כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת בהר / 'שביתה מועילה למשק': יהונתן גרילק על פרשת השבוע

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 08.05.15 , 10:06ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

סטטוס שבועי:
היהדות היא יותר מאשר דת. דת קובעת למאמינים בה מצוות, והם מקיימים את המצוות האלה. היהדות עושה הרבה יותר מאשר לתת מצוות. היהדות היא גם אומה. גם יהודי שאינו שומר מצוות הינו יהודי לכל דבר ועניין. כל יהודי, בכל מקום, קשור ליהודים בכל מקום אחר בעולם. בדרך כלל היהודים מרגישים קשר ליהודים אחרים יותר מאשר לעמים שהם גרים ביניהם. המושג 'כל ישראל ערבים זה לזה' מסביר את הכל: כל יהודי מרגיש אחריות לגבי כל יהודי אחר. כל יהודי מרגיש חובה לעזור ליהודי אחר, להציל אותו כשהוא בצרה ולשמוח אתו בזמן שמחה. 
 
ציטוט שבועי:
אם אין חינוך יהודי אין בסיס, ומה הפלא שיש התבוללות. {הרב ישראל מאיר לאו}
 
סטטוס שבועי:
האחדות היהודית במלוא יופייה אפשר לראות בל"ג בעומר. זכה רבי שמעון בר-יוחאי שיום ההילולה שלו מצליח לאחד מאות-אלפי מבני ישראל. מרגש לראות מדי שנה בשנה את המוני האנשים, נשים וטף, מכל חוג, עדה, זרם ואורח חיים, הרוקדים וחוגגים יחדיו במפגן של אהבת ישראל ואהבת המורשת היהודית.
 
ציטוט שבועי:
סיפור שבועי:
גירוי תגובה...

בעיר חברון לפני מאורעות תרפ"ט, התמקמה ישיבת 'כנסת ישראל' שבראשה עמד הרב נתן צבי פינקל הידוע בכינויו ה'סבא מסלבודקא'. פעם הלך הסבא מלווה בתלמידים בדרכם מהישיבה לביתו. בעודם עוברים ליד השוק המקומי החלו כמה נערים ישמעאלים פוחזים לגדף ולהציק לראש הישיבה.

תלמידיו נזעקו להגן על כבודו, והבריחו אותם בצעקות עד שנסו על נפשם.

בהמשך הדרך פלט הסבא לעבר התלמידים: אין זו דרכו של בן תורה. 

ענו לו תלמידיו: וכי מה היה עלינו להגיב ? וכי היאך דרכו של בן תורה?

בשלוות נפש ענה להם: 'בן תורה אינו מגיב'!

 

עומר שבועי:

הפנמת העבר

בימי ספירת העומר אנו מתאבלים על מותם של תלמידי רבי עקיבא. הדברים נקבעו לא רק מחמת מאורעות העבר, אלא בעקבות החסר הקיים בימינו אנו, כתוצאה מאותם אירועים מצערים.

מנהגי האבלות נועדו בעיקרם במגמה לכוון את האדם לעצור את שטף מרוצת חייו, ולחשוב מחשבות נוקבות ועמוקות על אודות מעשיו, מעמדו וחובותיו כלפי אלוקיו. גישה זו נדרשת מכל יהודי בעת אבלו על היחיד, וגם מתבקשת מכולנו בימי האבל הציבוריים על פטירתם של הרבים. על מנהגי הצער והאבלות להוביל אותנו לעריכת ביקורת על מעשינו. האבל מהווה אפוא תמרור שתפקידו לכוון אותנו לחשבון נפש.

עיקרון זה מקבל משנה תוקף באבלות על מותם של אלפי תלמידיו של רבי עקיבא. אותו מאורע אירע בעבר הרחוק, וכבר עברו שנים רבות מאוד מאז פגע בנו אסון זה. אך אם למרות זאת אנו ממשיכים לשמור על מנהגי הצער, משמעות הדבר שעדיין לא נרפאנו מהמכה שנחתה עלינו.

מותם של עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא יצר בעם חלל גדול ביותר, חלל שעד היום עדיין לא נתמלא. לאחר המגיפה ההיא היה העולם שמם מתורה, ושיממון רוחני נורא זה נותן בנו את אותותיו עד עצם היום הזה. אמנם, מאז אותה תקופה קמו בעמנו תנאים, אמוראים וגדולי ישראל, וכולם כאחד שמרו על צביון העם ואף רוממו אותו ברוחניות, אולם אף על פי כן לא נרפאנו מעוצמת המהלומה שספגנו בעת ההיא.

מעבר לכך, איננו מסוגלים אפילו לשער כיצד יכולנו להיראות אלמלא אותה מגיפה שפגעה בנו אנושות גם מבחינה רוחנית. על פי הסתכלות זו, האבל אינו רק על מאורע היסטורי שחלף. אנו מתאבלים על פרץ בחומת התורה שעדיין לא תוקן. כאמור, חובת האבלות מביאה אותנו גם להתבוננות בשורשי המאורע, כדי לתקן את משוגות העבר ולהשתדל להיטיב את דרכנו בעתיד.

אם כן, לאבלות קיים פן של מבט לעתיד. מטרתה לשפר, לערוך בדק בית ולהכשיר את האדם ואת העם למסגרת חיים מעולה, שבה לא יארעו אותם מקרים מצערים שאירעו בעבר.

