כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת צו: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 26.03.15 , 18:23ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}

סטטוס שבועי:
לך אלי את ילדי שלי, לך אלי את החלומות שאני בשבילם. לך אלי את הנכדים, אולי 70-80 נכדים, לך אלי את החיוכים שלהם, לך אלי אני נותן הכל. הנשמה שלי, הכל. כל השיר הזה, זו ההרגשה שלי. 'דודי ירד לגנו לערוגות הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים'... 17 שנה ראיתי פסגות חדשות, בכל פעם נפתח הפרח עוד ועוד. לא ידעתי איפה זה יעצור. הקב"ה החליט עכשיו, עכשיו זה השיא! {ר' גבריאל ששון שאיבד שבעה מילדיו באסון השריפה בברוקלין}

ציטוט שבועי:
המצרים, הבבלים והפרסים עלו, ומילאו את העולם בשאון, הדר ויפעה, עד שהועם הזוהר, והם שקעו, בלו ועברו מן העולם. היוונים והרומאים הלכו בעקבותיהם. עוררו רעש עצום ונעלמו. עמים אחרים הופיעו, נשאו ברמה את לפידם לזמן מה, אך לבסוף הוא נשרף באש של עצמו, ועתה הם יושבים בצל או אינם קיימים עוד. היהודי ראה את כולם, והביס את כולם. היום הוא אותו יהודי שהיה מאז ומעולם. אינו מראה סימני שקיעה ולא תשישות של זקנה. כישוריו לא נפגעו וערנותו לא קהתה. כולם בעולם בני תמותה חוץ מהיהודים. כל הכוחות חולפים, אך הוא נשאר. מהו סוד נצחיותו? {הסופר האמריקאי מרק טווין}

סיפור שבועי:
מקיץ אל חלום...
חסיד אחד, היה חולם לילה לילה על עיירה רחוקה ממנו ושם לא הרחק ממגדל הכנסייה מתחת לגשר בעמוד המרכזי ישנו אוצר.
לאחר כמה לילות רצופים של חלומות, הוא מחליט לעשות מעשה, ומתחיל במסע לאותה עיירה שהופיעה אצלו בחלום. מגיע אל מתחת לגשר ומתחיל לחפור מתחת לעמוד המרכזי. לפתע מתקרב אליו חייל השומר על הגשר ושואל בתקיפות לפשר מעשיו.
מתוודה היהודי לפני החייל ומגלה לו שהוא הגיע בעקבות חלום שחלם מדי לילה שכאן מתחת לעמוד הזה יש אוצר. - מעניין מאוד, אומר החייל. ואני חולם כל לילה שישנו אוצר בעיירה רחוקה, מתחת למיטתו של יהודי שדומה לך כשתי טיפות מים.
והחייל ממשיך ומתאר בפירוט רב את ביתו של היהודי. והיהודי שלנו ממהר להיפרד מהחייל, חוזר לביתו, מתחיל לחפור מתחת למיטתו ואכן מגלה אוצר.
מעניין מאוד מתפלא היהודי, אני חיפשתי את האוצר רחוק מהבית שלי, אבל בסופו של דבר האוצר היה בביתי. הרהר החסיד בלבו: כנראה כדי לגלות את האוצר שלי, היה עלי לחפש אותו במקומות רחוקים ובסופו של דבר להגיע למסקנה שהאוצר נמצא איתי קרוב אלי, בבית שלי...

פרשה שבועית:
פרשת צו / 'תפקיד מדושן'

"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" {ויקרא ו', ג'-ד'}.   
                                                                      
ניקוי המזבח מן האפר הקרוי 'דשן', המצטבר לאחר מעשה ההקרבה, חייבת להיעשות בבגדי קודש ("מדובד ומכנסי בד"), ואילו הרחקת הדשן אל מחוץ למחנה, דורשת החלפת הבגדים לבגדים פשוטים יותר, אם כי גם הם בגדי קודש.                                                     
אנו לומדים, כי גם במצוות הרמת הדשן, שהיא עבודה קשה, ציווה הקדוש ברוך הוא שיתהדר בה הכהן. שילבש בגדי כהונה ובהם ירים את הדשן.
האדם, באשר הוא, יוצר לעצמו סולם עדיפויות משלו. יש דברים שהאדם ימנע מלעשותם, כי הם "אינם מתאימים לו". לרוב נבנה סולם עדיפויות זה על פי נטיותיו האישיות ורצונותיו. ובעצם האדם עובד את עצמו.
לכאורה, מצוות הרמת הדשן 'לא מתאימה' לכהן, שתפקידו הרם הוא הקרבת קרבנות, הבאת הכפרה לבני ישראל, התייצבות לפני האלוקים – כשגרירו של העם.
לנקות את המזבח? לעסוק בהרחקת פסולת? עבודה זו צריכה להימסר לידי קבלני ניקיון!

משום כך באה המצווה של הרמת הדשן בבגדי כהונה דווקא. ללמד את העם כולו, שרק זה המוכן לעשות את המעשים "הפחותים" ביותר, ראוי לתואר הנעלה: עבד ה', הנאמן לתורה ולרוחה. כי אין מצוות בעלות ערך ומצוות פחותות ערך. יש - מצוות!
אולם עדיין נותר להבין, מדוע יש צורך בהחלפת בגדים? מדוע אחרי הסרת הדשן מעל המזבח מתבקשת הוצאתו החוצה אל מחוץ למחנה בבגדים שחוקים דווקא?
וזו התשובה:
תרומת הדשן פותחת את עבודת היום החדש אגב זכירת עבודת היום שעבר, ואילו הוצאת הדשן מביעה שתפקיד היהודי מתחדש בכל יום. זכרון המעשים שכבר נעשו, עלול להחניק כל יוזמה למעשים חדשים. אוי לו לזה, שליבו מלא סיפוק על מעשיו בעבר, ואינו עובד את עבודת כל יום ביומו, כאילו היה זה היום הראשון של עבודת חייו.
"והוציא את הדשן" - יש להרחיק מן המזבח את כל עקבות עבודת יום אתמול, כך תתחיל עבודת היום החדש על יסוד חדש בתכלית. על פי זה תתבאר ההלכה, שהעיסוק בעבודת יום אתמול תעשה בבגדים פחותים. כלומר, אל נתגאה במעשים שעשינו כבר, העבר ייסוג מפני העתיד החדש, המוטל עלינו כל יום ביומו.
תרומת הדשן כמצווה, ניקוי המזבח כחובת הכהן – דבר יום ביומו – מגלמים בחובם את המלחמה נגד השיגרה השוחקת, את חינוך האדם לרעננות תמידית, שמעשיו היום, אסור להם להיות רק חיקויו של האתמול ושכפולו. כל יום עומד בפני עצמו במלוא ייחודיותו. רעננות זו תישמר, רק אם לא ננוח על זרי הדפנה של ההישגים שכבר הושגו בעבר.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ולקחה"}

שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם
משמעות התפילה בקברי צדיקים
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
מה מעכב את בנייתו של בית הכנסת "היכל שלמה" ברבין?
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
הקייס אפרים לאווי ייצג את כרמיאל באמירויות
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
אילו תפילות מתפללים בשבת?
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
עיריית כרמיאל הכשירה מבנים ושטחים עירוניים לטובת מקומות תפילה ליום כיפור
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
נשנושבועי - פרשת נצבים
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
נשנושבועי - כי תבוא
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
נשנושבועי - פרשת כי תצא
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}
נשנושבועי - פרשת משפטים
אימרה שבועית:
סייג לחכמה, שתיקה. {מסכת אבות ג', י"ג}