כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

יהונתן גרילק על יום כיפור - יום של לידה מחדש

כרמיאלי דת בקהילהפורסם: 22.09.15 , 08:00ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:
הנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו, דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עיתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי..  {מסילת ישרים לרבי משה חיים לוצאטו}

סטטוס שבועי:
המפתח לתהליך ה'תשובה' הוא בניית תוכנית שתשחרר אותנו מהדברים המעכבים את צמיחתנו. ללא תוכנית, יהיה לנו קשה ליצור מחויבות לעריכת שינוי בחיינו. עלינו לבחון היכן אנו נמצאים ולאן מועדות פנינו, מה שנקרא - 'חשבון נפש'.

ציטוט שבועי:
ברצוני להתוודות, לתת דין וחשבון לעצמי, לתת דין וחשבון לאלוקים. למדוד את חיי ומעשי לעומת האידיאל הגבוה הטהור ביותר אשר עומד לפני. להשוות מה שהיה צריך להיות, לעומת מה שהיה... {חנה סנש}

סיפור שבועי:
המנון לאומי!
בימי איזבלה, מלכת ספרד, כיהן כשר האוצר בממשלתה, יהודי בשם דה-סילבה. בתוקף גזרת האינקוויזיציה הוא נאלץ להתנצר יחד עם בני משפחתו, כדי שיוכל להישאר במולדתו לאחר גירוש היהודים. אולם הוא נשאר בסתר יהודי נאמן, וכמו אנוסים רבים אחרים שמר בהיחבא על קיום מצוות.
פעמיים בשנה, בפסח - בליל הסדר, וביום כיפור - בתפילת מעריב, היו האנוסים מתכנסים במרתפים נסתרים כדי להתפלל ביחד ביום הקדוש ולחוג ביחד את ליל הסדר.
האינקוויזיציה ידעה על קיומם של מקומות מסתור שבהם נערכו התפילות על ידי האנוסים, אבל לא יכלה לאתרם, כיוון שהיו מוגנים היטב ונשמרו על ידי שומרים מיוחדים. אולם לשלטונות האינקוויזיציה היו מרגלים רבים אשר חקרו ודרשו בכל פינות הארץ כדי למצוא את עקבות האנוסים.
האנוסים נאלצו להתנהג באורח חייהם הגלוי כנוצרים. הם נשאו צלב על החזה ונשבעו בו. לפיכך, בטרם ניגשו להתפלל, הכרחי היה קודם להחזירם ליהדות, כדי שמותר יהיה לצרפם למניין. הוציאו אפוא את ספרי התורה, הושיבו בית דין של שלושה והתירו להם להתפלל. במעמד זה אמרו האנוסים את התפילה, שברבות הימים נתקבלה בתפוצות ישראל:
'על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל עם העבריינים'! לאחר מכן אמרו את תפילת 'כל נדרי'. תפילה אשר כוונתה, לבטל את כל השבועות שנשבעו במשך השנה בנקיטת הצלב.
ביום כיפור של שנת רנ"ח התכנסו האנוסים כמדי שנה במרתף הנסתר. בין האנוסים שהתקבצו יחדיו באותו ליל יום כיפורים היו שרים, גנרלים ואנשים מפורסמים, שמילאו תפקידים גבוהים בשלטון הספרדי. לפתע, כאשר עמדו כל הנאספים בתפילה, התפרצו לתוך המרתף, דרך מנהרה נסתרת, מספר רב של שליחי האינקוויזיציה. הללו לבשו תלבושת לבנה, חבשו מסכות על פניהם, ובידיהם החזיקו נרות כפי מנהג האינקוויזיציה. הם פשטו על כל יציאות המקום כדי למנוע בריחה של הנוכחים. קהל הנאספים כה נדהם, עד שכולם קפאו על מקומם בלי להוציא הגה מפיהם. כולם הבינו כי סופם הגיע, ולא יזכו לשום רגש של רחמים מן הכנסייה האכזרית. עד מהרה כבלו אנשי האינקוויזיציה את האנוסים שנתפסו, והובילו אותם למרתפי האינקוויזיציה הידועים לשמצה.
בין הנתפסים היה גם שר האוצר של ספרד, דה-סילבה.
אחרי יום כיפור, נודע למלכה איזבלה, שהאינקוויזיציה שמה את ידה הכבדה על המיניסטר שלה, וסופו להגיע למוקד האוטו-דה-פה.
כידוע, שלטה האינקוויזיציה הנוצרית בספרד שלטון טוטאלי, ושום גורם אזרחי לא היה רשאי להתערב במעשיה. אולם המלכה רצתה בכל מחיר להציל את חייו של השר המסור שלה. היא לא חסה, אפוא, על כבודה ופנתה לבישוף ובקשה ממנו שיתערב לטובת שר האוצר שלא יוצא להורג.
