המערכת הספורטיבית בארץ רקובה מהבסיס ומנוהלת בשיטה פוליטית מדי, שלא מתחשבת בעבודה שמתקיימת בפועל בשטח. את הכסף שמיועד לספורט הישגי יראו הספורטאים והמאמנים רק אחרי שיהיו אלופים, אם בכלל יראו אותו. אנחנו לא יכולות לשנות את הפוליטיקה, הבירוקרטיה וסדרי העדיפויות אבל בשאר אנחנו יכולות לשלוט. בוחרות את המלחמות שלנו ורוצות להוכיח שאפשר לשנות בעצמנו. זה קשה מאין כמותו. אבל אפשרי. ייתכן והבעת דעה בעניין בפלטפורמה רחבה כל כך תשחק לרעתנו, אבל אחרי שהקמנו מה שהקמנו לבד לגמרי, באמת לבד לבד, אנחנו לוקחות לעצמנו את הזכות להביע דעה שייתכן ויקראו אותה במקומות הנכונים (ואולי תגיע עזרה...)
בבסיס הפירמידה של העתיד בישראל עומדים 3 מיליון ילדים+- שאינם מוכשרים פחות מהשווים להם בעולם אך לעולם לא יוכלו לקבל את נקודת הפתיחה וההזדמנויות שמקבלים ילדים אחרים בעולם המערבי. זה מתחיל כמובן בתכנית שיעורי החנ''ג של משרד החינוך, שלא מאפשרת איתור נכון ויעיל וביחס המזלזל למקצוע וממשיך בחוסר, לא הגיוני לחברה מפותחת, במתקנים ראויים ותשתיות (לא נרחיב על הסיבות כי תוכלו לצפות בפרקי הסדרה המעולה, לדעתנו, "אפס בספורט". צרפנו קישור לפרקי הסדרה בתחתית הפוסט).
למדינת ישראל ללא ספק, מגיע אפס בספורט!
כדי להיות מה שאתה רוצה להיות אתה צריך לבנות רק על עצמך. למצוא שותפים לדרך, להשקיע כוחות ממאגרים נסתרים ולראות כל תבוסה כשכר לימוד ושיעור טוב. זה המסר שאנחנו רוצות שתגיעו אליו כשתסיימו לקרוא את הפוסט אם במקרה תאבדו בדרך.
יש לכולנו כל כך הרבה הסברים למה זה המצב, ובאותה נשימה יש לכולם גם מה להגיד ודעה כיצד צריך לפעול כדי לשנות. ולנו נמאס לחכות לשינוי! כל אלו שאמורים לעסוק במלאכת יצירת הספורט ההישגי במדינה מעבירים אחריות מגוף לגוף, בתוך אותו גוף. מלא בירוקרטיה איכותית ופוליטיקה הרסנית. תכנון לקוי ואי לקיחת אחריות. אנחנו מבינות את ענין סדר העדיפויות במדינה והשלמנו עם המצב. הגענו לנקודת הבנה אישית (וגם קצת התבגרנו...) שהחלום שלנו לא בהכרח עומד בקנה אחד עם החלומות של הממונים על הכסף ומקבלי ההחלטות. זה בסדר. החלום שלנו הוא שלנו ואף אחד לא צריך לקחת עליו אחריות. מסכימות. בסופו של דבר אנחנו בשטח לבד. אנחנו בטוחות שנצליח לייצר ספורט אמיתי של אלופים, שצומח מאלפים ונשתווה לרמת הספורט העולמי רק כשנבין שאנחנו לבד ושהישועה לא תגיע משום מקום ונפסיק להתלונן ולהעביר ביקורת שנכונה לגמרי אבל מבזבזת אנרגיה ונפסיק לחכות כי אם נשב ונחכה שייצרו לנו אפשרויות אז כנראה שנזדקן ונראה את הכל עדיין עומד במקום. לא יעזרו לנו. נקודה. חבל לנו מאד כי אנחנו זקוקות לעזרה בדחיפות. אבל לא יעזרו לנו. אנחנו צריכים לעבוד קשה כדי לייצר את הספורט שאנחנו רוצים. זה לא חשוב להם כמו שזה חשוב לנו. אם הייתם יודעים מה אנחנו עוברות בשביל כל שקל שמגיע לנו מהרשויות בזכות היותנו עמותה ואגודת ספורט ובזכות הפעילות שאנו מקיימות, הייתם מבינים שהשקל הזה זה פחות מחצי משכר מינימום עבור העבודה שבהשגתו. ספורט הישגי למצויינות לא בסדר העדיפויות הלאומי. עובדה. למדינת ישראל אין שום אוריינטציה הישגית. ספורט הישגי הוא יקר ולוקח הרבה זמן לפתח תשתיות ואין זמן, סבלנות ורצון להשקיע בזה. ושלא נדבר על שחיתויות וכסף שלא מנוהל נכון ועובר יותר מידי צינורות בדרך. זה מה יש. לא נשנה את השיטה מלמעלה כי אנחנו אנשי שטח ועבודה ולא פוליטיקאים... נשנה אותה מלמטה (יצא לי קצת תעמולה...תסלחו לי...;))
