למרות שנראה שהסערה חלפה אצלי היא רק הלכה והתגברה מכיוון שהיה לי זמן לעכל את המחשבות והרגשות...
הפגנה אחת שזעזעה את עולמי, גם אישי היקר והאהוב (הגבר האדיש ביותר בעולמנו) נחרד!
הפגנה אחת שגרמה לי לניפוץ הבועה והאשליה שחייתי בה כנראה
יותר מידי זמן...
הפגנה אחת שלא הייתה צריכה להיות המחאה של הקהילה האתיופית אלא המחאה של כולנו!
של כל הישראלים מכל העדות ומכל העליות שהיו בישראל אי פעם מאז קום המדינה...
ובמקום ללמוד מהעבר מטעויות רק עושים יותר ויותר טעויות...
סוף-סוף מאבק אזרחי על שוויון, נגד אפליה, על הפסקת תעדוף דם האחד על פני דמו של האחר
עד היום לא הרגשתי צורך ל"הפיץ" את דעתי ברבים, מי שמכיר אותי יודע מה אני חושבת כמעט על כל נושא,
הפעם אני מרגישה חייבת!
חייבת לכתוב חייבת להוציא החוצה אולי זה יגע במשהו,
אולי זה ישנה רק מחשבה חשוכה של בן אדם אחד וזה יהיה שווה את הכל.
מצרפת תמונה אחת שצולמה לפני משהו כמו 8 שנים, באחד מהטיולים שעשינו טיול אוהלים בצפון ים המלח...
אלו הן חלק מחברותיי הטובות ביותר (מתנצלת לאהובות האחרות שחסרות בתמונה)
היום אני בת 34 כמעט, חלקן מלוות אותי מינקות, חלקן מהיסודי...
אז מה יש לנו פה... לפי הסדר? מימין לשמאל...
לירון – מוצא מרוקאי משני הצדדים (פושעים, חמומי מח, פרחות, ערסים)
אנוכי רונית – מוצא רומני משני הצדדים (גנבים, זונות, אוהבי כסף, )
ביאנה – מוצא רוסי משני הצדדים (זונות, קומוניסטים, מאפיה)
פנטאי – מוצא איתיופית – קשה לנחש (לא מתקדמים, בלי חינוך, פושעים )
לורנה – מוצא מקסיקנית ("קניבלים" עצלים)
וליבנת – חצי תורקיה וחצי טריפוליטאית (תחת גדול וראש קטן)
ומה באמת?
פשוט חבורה של בנות שלעולם לא ראתה או הרגישה משהו מכל הסטיגמות השטותיות והעלובות שכתובות בהערות באדום...
גדלנו כאן ללא זהות וצבע גדלנו באופן רגיל ופשוט!
אנחנו לא טובות מאף אחד אחר, אף אחד אחר לא טוב מאתנו!
סתם חבורה של בנות רגילה, עם הקטעים והבילויים, עם המריבות שיש לכל חברות, עם הצחוק ועם הבכי, עם התמיכה בזמנים קשים יותר, עם טיולים, עם זוגיות חדשות וישנות ,עם פרידות, עם קבלה של אחת את השנייה על הטוב והרע שבה.
אולי רק הרווחנו ונהנו יותר מההכרות ומהטעמים של כל המאכלים מכל העדות, אולי הרווחנו קצת ידע על תרבויות שונות, על מוזיקה שונה, על ריקודים שונים...
רציתי גם להחמיא לכרמיאל עירי העיר שקלטה עשרות אלפים מארצות חבר העמים ומעולי אתיופיה, נעשתה קליטה טובה, העיר כולה חיבקה את העולים וקלטה אותם לתוכה הם הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים של העיר, בוודאי שיש ושהיו חבלי קליטה... אבל בכל זאת בסך הכל הקליטה הייתה טובה ופשוטה יותר.
לכן אני שגדלתי בצורה כזו לא רציתי לראות או לדעת שזה לא כך,
שיש ערים בישראל שאכלסו את העולים מאתיופיה בצורה ש- 90% מהעולים גרים באותם שכונות... כמו גטאות
שיש מקומות שלא מוכרים לאתיופים דירות כדאי שערך הדירות לא ירד??
שיש מועדונים ופאבים שלא מכניסים צעירים וצעירות איתיופים ואיתיופיות ???
שיש מקומות שלא רוצים להכניס ילדים איתיופים לגן או לבית הספר??????
שיש אנשים ולצערי לא מעט, כל כך חשוכים, כל כך בורים - שלא מסתכלים על הבן אדם, אם הוא נחמד או לא , אם הוא חכם, מצחיק, מגעיל, טיפש, הם באמת שופטים אדם לפי הצבע ולפי המבטא שלו...
לא האמנתי סרבתי לערער את אמונתי שכאן במדינתי יעשה עוול למי שבסך הכל הגיע לכאן במסע במדבר והותיר חלליו לארץ המיוחלת בסך הכל ביקש להיות שווה בין שווים.
הצעירים הישראלים הללו ממוצא אתיופי, הם אלו שזועקים לשויון, הם לא ביקשו מאום רק שויון להיות אנחנו ישראלים שווים, לא שקופים לא כהי עור לא אתיופים מנוכרים, להיות ישראלים כמו כולם.
הצעירים שהפגינו לא שונאים את ישראל.
הם רואים את עצמם חלק אינטגרלי מהמדינה, בשר מבשרה ולכן כל כך חשוב להם שיתייחסו אליהם ככאלה.
לא כקבוצת מיעוט, אפילו לא כאתיופים. סתם ישראלים. קמים בבוקר, הולכים לעבודה, משלמים מסים בזמן. מתגייסים לצבא ומשרתים עם כולם, כמו כולם. מסיימים לימודים, משתלבים בעבודה, מתווכחים על פוליטיקה, לוקחים את הילדים לארבעה ימים טיול באילת. אה, ויש להם צבע עור שונה, אבל זה השוני היחיד.
כל החברות שלי נפלאות ועל כל אחת אני יכולה לכתוב סיפור שלם אבל מכיוון שאת הכל הציתה המחאה הזו אכתוב רק כמה מילים על חברתי/אחותי פנטאי מהרט.
היא שהצטיינה ובלטה בכל תחום מאז שהיינו קטנות, בכל מסגרת, בצבא, בכל עבודה שעבדה בה, גם כשחיינו ביחד ועבדנו כחצי שנה בלונדון הקפואה וכיום בעמדה בכירה ונחשקת באחד המקומות עבודה המוערכים והמבוקשים ביותר עם שני תארים אקדמאים, עם בעל ושני ילדים הכי מהממים בעולם (חמסה חמסה חמסה) מותירה הרחק הרחק מאחור רבים מהגזענים אשר מכל תכונותיה המרשימות מבחינים הם דווקא בצבע עורה.
מאחלת דבר אחד ויחיד שדור הילדים שלנו שעכשיו גדלים לא יחוו כל הפליה
לא על רקע עדתי, לא על רקע מגדרי לא על רקע של העדפה מינית כזו או אחרת
יודעת שכך אני וחברותיי מגדלות את ילדנו. באהבה ובקבלה!
במדינה של חתולים יש חתולים ג'ינג'ים ואפורים, מנומרים וטלואים ויש גם חתול לבן וחתול שחור,
בארץ החתולים כל החתולים שווים בארץ האנשים עם החליפות והרכבים והמירוץ הבלתי נגמר של החיים...
יש חתול לבן וחתול שחור ולכל אחד זכויות וחובות ועל פי רוב יורקים על השחור
