בהעלותך: יהונתן גרילק על פרשת השבוע

סטטוס שבועי:

לדאבון לב, ההתבוללות ונישואי התערובת אוכלים בנו, בכל פה. יהדות התפוצות מתמעטת מדי שנה. מי שמר בעבר, ומי ישמור בעתיד על עמנו שלא ייכחד? מי הם שומרי הגחלת?
ציטוט שבועי:
ישראל ענייה במשאבי טבע, אבל יש לה ובה פוטנציאל אנושי אדיר. {יצחק רבין}
סיפור שבועי:
כשהלב בוכה...
מספר ימים לאחר שלקה בהתקף לב רבי אברהם ישעיה קרליץ הידוע בכינויו - ה'חזון איש', נשמעה דפיקה בדלת ביתו. אחותו שפתחה את הדלת נתבקשה מן היהודי שבפתח כי ברצונו לדבר עם הרב. נכנסה אל חדרו של אחיה והבחינה בחולשתו. דרשה מאחיה במפגיע כי ינוח תחילה ובינתיים היהודי ימתין עם שאלתו. שמע לה ה'חזון איש' ושכב לנוח. אולם מייד התיישב וביקש ממנה לקרוא ליהודי פנימה.
תביני, אמר לאחותו שניסתה למחות, אלי לא מגיעים אנשים סתם כך. הם באים עם לב כואב בגלל בעיה שמציקה להם. ואיך אוכל לנוח כשבחוץ עומד אדם שלבו שבור?!
פרשה שבועית:
פרשת בהעלותך / 'נגד הזרם'

 

המסע הגדול למדבר החל. שלא כמצופה נמשך המסע ארבעים שנה. מסע שהפך לכור מבחן לעם ישראל, ובו נחשפו אופיו ותכונותיו לטוב ולרע.

בטרם יצאו לדרך, קיים משה שיחה עם חותנו יתרו. שיחה קצרה המלמדת על תחושת האחריות העמוקה של משה כלפי עמו ועל כשרון ראיית הנולד שבו נתברך.

וכך התנהלה השיחה: "נוסעים אנחנו אל המקום, אשר אמר ה' אותו אתן לכם. לכה איתנו והטבנו לך..." {י', כ"ט}.

אולם יתרו משיב בשלילה. האיש שנפלאות יציאת מצרים וקריעת ים סוף טלטלו אותו מביתו שבמדין והביאוהו לנטוש את מעמדו ואת כהונתו, לנדוד אל המדבר, לשהות שם בצל גדולת חתנו - חפץ עתה לשוב לביתו: "לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך" {שם, ל'}.

אך משה מפציר בו: "אל נא תעזוב אותנו, כי על כן ידעת חנותנו במדבר והיית לנו לעינים" {שם, ל"א}.

בדבריו של משה ניכר שהוא זקוק לחותנו המדייני, הוא חפץ בו כיועץ לתפקידים מיוחדים.

והדברים תמוהים.

המדייני הנכרי - אף כי הכיר באלוקי ישראל ובתורתו - יהיה לעיניים לעם ולמשה? וזאת בשעה שהשכינה שורה על המשכן, ומשה המנהיג חוסה בצל הנבואה האלוקית המובילה אותו? לאיזה זוג עיניים נוספות זקוק הוא?

אכן - 'עיניים' הוא יתרו. עיניים חשובות.

ליתרו היתה תכונה ומעלה החייבת להיות לנגד עיניהם של ישראל בכל מסעיהם. זו מעלה שאיש מבני ישראל באותו דור טרם בורך בה. זו תכונת ההליכה נגד הזרם שהפגין יתרו בעצם בואו אל המדבר.

ועל כן טען משה באוזניו: אנו זקוקים לך, כי אתה סמל חי ליכולת ההתגברות על קשיים וליכולת להתמודד עמם. לעם ישראל עצמו לא היתה ברירה. מסלול המדבר הוא עתה עבורו מסלול החיים היחיד. אולם עצם היותו כפוי יוצר את החשש שקשיי הטלטולים יעוררו בקרבו את המרירות. הקשיים עלולים להרתיעו מהמשך הדרך.

על כן, מסוגלת דוגמת חייך, יתרו, לשמש מופת, להיות ל'עיניים'. נצביע עליך כדי לשאוב עידוד בשעות הקשות שתבואנה. באת למדבר מרצונך החופשי, בהותירך מאחורי גבך מעמד מכובד, משפחה ותנאי מגורים נאותים. באת עקב הכרת האמת שבלבך בלא להתחשב בקשיים.