
מסע זה, שעברו תלמידי שכבה י', הוא מסע הכרות מעמיק עם ירושלים על כל רבדיה. מסע בשבילי העיר, בהרים שבתוכה ומסביבה, באתרים ארכיאולוגיים, בשכונות, ברובע היהודי ובכותל המערבי. מסע שהוביל אל העבר אך גם אל ההווה והעתיד. חוויות המסע נרקמו מן הנופים המייחדים את העיר, מן הנגיעה בהיסטוריה, מהפעילויות המיוחדות שעברו, מהשיחות והדיונים בקבוצות וכן מהמפגש עם תושבי העיר, תיירים, עולים חדשים, חרדים וגם עם שר החינוך, נפתלי בנט.
בנוסף למסע הפיזי היה זה גם ובעיקר מסע אישי-פנימי. תהליך מעורר השראה ומחשבה, שתורם להוספת נדבך חשוב לזהות האישית.
מטיבות לתאר זאת תלמידות השכבה נועה שלמוני ושושאן דוידוב. "כל אחד חייב לעבור את המסע הזה" אומרת נועה ומוסיפה: "אם המטרה היא להתאהב בירושלים , אז המטרה הושגה. הגעתי לא ממש מחוברת לעיר ועכשיו אני מרגישה קשורה באופן רגשי. ואני אבוא לבקר עוד. עכשיו ירושלים היא ממש משמעותית בשבילי". על דבריה מוסיפה שושאן ואומרת: " זה היה מסע קשה גם פיזית וגם מנטלית, אבל לא הייתי מותרת עליו. דברים שלקחתי כמובנים מאליהם השתנו אצלי. היום אני מבינה למה יהודים כמהים להגיע לירושלים ולמדתי לא לראות בעלייה פעולה מובנת מאליה".
על רגעי שיא במסע הזה מספרות שושאן ונועה: "ביום הרביעי קמנו מוקדם בבוקר כדי לראות את הזריחה מול הכותל המערבי. זו הייתה חוויה יוצאת דופן, מאוד מרגשת. אחר כך, עוד באותו יום, לקראת סוף המסע, הלכנו בעיר עם דגלי ישראל כשתושבים ותיירים מריעים לנו. מאוד התרגשנו. זה היה כמה דקות אחרי הפיגוע בשער שכם. הלכנו בגאווה והרגשנו שלא צריך לפחד כאן. זה המקום שלנו, המקום שאם אתה פוחד ללכת בו לאן תלך?" ועוד מספרות הבנות: "סיימנו את המסע בטקס שנערך בגן הוורדים מול הכנסת. נאמרו דברי סיכום, נציגי הכיתות הדליקו את המנורה ולבסוף כולנו שרנו בגאווה את שירת התקווה".