כתב הבישוף איגרת מיוחדת לראש האינקוויזיציה ודרש ממנו לחון את השר היהודי, חביבה של המלכה. איגרת הבישוף הגיעה אל ראש האינקוויזיטורים סמוך מאד לביצוע גזר הדין נגד השר. הוא כבר הועלה על המוקד וטכס שריפתו - יחד עם אנוסים אחרים - עמד להתחיל בעוד זמן קצר.
כדי לא להשיב את פני המלכה ריקם ציווה ראש התליינים להתיר את כבליו של השר דה-סילבה והודיע לו, כי לפי בקשת המלכה הוא יקבל חנינה, בתנאי שישבע עכשיו בצלב, כי מעתה יהיה נוצרי אדוק ולא יחלל יותר את האמונה הנוצרית...
לתדהמת כל הנוכחים, הודיע השר בתשובה נחרצת כי אין בדעתו לחזור לנצרות וכי רצונו למות כיהודי. המלכה, שהגיעה באופן מיוחד למקום עריכת האוטו - דה - פה כדי להציל את השר שלה, ניסתה לשכנע את דה-סילבה שימלא את דרישת האינקוויזיטור. רק יישבע לצלב, והוא יוחזר למקום כהונתו והכול ייסלח לו.
אולם לתדהמתה הגדולה, הוא סירב להיענות לבקשתה של המלכה באומרו: 'לא, מלכתי היקרה! אבותי מתו על קידוש השם, וגם אני מוכן למות מות קדושים ואשאר באמונתי עד שתצא נשמתי'.
בחששו שמא יישבר לנוכח שידוליה של המלכה, הוא רץ אל המוקד, קרא בקול רם: 'שמע ישראל!' וקפץ לתוך הלהבות.
המשורר והמנגן המפורסם בימים ההם, דה-קסטילה (גם הוא מהאנוסים), חזה במאורע טראגי זה והנציחו לאחר זמן במנגינה שחיבר ללא מילים, כבת לוויה לתפילת 'כל נדרי'.
את הקומפוזיציה הוא חילק לשני חלקים. החלק הראשון מתחיל בעת שהאינקוויזיציה מתפרצת לתוך המרתף, אוסרת את כל הנאספים, העומדים בתפילה. בחלק השני של הקומפוזיציה הוא מתאר כיצד המלכה מבשרת לדה- סילבה את בשורת החנינה, בהיותה בטוחה כי חייו ניתנו לו במתנה, אך היא נרעשת לשמע סירובו המוחלט שלו להישבע לצלם. והוא קורא בקול גדול: "שמע ישראל", וקופץ לתוך הלהבות. יצירה מוסיקלית נפלאה זו נתפשטה עד מהרה בכל תפוצות ישראל והפכה לחלק של אמירת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים, לזכר אנוסי ספרד.
הניגון מתחיל בתפילה חרישית, אחר כך באימת פתאום, כששלוחי האינקוויזיציה תופסים את האנוסים, אוסרים אותם באזיקים ומובילים אותם למרתפים החשוכים של הכנסייה.
בחלק השני של המנגינה, הקול הופך חזק יותר, בוטח יותר. אין יותר מקום לספקות. דה-סילבה חוזר בלב שלם ליהדות ומוסר את חייו על קידוש השם, כשקריאת "שמע ישראל" על שפתיו.
הצירוף של תפילת 'כל נדרי' עם המנגינה המבטאת את חרדת העם היהודי ביום הדין הקדוש והנורא, והמשמעות העמוקה של התשובה, אף לגבי ה'עבריינים', העניק למעמד קדוש זה סמליות רבה לגורל העם היהודי ולכל מה שעבר עליו באלפי שנות נדודיו. לכן, גם הרחוקים ביותר מהיהדות, שאינם מבקרים בכל השנה בבית הכנסת, מרגישים חובה לבוא לתפילת 'כל נדרי', להרגיש במעמד נרגש זה את אחדותה של האומה ואת הקשר האמיץ בין יהודי ליהודי ובין היהודי לקונו. {מתוך: ערכים}

כפרה שבועית:
יום של תקווה!
יום הכיפורים הוא לא רק יום של קדושה ומחילת חטאים אלא גם יום חשוב של תקווה ואופטימיות. במידה רבה, כל אחד מאתנו נולד מחדש ביום הזה. לכל אחד מאתנו יש הזדמנות לגאול את עצמו. על אף שאנחנו מבלים את רוב זמן התפילה בווידוי על חטאינו, על הכישלונות ועל המגרעות שלנו, אנחנו עושים זאת בתחושת ביטחון שהטעויות האלה יימחקו בזכות חמלתו של הבורא על ברואיו. אנחנו מתוודים על סדרה שלמה של חטאים שרשומים בתפילות כדי שנוכל להיטהר מכל אשמה ונוכל להתקדם בלי הנטל של משגי העבר.

איחול שבועי:
לאחיי ואחיותי בארץ ובגולה.
בפרוס עלינו יום הכיפורים הבא עלינו לטובה, שלוחה לכם זאת הברכה.
גמר חתימה טובה - שנזכה כולנו לסליחה מחילה וכפרה.
צום קל ומועיל.
שבת שלום - יהונתן גרילק