותנו על 15 סטודנטים שמבקשים לתרום כמה ימי עבודה ולעזור לבעלי מקצוע עם הבית שנשרף.
אביחי אבקסיס שהצטרף השבוע לקבוצה ומבקש לעזור ולתרום מעצמו בעבודות חשמל בבית למשפחות קשות יום.
זה פשוט לא יאומן כמה לבבות מצליחים להניע משהו כל כך גדול.
כולם מושיטים ידיים כדי לתת ,אז תודה לכל מי שתורם חפצים, לכל אלה שמובילים את הדברים כשלא מתאפשר למי שצריך.
לנהגים ולרכבים שנכונים לנוע.
ותודה אחרונה ובאמת ענקית לבנים של הקבוצה לגברים שבעיר.
לאלה שסוחבים את כל הריהוט הכבד, מיטות ספות ועוד, סוחבים מורידים מבתים ומעלים ארבע קומות ללא מעליות בכל פעם כך יצא.
דודו מרטו בן 23 אחרי שרות צבאי בחיל הים מחפש כרגע עבודה, שתי מטר גובה כתפיים רחבות , חיוך ולב הרבה יותר גדול.
דוד איוורקהו בן 20 שכן וחברו הטוב של דודו, עתודאי לומד במכללת בראודה בי"ד.
והרגישות והנכונות לעזור לא מובנת מאליה בין ספרים ומחברות.