כשמעין ואני התחלנו לרקום את התכניות ,העזנו לחלום וכיוונו אותן גבוה. החלטנו בעקשנות שלא נתעסק בהתעמלות מקצועית עד שיהיה לנו מתקן ראוי שיוכל להוביל את המתעמלים לקצה מיצוי הפוטנציאל שלהם ושלנו. לשם אנחנו רוצות להגיע ובלי בושה אומרות ששום דבר לא יעצור אותנו מלהגיע לשם. אנחנו לומדות מהדרך על עסקים ופוליטיקה, התמודדויות ולחצים, פרופורציות ואמפתיה, על שיווק וחתירה למטרה ומשלמות שכר לימוד יקר מאד מהבחירה שעשינו. אבל יצאנו כבר מההתחלה מנקודת הנחה שאנחנו לבד במערכה ושאת האולם כנראה נקים ונתפעל בעצמנו ושכל הסיכונים עלינו. בכל זאת, את מי מעניינת התעמלות... זה לא מנע מאיתנו לכתת רגליים במשך 4 שנים ולחפש עזרה מגופי ספורט בעיריות ומועצות שונות בצפון ולהציע להם שרק ייתנו לנו מתקן ואנחנו כבר נדאג לכל השאר. אבל באמת לכל השאר. חיפשנו (עדין מחפשות) משקיעים ותורמים אבל בעיקר חיפשנו מישהו שיאמין בנו ויתמוך ברעיון. חווינו המון נקודות אופטימיות והמון אכזבות. בכל פגישה שהיינו (והיינו בהמון) איחלו לנו בהצלחה. מרבית מאלו שנפגשנו איתם נמצאים איתנו בקשר ועוקבים אחר ההתפתחות. תומכים מאד במיזם אבל בתכל'ס, כסף, כלום. זה המצב. כשמבינים ומשלימים עם המצב (כמה שזה עצוב) יותר קל לעבוד קשה בשביל עצמך ובשביל הספורטאים שלך ומן הסתם גם יותר נעים להצליח.
הסיפור של טיפוח הספורט ההישגי הישראלי הוא סיפור של ביצה ותרנגולת. החוקים לפיהם נוכל לקבל כספים כאגודת ספורט בישראל לא מאפשרים לנו לקבל כל כך הרבה כסף בשנים הראשונות. עוד 10 שנים אלו יהיו סכומים שאולי יוכלו לעזור. 10 שנים (!) אם נשרוד עד אז...
זו הבעיה שלנו! אנחנו יודעות. צודקים לגמרי. אף אחד לא אמר לנו לפתוח אולם ולצמצם את העיסוקים שלנו בחיים למטרה אחת. לא משקיעים באגודות צעירות עד שהן יהיו וותיקות ומצדיקות את קיומן...נו באמת. לא מכניסים אותך לתקציבים של אגודות הישגיות או אגודות למצויינות עד שלא תגיע להישגים בדרגות גבוהות (לוקח שנים אבל ברור שאנחנו מכוונות לשם...לשם מה הקמנו אולם...). פשוט לא סופרים אותך בהתחלה...
המלחמה הנוכחית שלנו היא להשיג הנחה בארנונה המגיעה במדינה לגוף שהוא עמותה ללא מטרות רווח. אנחנו אכן עמותה ללא מטרות רווח אבל לא נתנו לנו הנחה בארנונה כי אנחנו גובות כסף על הפעילות (לא מתנדבות...ולכן, לא עומדות בקריטריון...אין עמותת ספורט הישגית שלא גובה על הפעילות!)...שוב...נו באמת...אתם רציניים... ומי ישלם על האולם והמשכורות וכל ההוצאות...אנחנו מייצגות את העיר בתחרויות, פופולאריות מאד באזור ומביאות המון ילדים לעשות ספורט עממי איכותי וספורט הישגי אולימפי כאחד. ואני לא עולה לעירייה כסף. אני מתפעלת את עצמי. הבאנו ענף אולימפי לעיר צפונית, נתנו מתנה לעיר ונותנים לנו לבזבז אנרגיה וזמן בהגשות ערר ומלחמות כדי לקבל הזדמנות להתקיים. נו תוותרו קצת...באמת.
אגב באירופה ובארה''ב כמעט כל אולמות ההתעמלות הם פרטיים. אז למה אצלנו לא? בגלל שאצלנו כמעט בלתי אפשרי למאמן לממן השכרה ואחזקה או לקנות שטח, מתחם, אולם, האנגר לפעילות שלו. כלכלית זה פשוט טמטום להיכנס לכזה דבר. ספורט הישגי זה לא עסק רווחי בכלל, להפך. זה מתחיל במחירים מטורפים של הנדל''ן, במחירים לא נורמליים של ציוד ואחזקה, בעלויות מטורפות של מיסים למדינה, לעירייה, לרשם העמותות, לאיגוד הספורט ובתשלומים שלא נגמרים כמעסיקים ועוד ועוד ועוד.
