אל תתנו לאלימות לנהל את חיינו!
עוד שורה ברשת שהוקלדה אתמול על ידי בחור צעיר ואיכותי שהומור שלו לא הובן למרות האייקון המחייך שהוסיף בסוף השורה.כמה אנשים דאגו להביא את זה לכותרות והגיעו עם זה למשפחה ולעבודה.
במקביל הבחור בודק איך הוא חוזר לשגרה באופן חוקי שבו עירב את המשטרה לשיימינג ולעוול שעושים לו ברשת.
היום כבר לא צריך כלי נשק כדי להרוג אדם, מספיק פוסט אחד אכזרי מבלי לשמוע את הצד השני ואלפי לייקים ושיתופים יחסלו אדם בחברה הישראלית, למה? בשם הדמוקרטיה, חופש הביטוי, מותר לנו להגיד הכל.
כך קרה שבחודש מאי השנה התאבד אריאל רוניס ז"ל, איש שב"כ ומנהל ברשות האוכלוסין וההגירה, כי הואשם ברשת כגזען על ידי 6.000 אנשים שלקחו צד ושיתפו את הפוסט של אותה המאשימה, כמובן בתוספות מתובלנות משלהם.
מה שמדיר שינה מעיניי בשבועות האחרונים הוא איך תמונה של כלב פצוע של אף אחד, שעבר התעללות, לא מצליח לקבל לייקים ושיתופים בכמות כזו, כמו של פוסט כועס נגד עסק שלא עמד בציפיות השרות של הכותב, או אדם שפשוט חושב אחרת ממך, ואולי רק מכוון שצבע עורו אחר משלך, מראהו החיצוני, הנטייה המינית שלו, המוגבלויות ועוד כמה קריטריונים שאנשים לא בוחרים, אבל האחרים בוחרים להתייחס, ולהתנגח בכל אלה, ללא כל סיבה ראויה, היש סיבה ראויה להכפיש ולפגוע בכבודו של אדם? מבלי לחשוב על ההשלכות?
לא כל אחד חזק מספיק לעמוד עם האמת שלו מול כיתת יורים.
יש אנשים שחיים את מה שחושבים עליהם, שהערך של עצמם בעיני עצמם מגיע מ"בחוץ" עבודתו, תאריו שהוא מחזיק ומה שחושבים עליו.
אל תתנו לחלק החלש שבכם, לשלוט לכם על המקלדת, ולפזר רוע כעס ושנאה.
מח חזק מחולל פלאים על ידי כך ששולח אהבה, הבנה, קבלה, חמלה, תמיכה, עידוד וחוזק.
אל תשכחו שכל אחד על המסך מתמודד עם סיפור חיים משלו, עולם מלא משלו.
כמה יפה שאנחנו דומים, כמה יפה שאנחנו שונים, כמה יפה שאנחנו משלימים.
עצרו לרגע, קחו אוויר, נשימה ארוכה, ספרו עד עשר לפני שהאצבעות על הדק המקלדת.