 

פרשה שבועית:

פרשת בהר / 'שביתה מועילה למשק'
 
"ושבתה הארץ שבת לה'". {ויקרא כ"ה ב'}

השביתה שהוכרזה היתה כללית והקיפה את כל המגזרים. המשק כולו היה משותק. לא היתה זו שביתת אזהרה בת יום אחד. השביתה נמשכה שנה שלמה, 365 ימים מלאים. במהלכה לא התנהל כל משא ומתן בין המעסיקים לפועלים.
בסוף השנה חזרו העובדים למלאכתם מפויסים כראוי. המתח המעמדי פג מעט, פריון העבודה אף עלה, למרות שאיש לא שילם לעובדים את דמי השביתה הארוכה.
אם כך, מדוע שבתו?
כי היתה זו השבתת מצווה, ככתוב:
"כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך... ובשנה השביעית שבת שבתון... שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור... והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול" (ויקרא כ"ה, ב'-ז').

אם נבחן בשים לב משפטים ספורים אלו, האוצרים בקרבם את כל תורת השמיטה, נגלה מדוע טמונה במצווה זו בשורה חברתית מרעננת.
שש שנים התנהלו בארץ זו חיי כלכלה מקובלים, מירוץ אין סופי אחר הפרנסה והקיום, הכסף והמעמד. היא טיפחה את עושרה הטבעי - את החקלאות. זרעו בה שדות והפיקו רווחים נאים. שלטו בה חוקי היצע וביקוש, מסגרות תיווך שונות, תנודות שערים ומחירים. לעתים עם מעט רמאות המועילה לעסקים, אך מזיקה לנשמה. אורח חיים זה יצר את הצורך של כלל האזרחים להגיע לכסף, לרכוש, לחלקת אדמה, לעוד אחת ולעוד אחת... זו היתה איפוא, מדינה "נורמלית" לחלוטין. מדינה עם סולם ערכי-כלכלי מקובל של רכושנות לדרגותיה, של מעמדות עם תרבות ה"מגיע לי", שהיא אמן הורתן של כל תחושות הקיפוח והתגוששות הקבוצות השונות עד להרס עצמי.
בתוך המולת חיים זו, בא פתאום השינוי. בפרוס השנה השביעית, נעצרה המכונה בבת אחת. הארץ על כל מחוזותיה שבתה. לא היתה זו רק האטה בפעילות הכלכלית, כי אם עצירה מוחלטת לשנה שלמה. בלימת הכלכלה הנורמלית תוך העברת המשק כולו למצב אנטי כלכלי.
צו רוחני כופה עצמו על המציאות: "ושבתה הארץ שבת לה'". בעלי השדות מנועים בשנה זו מהפקת רווח מרכושם. נאסר עליהם לחרוש, לזרוע, לאסוף יבול. שנה שלמה הם ניצבים מול רכושם, כאילו לא שלהם הוא. מסע ניצול האדמה למען התועלת האישית נפסק. הם פוגשים עתה מצב חדש. המציאות החדשה מלמדת אותם כי לאמיתו של דבר, היו עבדים לתרבות הצרכנית שיצרו במירוצם האין סופי אחר הקניין החומרי. הניתוק הזמני ממנה מלטש את המבט ומחזיר את האיזון האנושי. הקרקע המושבתת מפגינה שהאדם אינו אדון הכול, והוא איננו רשאי לעשות בה ככל העולה על רוחו. זהו שיעור מאלף שזוכה בו איש השמיטה בארץ השמיטה.
פקודה קצרה ביטלה במחי יד את הרכוש הפרטי לשנה שלמה: "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך" (שם). הקפיטליזם כערך עליון ספג מהלומה מוחצת. שדותיך, אומר צו זה, הם הפקר בשנה זו. עליך לכבוש את יצרך, לעמוד בשקט ולראות כיצד פועלים שעבדו בעבר, וכן העניים שלא היו רשאים לעבור את סף ביתך או את מצרי שדותיך, פושטים על תבואות השדה ועל פרי האילנות ונהנים מהם ללא רשותך, השדות והאילנות הם הפקר על פי ציווי התורה.
כך עוברות הנטיות הרכושניות, שכמדומה, הפכו למטרת החברה, משבר חריף. הן קולטות היטב את המסר שבפקודת הפקר זו. אנשי הרכוש במדינה זו מתרגלים בצורה מעשית את לבם, למען יבין, כי אין הרכוש ערך בפני עצמו. שנה אחת יחוש עובדה זו, וכך בשש השנים הבאות לא ישוב להיות עבד מוחלט לאדונו.
זו התכנית האנטי כלכלית של השמיטה, הבונה מחדש את שלמותו המוסרית של האדם. זו התכנית החותכת בבשר החי של היצרים, יצרי הקניין, המותרות וה"מגיע לי", ההורסים את רקמות החברה. היא אמורה לתקן את סטיות החברה ולהשיב לה מדי פעם את שיווי משקלה המוסרי-משקי.

{מעובד מספרו של הרב משה גרילק "פרשה ופשרה"}

 

 
שבת שלום - יהונתן גרילק

אולי יעניין אותך גם
משמעות התפילה בקברי צדיקים
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

מה מעכב את בנייתו של בית הכנסת "היכל שלמה" ברבין?
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

הקייס אפרים לאווי ייצג את כרמיאל באמירויות
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

אילו תפילות מתפללים בשבת?
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

עיריית כרמיאל הכשירה מבנים ושטחים עירוניים לטובת מקומות תפילה ליום כיפור
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

נשנושבועי - פרשת נצבים
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

נשנושבועי - כי תבוא
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

נשנושבועי - פרשת כי תצא
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}

נשנושבועי - פרשת משפטים
אימרה שבועית:
נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. {רבי שמעון בר יוחאי}