מדובר בנערים המשתתפים בקבוצה טיפולית ארוכת טווח מטעם היחידה לטיפול בהתמכרויות לנוער (המינהל לשירותים חברתיים) ושרות המבחן לנוער. הקבוצה פועלת במפגשים קבוצתיים שבועיים ואחת לחודש יוצאת לפעילות מחוץ לחדר ,(ODT) עד כה נהנו הנערים מפעילות בשטח ביער קובי, סדנה ב"דרך התנ"ך אל הטבע", דיאלוג בחשיכה במוזיאון חולון ופיינטבול.
גולת הכותרת של פעילות השטח הינה יציאה למסע בן שלושה ימים ברמות מנשה. המסע בנוי באופן שמקנה לנערים "ניצחונות קטנים" בהתמודדותם מול הקשיים והאתגרים מהם הם נמנעים או בורחים בחיי היומיום שלהם. ניצחונות אלו מובילים לשיפור הדימוי העצמי ותחושת המסוגלות דרך הסתגלות ועמידה מול קושי מתמשך וגובר.
המסר המרכזי במסע הוא- "אני אחראי למה שקורה לי ואני מייצר את המציאות שלי"
המסע אשר נוהל על ידי עמותת "דרך לוטן" , נבנה בשיתוף עם מנחי הקבוצה, העובדים הסוציאליים נירה עקנין ועמיר הרשקוביץ וכן קצין המבחן לנוער אייל רותם.
המסע כלל ניווט שטח, הליכה ביער, התמודדות עם אחריות על הובלה, משמעת עצמית, הכנת אוכל עצמאית ולינת שטח תחת כיפת השמיים. הקבוצה התמודדה עם קשיים פיזיים כמו רעב לאוכל מוכר, הליכה מאומצת עם תרמיל כבד על הגב, עייפות, שינה בשטח. לצד קשיים רגשיים כמו ניתוק מהטלפון ומחברים, געגועים הביתה, התמודדות עצמאית עם מטלות לא מוכרות וחוסר ודאות מתמשך. לכל נער נבנו מטרות אישיות שעליו להשיג במסע במקביל ליעדים קולקטיביים לקבוצה עצמה.
לאחר הכנה שארכה כחודש ומפגש מקדים עם הורי הנערים, הקבוצה הנרגשת הייתה מוכנה ומזומנה ליציאה למסע עצמו.
א' הוא מי שהרוב היו מגדירים "נער בסיכון" ולעתים גם "נער עברייני". מרבית חייו הוא מתמודד עם האתגרים שמציבים בפניו חיי הרחוב ועולם הפשע. השטח הוא עבורו מרחב זר, לא מוכר ומאיים לא פחות.
במהלך מסע שנמשך כמה ימים הוא לומד בהדרגה להתיידד עם איתני הטבע, ולהרוויח ביושר את תחושת המסוגלות שלו להתמודד. א' מספר: "כאשר בישרו לנו שאנחנו יוצאים למסע של 3 ימים, חשבתי שמדובר במשהו כמו טיול שנתי בביה"ס (שאליו אף פעם לא הוציאו אותי בגלל בעיות משמעת) . כאשר שמעתי שנצטרך ללכת קילומטרים עם כל הציוד על הגב, לישון בקור בחוץ, לשרוד בלי אוכל מוכן אלא לבשל לעצמנו במדורה, הודעתי לכולם שאני לא יוצא! פחדתי שאני לא אסתדר. חשבתי, מה לי ולמסע הישרדות הזה. שכנעו אותי לצאת, אמרו לי שמאמינים בי שאני מסוגל. בסוף הסכמתי. אמרתי לעצמי שבמקרה הכי גרוע, אני אחתוך הביתה בטרמפים.
אחרי 3 ימים קשים מאד שבמהלכם לא פעם כמעט נשברתי אני יכול לומר שהצלחתי! למדתי שיש בתוכי משהו חזק שלא נשבר. מתכופף, אבל לא נשבר. התחלתי לסמוך על החברים שלי וגם לעזור להם. למדתי לסמוך גם על המלווים והמדריכים, להתאהב בטבע ולשמור עליו. אבל הכי חשוב התחלתי להאמין בעצמי, הבנתי שאני מסוגל ושיש דברים שאף אחד בעולם לא יכול לעשות במקומי. אני חושב שזאת הפעם הראשונה שנהניתי ממשהו קשה". את הקבוצה ליוו עו"ס נירה עקנין קצינת המבחן לנוער ועמיר הרשקוביץ – עו"ס התמכרויות צעירים במנהל לשירותים חברתיים.
