כותרת
> C;
1/1
ספורט

מצב טורבו חירום מגילגולים

כרמיאלי ספורטפורסם: 05.08.15 , 08:00ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:
 אנחנו נמצאות בתקופה הלחוצה בשנה. קייטנות ומחנה אימונים ארוך וארגון פתיחת השנה הבאה, הכלת שינויים ומציאת פתרונות. אין מנוחה. אנחנו עובדות מאד קשה פיזית ועם הראש עוד יותר ולא מספיקות להוציא לפועל כל מה שצריך בקצב הרצוי אז אנחנו גם מאד לחוצות... אתמול באימון הצהרים הרגשתי שהאנרגיה יוצאת לי מהידיים. באמת. תחושה אמיתית. ממש הרגשתי שנסחטת ממני כל טיפת אנרגיה. אפיסת כוחות. אימנתי במקבילים ופתאום נגמר הכוח. מעין אימנה באותו זמן בקרקע וקראה לי שאראה איך רותם השתפרה בסלטות מהמקום. הסתכלנו אחת על השנייה ומעין כנראה הבינה מיד, אז היא הכריזה על הפסקת שתייה. 10 ד' מהרגע שמעין קלטה שאזלו כוחותיי היא כבר דאגה שהבנות שהיו אצלה בקרקע יעברו לקורה (המכשיר שאליו בתכנית האימון הייתי אמורה לעבור לאמן) וידעו בדיוק מה לעשות ושלא יפנו לבקש ממני עזרה אלא יעזרו אחת לשנייה או יקראו לה. הבנות שהיו אצלי במקבילים כבר היו באמצע תחנות בקרקע והבנים היו בסטים בטבעות. תוך כדי היא דאגה שהבנות יביאו לי מים ואת הפירות היבשים מהתיק ושאחת הבנות תרוץ לקנות לי קוקילידה (כי צריך משהו מתוק) 10 ד'! 10 ד' מהרגע שמעין הפעילה את הטורבו חירום והאימון תוקתק. ככה אנחנו קוראות לזה. כשאחת קורסת פיזית או מנטלית, השנייה בשנייה נכנסת למצב טורבו חירום ומשתלטת על הכל. מארגנת, מסדרת ומתפקדת בשביל שתיים. זה לא חייב להיות רק באימון או במצב עבודה פיזי, זה יכול לקרות גם בתקופה שאחת מאיתנו מרגישה שהעולם כבד עליה או שנראה שכלום לא הולך. וכל הרעיון הוא שאנחנו יודעות בדיוק מתי להפעיל אותו בלי שנבקש או נרמוז.

שכבתי ליד המקבילים ובהיתי בבנות על הקורה. ראיתי מיליון טעויות בביצועים אבל לא הצלחתי לתקן. שאני אראה טעות בביצוע בהתעמלות ולא אתקן?! כנראה המצב חמור 

מעין נשארה לאמן את קבוצת הגן בסיום יום המחנה מה שאומר שהיא אימנה מ 9:00 ועד 18:15 רצוף! תנסו להיות בפעילות גופנית ומרוכזים, מאופסים ובמצב אחריות כל כך הרבה שעות. כשנכנסה לאוטו הרימה טלפון לשאול אם אני בסדר. היא נשמעה כמו בתחילת יום עבודה. רעננה. ברור שאני בסדר, עניתי. הפעלתי רזרבות (הבנות הפרטיות שלי חיכו לי בקוצר רוח ומגיע להן שלא אאכזב). מעין הודיעה לי שמחר אימון הבוקר יתנהל ככה: את (אני) תאמני עד 10:00 ואני (מעין) אצא לסידורים שקבענו שחייבים להספיק עד הסופ''ש. כשאחזור את נוסעת הביתה ואני אשאר ויהיה בסדר. 

בבוקר עוד התווכחנו על הענין. אני הודעתי שאני נשארת איתה עד הצהרים לוודא שהיא אוכלת ואני בצהרים אאמן חלק מהאימון והיא תנוח, וכשצליל (המאמנת לבלט ותנועה) תגיע אני אסע. מבטיחה! (בבית חיכה לי עומס במשרד והמון המון כביסה). היא הודיעה לי שהוחלט על ידה שהיום היא מחליטה ושאני נוסעת הביתה לישון (והוסיפה מבט של בוס) אז נסעתי הביתה לנסות לישון. 

בבית ישנתי שעה כדי להספיק להוציא את הבנות מהגן והקייטנה (אם אני כבר בבית...) ואחר הצהרים יצאנו לבילוי משפחתי שהיה מהנה במיוחד. נשמע טריוויאלי אבל בתקופה הזו בשנה קשה מאד למצוא את מעין או אותי ביום חופשי עם המשפחה. ואם זה קורה זו הרגשה משחררת ומלאת הערכה לרגעים הקטנים הפרטיים. עברנו באולם לשחק קצת וגם כדי שאראה מה המצב של מעין לקראת סוף יום שכזה. מצאתי אותה במצב תקין. היא עדיין היתה במצב טורבו חירום. זה היה ברור לי. אחרי שראתה שאני בסדר שחררה והכריזה שאין לה כוח.

למה סיפרתי לכם את זה?
שואלים אותנו המון בזמן האחרון מה סוד השותפות שלנו. בעיקר שואלים אותנו האם כדאי להיות בשותפות ואיך הדברים בנינו מתחלקים. התשובה שלנו לרוב היא שפשוט אין בינינו אגו. ושלא, לא כדאי להיות בשותפות. למה? ככה. כי ככה אומרים. ושהחלוקה בנינו טבעית ולא כל הזמן 50-50. אנחנו לא באמת יודעות מה התשובה עבור אלו ששואלים כי לא הכרנו שותפים אחרים וכי אנחנו כנראה יודעות לעבוד אחת עם השנייה ואחת בשביל השנייה. וכנראה שאם לא היינו שותפות לא היה גילגולים. אנחנו יודעות שבמקרה שלנו, לחוד לא היינו עושות את זה ושהכוח שלנו הוא ביחד. אנחנו מודעות ומכבדות את המגבלות אחת של השנייה ואת הפרטיות. אנחנו יודעות איפה ללחוץ ואיפה לשחרר. מתי לדבר ומתי לשתוק. אנחנו משחילות ריכולים ושיחות נפש תוך כדי עבודה ועבודה תוך כדי בילוי. אנחנו קוראות אחת את השנייה ומתפקדות בהתאם למצב שכל אחת נמצאת בו ברגע נתון.
הסיפור שסיפרתי לכם מהיומיים האחרונים לא באמת מענין אבל אחרי החודש האינטנסיבי שעברנו ולקראת חודש נוסף כזה נוצר לי היום רגע לעצור ולהעריך כמה החברות שלנו שזורה בשותפות והחלטתי לשתף אתכם. לא יודעות מה התשובה בשביל אלו ששואלים על שותפות וכדאיות. אנחנו יודעות את התשובה עבורנו ועבורנו השותפות יושבת בול!