יום האישה הבינלאומי, שנקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי", מצוין ב-8 במרץ בכל שנה. מוקד החגיגות נע בין ציון כללי של כבוד ואהבה כלפי נשים לבין ציון ההישגים הכלכליים, הפוליטיים והחברתיים של נשים.
האירוע, שהחל כאירוע פוליטי סוציאליסטי, השתלב בתרבות של מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה, משום שנקבע על ידי ברית המועצות כחג קומוניסטי. באזורים רבים האירוע איבד את גונו הפוליטי, והפך לאירוע שבו גברים מביעים את אהבתם לנשים באופן הדומה במקצת לשילוב בין יום האם לבין יום ולנטיין. באזורים אחרים, לעומת זאת, הגוון הפוליטי שנקבע על ידי האו"ם הוא הנותן את הטון, ומאבקי נשים ברחבי העולם נסקרים ונבחנים במטרה להעלות מודעות פוליטית וחברתית לזכויותיהן.
היסטוריה
יום האשה הבינלאומי צוין לראשונה ב-28 בפברואר 1909 בארצות הברית בעקבות הצהרה של המפלגה הסוציאליסטית של אמריקה. בחודש אוגוסט 1910 אורגן כנס האשה הבינלאומי כדי להקדים את האסיפה הכללית של האינטרנציונל השני בקופנהגן. בהשראת סוציאליסטים אמריקאיים, בין היתר, הסוציאליסטית הגרמנייה לואיזה זיאץ הציעה לציין מדי שנה את "יום האשה הבינלאומי" והצעתה נתמכה על ידי קלרה צטקין, אם כי לא נקבע תאריך בכנס זה. הנציגות (100 נשים מ-17 מדינות) הסכימו עם הרעיון כאסטרטגיה לקידום שוויון זכויות לנשים, כולל זכות הצבעה. בשנה שלאחר מכן, ב-18 במרץ 1911, יום האישה הבינלאומי צוין לראשונה על ידי יותר ממיליון בני אדם באוסטריה, דנמרק, גרמניה ושווייץ. באימפריה האוסטרו-הונגרית נערכו 300 הפגנות. בווינה הנשים צעדו על הרינגשטראסה ונשאו כרזות לכבוד החללים של הקומונה הפריזאית. המפגינים דרשו שתינתן לנשים זכות ההצבעה והזכות לכהן במשרה ציבורית. הן גם מחו על אפליה מגדרית בתעסוקה. האמריקאים המשיכו לציין את יום האישה הלאומי ביום ראשון האחרון של חודש פברואר.
בשנת 1913 נשים רוסיות ציינו את יום האישה ביום ראשון האחרון של חודש פברואר (לפי הלוח היוליאני שהיה אז בשימוש ברוסיה). הפגנות לציון יום האישה הבינלאומי בסנט פטרסבורג ביום ראשון האחרון של חודש פברואר 1917 (שחל ב-8 במרץ בלוח השנה הגרגוריאני) התחילו את מהפכת פברואר.
לאחר מהפכת אוקטובר שכנעה הבולשביקית אלכסנדרה קולונטאי את לנין להפוך את יום האישה הבינלאומי לחג רשמי בברית המועצות, אבל הוא היה יום עבודה עד 1965. ב-8 במאי 1965 הוכרז יום האישה הבינלאומי, בצו של נשיאות ברית המועצות, כיום חופשה "לזכר התרומות הבולטות של הנשים הסובייטיות בבנייה קומוניסטית, בהגנה על המולדת במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, על גבורתן ועל חוסר-אנוכיותן בחזית ובעורף, וגם לציון תרומתן הגדולה של נשים לחיזוק הידידות בין העמים, והמאבק למען השלום. אבל בכל זאת, יש לחגוג את יום הנשים כמו חגים אחרים."