ידענו שאם נעשה ולא נחכה משהו טוב יקרה. אנחנו עדיין יודעות. יש לנו מיזם איכותי ושאפתני בידיים ומישהו בטוח יראה אותנו מתישהו. המנטרה שלנו כל פעם שאנחנו מתייאשות היא "נמשיך לעבוד קשה ויהיה בסדר".
**אני מנצלת את הפוסט כדי להוציא מעט קיטור על רכילויות של אנשים צרי עין... אנחנו שומעות שמועות וספקולציות של אנשים שמקשקשים עלינו המון. אז הגיע הזמן שנפתח, נענה לספקנים ונפריח כל שטות: למעין ולי אין ולא היה כסף מהבית. לקחנו סיכון מתוך אמונה בעצמנו ובעשייה שלנו. אנחנו לא עסק רווחי. אנחנו עמותה. מלכ''ר (מוסד ללא כוונות רווח). האולם בנוי על חסכונות שלנו מהעסק שניהלנו עד הקמת האולם, חסכון שיועד לאולם מרגע הקמת העסק, חסכון שבא על חשבוננו. והלוואות שלקחנו בעצמנו עבור העמותה שהקמנו כשחברים טובים שלנו ערבים לנו. אנחנו עובדות בכמה משרות כל אחת (שכוללות: תחזוקה ונקיון, מזכירות וניהול אדמניסטרטיבי, ניהול מקצועי, תכניות אימון, אימון, שיווק, הפקות, פיתוח רעיונות למעשה, גבייה, הנהלת חשבונות ויש עוד) כדי לקחת הביתה שכר מינימום ולכסות את ההלוואות עד שיסתיימו. ולא לא תומכים בנו בצורה שבאמת עוזרת. אמנם קיבלנו סל תמיכות לעמותות השנה (חלק אחד הגיע...לשני אנחנו מחכות...) אבל אנחנו עדיין נאבקות שיכירו בנו כגוף ספורט הישגי בעיר ויקלו עלינו לפחות בארנונה (שהיא מטורפת) כי מתקן לא נוכל לקבל מהעיר. קיבלנו מעט עזרה ממרכז מכבי ישראל (נרשמנו במכבי כאגודה) עד שיגיעו כספים מהטוטו (אולי בעוד שנתיים...) ולא לא קיבלנו שום מתנה מאף אחד ולא לא מצאנו ספונסר למתעמלות והמתעמלים שלנו. כל ההכנסות של האולם זה מעבודה קשה של שתינו שמניבים תשלומים שמשלמים ההורים לאימונים. מתחרויות שאנחנו מארגנות, ומאירועים שונים שמפיקות. אין. אין רשת ביטחון. ואין שכר בסיס. ואם זה נופל זה נופל עלינו. זה הפחד של כל מי שחולם על עצמאות לעצמו בספורט הישגי. ובצדק. חשוב שנבהיר שאנחנו לא מתלוננות! אנחנו מספרות את מה שעובר עלינו ושום דבר שנרשם פה הוא לא סיבה עבורנו להפסיק לנסות.
אבל המון אנשים טובים עזרו לנו בדרך ועדיין עוזרים. מסתבר שיש לנו יכולת טובה בבחירת חברים. וכן אנחנו מחפשות כל הזמן עזרה כלכלית. ועובדות מאאאאד קשה. זה הסוד האמיתי... ובסוף נצליח! אין אפשרות אחרת...
מישהו מוכן להשקיע? :)
עכשיו ברצינות, אנחנו מאמינות שהישועה הכלכלית שתעורר ותקדם את הספורט הישראלי תגיע מידיים פרטיות. השילוב שיוביל לשינוי הגדול הוא בין בעלי אמצעים שרוצים ויכולים לעזור ולהוביל שינוי בחינוך, בתרבות, ברווחה, בקהילה ובהסברה בישראל. ספורט הישגי מחבר את כל הפרמטרים החשובים האלו להתפתחות שלנו כאנשים חולמים ומשיגים בארץ ישראל, ספורט מאפשר לנו לגדול ולגדל בחברה שלווה, ערכית, מוסרית, בעלת מעוף ושאיפות, בריאה ועסוקה יותר (ולא במסכים), לבין אנשים שמשוגעים כמונו למה שהם עושים. אם מישהו יכול לחשוב על מישהו שאולי אולי ניכנס לו ללב בעשייה שלנו ויכול להאריך לנו עוד קצת את החיים (לעמותה כמובן...;)) שישלח לו את הבלוג ויקשר בנינו.
מומלץ מומלץ מומלץ לראות את הסדרה של טל שורר
פרק 4. פוליטיקה:
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1145091
פרק 3. תשתיות:
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1144944
פרק 2. מאמנים ומורים לחינוך גופני:
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1144716
פרק 1. ההשקעה בילד שחולם להיות ספורטאי
http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1144529