בגלל האימוץ הרשמי ברוסיה בעקבות המהפכה הסובייטית 1917 היום הוזכר בעיקר במדינות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות. הוא צוין על ידי הקומוניסטים בסין מ-1922, ועל ידי הקומוניסטים הספרדיים משנת 1936.לאחר הקמת הרפובליקה העממית של סין ב-1 באוקטובר 1949 הכריזה מועצת המדינה ב-23 בדצמבר כי ב-8 במרץ יצוין חג רשמי שבו נשים תעבודנה רק חצי יום.
במערב, יום האישה הבינלאומי צוין לראשונה לאחר 1977 כאירוע עממי, כאשר העצרת הכללית של האו"ם הזמינה את המדינות החברות להכריז על 8 במרץ כיום האו"ם לזכויות נשים ולשלום בינלאומי.
מחלוקות בנוגע לציון יום האישה
בצ'כוסלובקיה הקומוניסטית נערכו מדי שנה חגיגות ענק בסגנון סובייטי. לאחר נפילת הקומוניזם, היום, שנחשב לאחד הסמלים הגדולים של המשטר הישן, שקע בתהום הנשייה. יום האישה הבינלאומי צוין מחדש כ"יום חשוב" רשמי על ידי הפרלמנט של הרפובליקה הצ'כית רק בשנים האחרונות, על פי הצעתם של דמוקרטים וקומוניסטים. העניין עורר מחלוקת כאשר חלק גדול מהציבור, כמו גם הימין הפוליטי, ראה בחג זה שריד של העבר הקומוניסטי של המדינה. בשנת 2008, נציגה של "מפלגת העם הצ'כוסלובקי" השמרנית הציעה ללא הצלחה ביטול של החג.
יום האישה הבינלאומי עורר אלימות בטהרן, עיר הבירה של איראן, ב-4 במרץ 2007, כאשר השוטרים הכו מאות גברים ונשים שתכננו עצרת. המשטרה עצרה עשרות נשים וחלקן שוחררו לאחר כמה ימים של ריתוק וחקירה.הפעילה האיראנית שאדי סאדר וכמה פעילים קהילתיים נוספים שוחררו ב-19 במרץ 2007, לאחר שביתת רעב בת 15 יום.
מיתוס אודות מקור היום
ישנה טענה פופולרית אשר צצה בחוגים קומוניסטים צרפתיים לפיה נשים במפעלי ביגוד וטקסטיל קיימו מחאה ב-8 במרץ 1857 בניו יורק. על פי הטענה העובדות מחו כביכול נגד תנאי העבודה הגרועים והשכר הנמוך והן הותקפו ופוזרו על ידי המשטרה. עוד נטען כי אירוע זה הוביל לעצרת לציון יום השנה ה-50 שלו בשנת 1907. ההיסטוריונית טמה קפלן מסבירה כי "אף אחד מהאירועים לא התרחש, אבל אירופאים רבים סבורים שב-8 במרץ 1907 נחנך יום האישה הבינלאומי". ההיסטוריוניות ליליאן קנדל ופרנסואה פיק משערות כי הסיבה לאגדה על שנת 1857, היא כי הרגישו שנכון יותר לנתק את יום האישה הבינלאומי מן הבסיס שלו בהיסטוריה הסובייטית ולנסות לייחס לו מקור יותר "בינלאומי" אשר יוכל להצטייר כעתיק יותר מהבולשביזם וספונטני יותר מאשר החלטה של הקונגרס הבינלאומי של נשים סוציאליסטיות או יוזמה של אותן נשים המזוהות עם המפלגה.
ביקורת
רוב הביקורת הנמתחת על יום האשה היא אנטיפמיניסטית ובכלל זה האשמה שמטרתו של היום היא חתירה לזכויות יתר, או שציונו מעודד תודעה קורבנית בקרב נשים. (להרחבה ר' הערך: אנטי-פמיניזם).
בנוסף , נמתחת ביקורת על יום האישה גם על רקע מקורותיו הסוביטיים כאירוע אנטי מערבי במהותו, או אירוע שנוסד כחלק מהמדיניות שהופעלה ברוסיה בעידן הקומוניסטי, שנועדה לפגוע בליכוד התא המשפחתי.
